לאחרונה פרסם צוות בין משרדי במשרד המשפטים שורת המלצות לעדכון חוק התובענות הייצוגיות במטרה להפחית את העומס הגדול בבתי המשפט ולייעל את התהליך.
בעוד אין ספק כי העומס שמייצר תחום הייצוגיות על מערכת המשפט הוא עצום, נדמה כי המלצות אלו לא מתחשבות כנדרש בעובדה, כי עיקר העומס לא נובע מתביעות בתחום הצרכנות, הביטוח או הבנקאות (תחומים אשר הובילו להסדרי פשרה רבים ומשמעותיים, לצד עיגון זכויות הצרכנים ושיפור מצבם), אלא ממבול תביעות בתחום הנגישות, כאשר על פי ההערכות, מאז כניסת תקנות הנגישות לתוקפן בשנת 2014 ועד היום, הוגשו לבתי המשפט אלפי תביעות בתחום זה.
לאור זאת, רפורמה בתחום הינה בהחלט מתבקשת, אולם כאשר עוברים על המלצות העידכון לחוק, נראה כי למרות הרצון הטוב ישנה בעייתיות לא קטנה בהצעות שפרסם הצוות הבין משרדי, שכן הצעות אלו עלולות להוביל לפגיעה דווקא בייצוגיות הצרכניות החשובות, המובילות לתועלת לציבור.
כך, בין הצעות הרפורמה החדשה, ניתן למצוא רעיונות כמו הטלת הוצאות על עורכי דין במקום על התובע, הצעה לקיצור תקופת ההתיישנות על תובענות ייצוגיות, ואפילו הצעה להגבלת שכר הטרחה המשולם במסגרת ההליכים המסתיימים בהישגים של ממש לציבור, הגם ששכר הטרחה כבר מפוקח היטב על ידי השופטים הדנים בהליכים, המקדישים מחשבה רבה להמלצות הצדדים ואינם מאשרים אותו כחותמת גומי. אלו, בכל הכבוד, לא הפתרונות הנדרשים.
תאמינו או לא, הפתרונות האמיתיים והאפקטיביים לטיפול בהצפה מתחילים להתפתח כבר היום בשטח, ואותם יש לעגן. ניתן להבחין בשינוי במערכת בתי המשפט המגיע מהשופטים ומתחיל להיות ניכר כבר כעת כלפי תביעות ייצוגיות בנושאי נגישות, כאשר השינוי הראשון ניכר בשאלת הגמול ושכר הטרחה הנפסקים בהליכים אלו, הרי שעל פי ההערכות, גובה הפיצויים ושכר הטרחה הנפסקים כיום בבתי המשפט נמוכים בכ-70% מאלו שנפסקו בעבר. רק לאחרונה, נתבע רני צים, לקוח שטיפלתי בעניינו, בתביעת נגישות בסכום הגבוה ממיליון ש"ח.
תביעה זו החלה בדרישה בת מיליון שקלים, והסתיימה בהסדרה של התנהלות הנתבע, לצד גמול בסך 2,000 שקלים ושכר טרחה של 13 אלף שקלים. מדובר בלא פחות משינוי דרמטי, שעה שבתי המשפט מטמיעים בעצמם את הפיקוח הנדרש, ומסרבים לאשר סכומים משמעותיים, בגין תביעות, שספק אם היה להן הצדקה.
גם כאשר מסתכלים על התמונה הרחבה, ובוחנים את כלל ההחלטות והפשרות שהתקבלו בשאלת הנגישות בתקופה האחרונה, אנו רואים כי ישנה מגמה ברורה של סיום הליכים אלה בצורה מהירה ובערכים נמוכים משמעותית ממה שהורגלנו אליהם.
נראה כי הן מערכת בתי המשפט והן השופטים מבינים את החשיבות בפשרה ואת הצורך בהידברות בהליכים אלה, ומייצרים תמריצים, לצד הטלת סנקציות, למי שלא נוהג על פי ההנחיות, וזאת מתוך מטרה לייעל את התהליך.
רק לאחרונה, נתקלנו במקרה בו שלל בית המשפט הוצאות שכר טרחה מעורכת דין, שהגישה בקשה לאישור ייצוגית, עוד בטרם ביצעה פנייה מקדימה וניסתה ליזום הידברות בין הצדדים הניצים.
אומנם מדובר בפסק דין קטן ושולי יחסית, אך כזה הטומן בחובו אמירה גדולה – בית המשפט דורש, הלכה למעשה, לצמצם את כמות התביעות הייצוגיות בתחום הנגישות. בנוסף, הוא מבהיר כי הדרך הנכונה לביצוע ההליך היא קודם כל בהידברות ובדרך של פשרה, ורק לאחר מכן, כאשר ניסיונות הפשרה כשלו, סבור כי שיש לפנות למסלול של הגשת תובענה ייצוגית.
לכן, בעוד שבהחלט יש צורך בהכוונת התנהלות השחקנים בעולם התובענות הייצוגיות, חשוב שלא להשליך את התינוק עם מי האמבט. יש להעניק תמריצים חיוביים לתובעים ולעורכי דין להגיש תביעות ייצוגיות בסוגיות צרכניות חשובות, שהרי גם אם הליך הסתיים בדחייה, לא בהכרח מדובר בהליך סרק, משום שגם בהליכים אלה נדונות סוגיות צרכניות חשובות וקיימות, כדוגמת שאלות שהצריכו בירור.
במקביל, ראוי לייצר מנגנונים הממעיטים הליכים, שבסופם אין תועלת רבה לציבור והגוזלים זמן שיפוטי יקר. בין פתרונות אלו, ניתן למנות דרישה למשלוח מכתב מקדים לפני הגשת תביעה ייצוגית בתחום הנגישות, באופן שיכול לתקן את העוולה הנטענת ללא צורך בהליך המשפטי, הטלת אגרה גם על תביעות ייצוגיות בתחום הנגישות ועוד.
לסיכום, יש לזכור כי תחום התובענות הייצוגיות הוא חשוב מאין כמותו. הוא מייצר צדק אמיתי ומגן על האזרח מפני עוולות ופגיעות של גופים ורשויות. מאז כניסת החוק, המאפשר הגשת תובענות שכאלו לתוקפו בשנת 2006, הושבו לציבור באופן מצטבר מיליארדי שקלים.
יחד עם זאת, כמו בכל תחום במערכת המשפט, גם כאן עלינו לייצר את האיזונים הנכונים ולמצוא את הפתרון המותאם ביותר. חלק מן הפתרונות כבר מיושמים בידי השופטים בשטח.
הכותב הוא יו"ר הפורום לתביעות ייצוגיות בלשכת עורכי הדין, המנכ"ל המשותף של חברת "Lawyers" ושותף במשרד עורכי הדין רפפורט, לוין, ביטון ושות'.
