מקרה שהתחיל כטיול ערב שגרתי בפארק הירקון, המשיך בריב כלבים והסתיים בתביעה משפטית ופיצוי של 3,000 שקלים. בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, קבע כי בעלת כלב תפצה אדם שנפגע במהלך תקרית בין כלבים, למרות שנקבע כי לא כלבה הוא זה שנשך אותו.

האירוע התרחש בשעת ערב מאוחרת בחודש יולי השנה בפארק הירקון בתל אביב. בעקבות תקרית שבה נטען כי כלבה של הנתבעת תקף את כלבו של התובע ובתוך כך גרם לו לפציעה. בעלת הכלב התוקף, הגישה תביעה נגדית. על פי דו"ח רפואי ממחלקת המיון בבית החולים איכילוב, התובע הגיע לטיפול ושוחרר כשעתיים מאוחר יותר. הדו"ח מתאר "חתכים קטנים בכף יד שמאל" כתוצאה מנשיכת כלב.

התובע פעל במהירות לאחר האירוע. על פי "דו"ח פעולות למניעת מחלת הכלבת" כאשר הוא קיבל "חיסון טטנוס וטיפול אנטיביוטי באוגמנטין לשבוע", כמו כן, הוגשה תלונה רשמית למשטרת ישראל.

סרטוני האבטחה של עיריית תל אביב חשפו את השתלשלות האירועים. כאשר התובע הלך עם כלבו בעקבות הנתבעת המתרחקת ממנה עם כלבה, תוך כדי שהתובע מצלם את הנתבעת במכשיר הטלפון הנייד שלו המוחזק בידו. בהמשך התיעוד נראה כי "משתחרר לפתע פתאום כלב הנתבעת מאחיזתה ורץ לעבר התובע וכלבו (כשלפיו של כלב הנתבעת מחסום הנראה בסרטונים) וחותר למגע עם כלב התובע. או אז, התובע פועל מיד במטרה להפריד בין הכלבים, ואגב כך בועט נמרצות בכלב הנתבעת.

השופט אבי כהן קבע כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם, למרות שכלבה לא נשך את התובע. ההחלטה התבססה על סעיף בפקודת הנזיקין, המטיל "אחריות חמורה שלא על בסיס אשם... כך שלמעשה, העוולה מטילה חובת פיצוי על בעל כלב, ללא קשר לשאלה אם הייתה התרשלות מצידו".

בפסק דינו הדגיש השופט: "אמנם, במקרה שלנו לא הוכח כי כלב הנתבעת הוא זה שנשך את התובע... משום שהוכח היטב (גם מצפיה בסרטוני העיריה וגם עפ"י עדות עד התובע האובייקטיבי) שכלב הנתבעת היה עם זמם (מחסום פה) בזמן האירוע, ולכן הרבה יותר סביר שבמהומה שנוצרה התובע ננשך דווקא ע"י כלבו שלו".

בסיכומו של דבר, בית המשפט פסק פיצוי של 3,000 שקלים וציין כי מדובר ב"נזק מקומי וחולף, אשר הצריך טיפול רפואי מוגבל (זריקה, חבישה, חיטוי ונטילת כדורים למשך שבעה ימים). יש להניח כי נגרמה למשיב מידה של סבל וכאב... לא הוצג תיעוד המלמד על פגיעה חריגה".

בית המשפט דחה את תביעתה הנגדית של הנתבעת וציין כי "הנתבעת, בהגינותה, אמרה בעדותה שהיא מודעת היטב לאופיו של כלבה שעלול לזמן לו (ולנתבעת בעקבותיו) מפגשים אלימים ומזיקים, ועובדה זו משליכה גם היא על שאלת האחריות הרלוונטית".