שופט בית המשפט העליון יצחק עמית הצהיר הערב (חמישי) אמונים ונכנס לתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. מהטקס נעדרו כצפוי ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ושר המשפטים יריב לוין. עמית קרא לשר לוין להיפגש ואמר כי הוא נכון ל"שיח והידברות".
נציין כי לראשונה נעדר נשיא בית הדין הרבני הגדול מטקס הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון. בתפקיד מכהן הרב דוד יוסף. ל"מעריב" נודע כי הרב יוסף החליט שלא להגיע לטקס לאור החרמתו על ידי הקואליציה, ותירץ זאת בכך שעליו להתייצב באירוע אחר.
מינויו של עמית כנשיא העליון בא לאחר כשנה וארבעה חודשים ללא נשיא קבוע לבית המשפט העליון. עד אוקטובר האחרון השופט עוזי פוגלמן היה מ"מ הנשיאה חיות, ומאז השופט עמית מכהן בתפקיד. הוועדה שבחרה את עמית לא כונסה לשם בחירת נשיא זמן רב, עד שהוגשו עתירות ובג"ץ קבע כי יש לכנס את הוועדה בכדי לבחור נשיא.
בשל כינוס הוועדה בצו בית משפט, שר המשפטים לוין הודיע כי לא יכיר בעמית כנשיא העליון. גם ראש הממשלה נתניהו ויו"ר הכנסת אוחנה החליטו לא להכיר בעמית כנשיא עליון ולהחרים את טקס הצהרת האמונים שיתקיים הערב. בנוסף, כפי שחשפנו ב"מעריב", ראש הממשלה ושר המשפטים אינם מתכוונים לחתום כל כתב המינוי של עמית לנשיא העליון.
הרצוג: "הושט יד לדיאלוג"
נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים בטקס: "אני שמח לפתוח כאן היום פרק נוסף בהיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית, ולמנות אותך – כבוד השופט יצחק עמית – כנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל. כבוד השופט עמית – אתה מתמנה לתפקיד הנשיא לאחר קריירה משפטית עשירה, יצירתית, עצמאית, מעמיקה, מחדשת ופורצת דרך. הבאת את כל כישוריך, ולא פחות חשוב – את שלל מרכיבי זהותך – כבן לשורדי שואה, כקצין בצה"ל, כבוגר מערכת החינוך הממלכתית דתית והאוניברסיטה העברית בירושלים – לעשרות שנות כהונתך כשופט: החל מימיך בבתי המשפט בעכו ובחיפה, וכלה בשבתך כשופט בבית המשפט העליון".
"כתבת אלפי החלטות, פסקי דין ופרקים מכוננים בספר דברי הימים של המשפט הישראלי, ואני סמוך ובטוח שכך גם תמשיך בתפקידך החשוב. אני מחזק את ידיך בעת הזאת ומגנה את ההשתלחויות בך ואת העובדה שהפכת מטרת דמות ממש – עבור אנשים שמעולם לא פגשו בך ולא זכו להכיר אותך. כנשיא מדינת ישראל, שזוהי סמכותו שבחובה; חובה שהיא עבורי גם זכות גדולה; אני ממנה אותך היום על פי חוק, נותן בך את אמוני המלא, ומעניק לך את ברכת הצלחת הדרך. אני שמח על ההזדמנות להודות למשפחתך היקרה, ולאחל גם להם מזל טוב. אין לי ספק שהוריך והדורות הקודמים היו בוודאי מתרגשים וגאים בך מאד במעמד הזה".
"מכובדי, ההתרגשות במעמד החשוב הזה, מהולה גם בכאב. כאב על כך, שבעיצומה של תקופה בלתי רגילה – תקופה שמעמידה למבחן את קיומנו כעם איתן, שבה אויבינו מאיימים על עצם הריבונות שלנו - המעמד הזה מתקיים "במעמד צד אחד". כאב על כך שלא נוכחת כאן היום, יחד, הנהגת כלל רשויות השלטון. צר לי מאד שהנהגות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת לא נמצאות כאן עימנו היום כפי שהיה ראוי ומצופה מהן. במדינה דמוקרטית, שהממלכתיות היא נר לרגליה, אין מקום להחרמה של רשות אחת בידי רשות אחרת; אין מקום להפיכת החוק והנוהג לכלי משחק שמשמש למאבקים פוליטיים או ציבוריים; ובוודאי שאין מקום לפסילתו של נשיא בית המשפט העליון שנבחר לתפקידו בהתאם לחוק ולהוראות כל דין", אמר הרצוג.
"אני יודע שלעיתים יש מי שרואים ב'ממלכתיות' מעין מילה מכובסת שמטרתה לבטל כל ביקורת לגיטימית. בעיניי אין פירוש שגוי מזה לממלכתיות. הממלכתיות – כפי שירשנו אותה מענקי האומה, בהם דוד בן גוריון ומנחם בגין – היא המסגרת המארגנת שלנו. היא זו שמחזיקה – בו זמנית – הן את זהותנו כמדינה והן את זהותנו כאזרחים וכקהילות. הממלכתיות היא התשתית שמאפשרת לנו לנהל דיונים, ויכוחים ומחלוקות עומק, תוך הישענות על ההבנה שאנחנו חלק מאותו שלם. מאותו עם. מאותה מדינה. הממלכתיות מחייבת אותנו להכיל מחלוקות. לדבר, להקשיב ולכבד למרות המחלוקות, וגם בתוך המחלוקות. חרמות הם ההיפך המוחלט מממלכתיות".
עוד אמר נשיא המדינה, כי "אנחנו נתונים בתקופה שבה אמון הציבור ברשויות השלטון ובמוסדות המדינה הולך ונשחק. לפיכך, המעמד הזה, של הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון, הוא הזדמנות חשובה ביותר עבורנו, לדבר גם על אמון הציבור ברשות השופטת ובמערכת המשפט. הרי מוכרת לכולנו הקביעה, שגם רבים מכם – מכובדי השופטות והשופטים – מצטטים לא אחת, לפיה כוחו של השופט, ולמעשה – חוסנה של המערכת המשפטית כולה - מבוסס על אמון הציבור בהם".
"צריך לומר בכנות: המשבר שהחברה הישראלית נמצאת בו היום הוא משבר אמיתי ועמוק. יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות המבצעת, ושזכויות האדם והאזרח לא מוגנות עוד מפני כוחו של הרוב. לצידם, יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים אף הם לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות השופטת, ושזו מנותקת מהם, 'גוזלת' מהם את הבחירה שלהם ואת מעמדם כרוב, פוסקת לעתים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ואינה מייצגת את האוכלוסייה על כלל גווניה. הם טוענים, ובמידה רבה של צדק, ששבעים פנים למשפט, אך אלה לא מוצאים כיום את ביטויים המספק במערכת המשפט הישראלית".
"אני קורא לכם – הנהגת מערכת המשפט - ואומר: לקולות האלה יש משמעות. לביקורות האלה יש מקום. לכאבים האלה חייב להיות ביטוי. צריך להקשיב להם קשב רב, צריך להיות פתוח אליהם, להבין אותם, להפנים אותם, צריך להיפגש איתם – במובן העמוק של המילה – בלב פתוח. בנפש חפצה".
"מכובדי נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית, אני פונה אליך – כמי שמונה כעת כראש הרשות השופטת בישראל – וקורא לך להוביל את מערכת המשפט, באומץ ובעוז, להושטת יד ולדיאלוג. שחיקת האמון במערכת המשפט היא מדאיגה ביותר. עלינו לזכור ששיח ודיון, ואפילו שינוי, הם לא אויב של הדמוקרטיה. להיפך - הם הוכחה לכך שהדמוקרטיה חיה ובועטת. ובלבד שהשינוי בא מתוך שאיפה כנה לחזק, לבנות את אמון הציבור במערכת, ולהבטיח שישראל תישאר לעולם מדינה דמוקרטית באמת".
"אני אומר בפירוש: לא כל הצעה היא אסון, לא כל פשרה היא חורבן, לא כל אג'נדה היא אג'נדה עוינת או רעילה, ולא כל שם הוא חילול הקודש או קודש-קודשים. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שנכנסת לזירה ומוצאת נתיבות לקיום שיח - עם הציבור ובפניו – לא רק באמצעות פסקי דין וחוות דעת; ומשקפת ומבהירה את עמדותיה בנושאים השונים".
"מדינת ישראל רוצה וצריכה רשות שופטת המחוברת לתמורות החברתיות בדמוקרטיה הישראלית; רשות שופטת שמבססת הידברות, הקשבה, כבוד ורגישות יתרה למגוון העמדות, הכאבים וההשקפות בישראל; רשות שופטת שעמלה לבנות גשרים ולהנמיך חומות. ששואפת למצוא את שביל הזהב בתוכנו", אמר הרצוג.
"אני פונה מכאן אל מנהיגי רשויות השלטון כולן – המחוקקת, המבצעת והשופטת – ואל נציגיהן. בואו נפעל לכך שהמעמד החשוב הזה, החותם תקופה ארוכה ומדאיגה של היעדר מינוי קבוע לראש הרשות השופטת בישראל – יבשר תחילת עידן של שיתוף פעולה ושל דיאלוג בין הרשויות. שהרגע הזה יבשר על שעת רצון לאומית – ועל תחילת עידן של הושטת יד, מתינות וחתירה להסכמות רחבות".
"הגיעה העת לנהל דיוני עומק ציבוריים על הנושאים הכי ליבתיים, הנוגעים לרשויות השלטון ולדמוקרטיה הישראלית. הגיעה עת ההסכמות. אני מתחייב בפניכם – לא אנוח, ולא אשקוט, ולא אירתע, בניסיון להגיע אליהן. בניסיון לבנות בניין משותף לכולנו, אחרי השבר הגדול".
הרצוג המשיך: "לכל אורך המשבר החוקתי והחברתי העמוק בתוכנו, עמדתי והתרעתי שוב ושוב עד כמה התהום שאנחנו מתדרדרים לעברה משמחת ומשרתת את אויבינו. לשיברון הלב של כולנו, בשבעה באוקטובר ומאז - החששות שהצפתי התממשו, ואויבינו גבו, ועדיין גובים מאיתנו – מחיר כבד ומדמם, כפי שיכולות להעיד בכאב וביגון המשפחות השכולות היקרות והאהובות שזכינו שיכבדו אותנו בנוכחותן כאן היום. אך גם בתוך החורבן שפקד אותנו, גם בתוך החושך הסמיך, העפר והאפר, ראיתי במו עיניי עם מדהים – שאורו הגנוז מפציע לפתע, וזורח למרחקים. אור גנוז שכל-כולו דאגה כנה ועמוקה – לנצח ישראל ולאחדות ישראל. האור הגנוז הזה הוא לא נחלת השנה שעברה בלבד. אפילו לאחרונה – התפרסמו לא מעט מחקרים וסקרים שמראים כמה העם – ברוב עצום – דורש דיאלוג ופעולה משותפת בין הרשויות השונות אשר מנהיגות את האומה".
"במיוחד ביום הזה, כשקול דמי אחינו החטופים זועקים אלינו מתחת לאדמת עזה, ואנחנו שרויים בדאגה עמוקה לגורלם - העם בישראל נושא את עיניו אל הנהגת שלוש רשויות השלטון וצמא לראות את מנהיגיו פועלים כתף אל כתף למרות המחלוקות. מקדשים את הממלכתיות הישראלית. מקדשים את מה שאתה – כבוד הנשיא בדימוס ברק – תיארת בספרך האחרון, כ"סינתזה", הנוצרת מעצם הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית". סינתזה שבעיניי צריכה להיות הבסיס לקיומנו כאומה ישראלית אחת; כדבריך, ואני מצטט: "יש לחפש את המשותף ולא את המפריד; יש לשאוף להבנה ולא להקצנה. אם כל אחד ירצה להשיג הכול, כולנו כאומה לא נשיג דבר".
"כבוד שופטות ושופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, הנהגת המערכת המשפטית בישראל, קהל נכבד; חשיבותו של המעמד הזה, היא לא רק נגזרת של המינוי שלך – הנשיא עמית; אלא בעצם ההצהרה על חשיבותה החיונית, הקיומית, של מערכת המשפט הישראלית בתוך המארג הדמוקרטי שלנו כמדינה ובתוך המורשת שלנו כעם".
"הדין והמשפט היו מאז ומעולם ביטוי לשורש נשמתנו כאומה. אנחנו העם שהנחיל לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי, ובו הציווי המכונן: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". בתי המשפט בישראל הם עמוד תווך בחיי כל אחת ואחד מאיתנו כאזרחים, כחברה וכמדינה. תפקידם איננו תחום לפסיקת ההלכה המשפטית ולהגנה על כל אזרח, אלא גם, כמובן, לשמור על הברית החברתית בינינו, על מי שאנו, כולנו, יחד".
"במדינה דמוקרטית, אין זו רק זכותו של הרוב לקבוע את סדר היום, זו חובתו. אולם זו גם חובתו לשמור על זכויות המיעוט. במדינה דמוקרטית, אין זו רק זכות השלטון למשול, זו חובתו. אך זו גם חובתו לפעול מתוך אחריות לכלל אזרחי ישראל, מכל ההשקפות, האמונות, הדתות, ואורחות החיים. בית המשפט העליון הוא איננו אויב. הוא איננו מכשול. בית המשפט העליון הוא לעתים המגן האחרון. הוא המוסד שמטרתו להבטיח כי המדינה תפעל בהגינות, באחריות ובשיקול דעת", אמר נשיא המדינה.
"לבית המשפט - לעצמאותו ואי-תלותו - יש תפקיד מרכזי וחשוב מאין כמותו במלאכת האיזונים והבלמים החיונית לתפקודה של הדמוקרטיה שלנו. הציות לבית המשפט ולפסיקותיו הוא מחייב! אסור שאי-ציות לחוק – בוודאי על ידי שליחי ציבור ומשרתיו – יעלה אפילו כהרהור. כל ביטוי של אי-ציות לחוק ולדין הוא לא רק פגיעה בממלכתיות הישראלית, אלא פגיעה בריבונות הישראלית. שהרי אלמלא מוראם של החוק והדין – 'אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעו'".
"אנחנו נפרדים במעמד זה בתודה ובהערכה רבה – מכבוד השופט עוזי פוגלמן, ששימש כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון בשנה קשה ביותר. אנחנו מודים לו – בשם מדינת ישראל - על למעלה מארבעה עשורים של קריירה משפטית מפוארת ותרומה למדינת ישראל. כבר הבעתי את תודתי העמוקה בפניך, עוזי היקר, ואני מאחל לך הצלחה רבה. זו גם הזדמנות להודות לך – הנשיאה בדימוס השופטת אסתר חיות, חברתנו, אשר טקס הפרידה ממך לא התקיים בשל המלחמה; על שירותך ושליחותך ארוכת השנים למען העם והמדינה, ששיאה כנשיאת בית המשפט העליון. עם שניכם זכיתי לקיים יחסי עבודה, הערכה וידידות, ואני סמוך ובטוח שיחסי עבודה אלה יימשכו גם איתך – הנשיא עמית, כפי שהיה בתקופת מילוי המקום שבו כיהנת עד כה".
"כבוד המשנה-לנשיא הנבחר – השופט נעם סולברג – אני מברך אותך מעומק הלב. אין לי ספק כי חריפות המחשבה, המקצועיות, ותחושת השליחות שהוכחת במשך שנים רבות, כמו גם הגשר בין העולמות שאתה מבטא בפועלך ובאורחותיך – יהיו לברכה רבה למשפט הישראלי ולמדינת ישראל. וכמובן תודה לך – מנהל בתי המשפט השופט צחי עוזיאל – על מסירותך ופועלך בימים סוערים אלה".
"בשבת הקרובה יקראו המוני בית ישראל בבתי הכנסת את פרשת השבוע, ובה עצתו של יתרו – חותנו של משה רבנו - להקים מערכת משפט למען בני ישראל. אין זה מקרה שהקמתה של מערכת המשפט העברית הראשונה, סמוכה לתיאור מעמד הר סיני ומתן תורה; שהרי אף היא מהווה חלק מערש הקוממיות של עמנו. במשך דורות על גבי דורות, התפללו יהודים בכל ארצות פזוריהם: 'הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה'".
"הם נחשפו למציאות ממלכתית בה הם לא נתינים המושפעים מגחמותיהם של שליטים זרים, אלא אזרחים ריבוניים המעצבים את גורלם בידיהם. אשרינו שזכינו לכך. אשרינו שזכינו לחיות בדור שממשיך לחדש את ימינו כקדם. בדור שמחזק ומעמיק את התחייה הישראלית בארץ ישראל – בדמות המדינה היהודית והדמוקרטית – מדינת ישראל; שבליבה – מערכת משפט מהמפוארות והמרשימות בתבל. בדור שזוכר כי כשהמשנה במסכת אבות אומרת "על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, על האמת ועל השלום" - היא טוענת למעשה שאלה לא שלושה דברים נפרדים, אלא משולש הוליסטי: ללא דין – אין צדק, ללא אמת – אין אמון, וללא שלום, שלום בתוכנו – אין לנו עתיד".
"יקירותיי ויקיריי, אני מבקש לסיים בתפילה ובזעקה למען אחינו החטופים. החטופות והחטופים שחזרו אלינו והחלו את תהליך השיקום שיקפו לנו את החשיבות העצומה של פדיון שבויים. את ההבנה כמה כל המקיים נפש אחת – אפילו נפש אחת – כאילו קיים עולם מלא. אלה רגעים מטלטלים, מאתגרים ורגישים ביותר, שבהם אני חוזר וקורא שוב ושוב להשלים את כל שלבי העסקה ולפעול בכל דרך, צעד וכלי העומדים לרשותנו כדי להביא אותם הביתה. כמי שעומד בקשר יומיומי ממש עם משפחות חטופים רבות, אני מבקש לזעוק את זעקתן המשוועת לחזרתם הדחופה של כל אחינו החטופים, עד האחרון שבהם. אני קורא לציבור כולו לתמוך במשפחות החטופים, לחבק אותן, ולנהוג בהן ברגישות עליונה בשעתן המיוסרת. הן עוברות גיהנום של חרדה ואי-ודאות, ועלינו לחשוב אלף פעמים לפני כל התבטאות שעלולה חלילה להוסיף ולו מעט לסבל שלהן".
"יחד אתכם אני מתפלל לרפואת פצועות ופצועי פעולות האיבה ומערכות ישראל; להצלחתם ושלומם של חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון; ולחזרתן של המשפחות והקהילות העקורות לנוף מולדתן, בהשקט ובבטחה. בהצלחה לך – נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, בהצלחה למערכת המשפט ולשופטות ושופטי ישראל; ומי ייתן ויתקיימו בנו מילות הנביא – "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה", אמר הרצוג.
פוגלמן: "אי השתתפות נתניהו, אוחנה ולוין פוגעת באזרחים"
ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן, נשא גם הוא דברים: "בפתח הדברים, ברצוני להתייחס לתקופה רגישה ומורכבת זו שאנו חווים. צילה הכבד של מלחמת חרבות ברזל עדיין נוכח בעצמה רבה. נמצאות אתנו היום שלוש עובדות של מערכת בתי המשפט אשר איבדו את יקיריהן בשבעה באוקטובר: דניאל פרנקל, אשר איבדה את בתה זיו פרנקל זכרה לברכה; ניצן רגב, שאיבדה את אחותה, שי רגב זכרה לברכה; וענת גולדשטיין שאיבדה את בנה, עמית מגנזי זכרו לברכה. אני שולח מכאן את תנחומיי העמוקים לכן ולכל משפחת השכול שלצערנו גדלה מאד מאז השבת הארורה של שבעה באוקטובר. בד בבד, אנו עוקבים בהתרגשות ובדאגה אחר שובם של חטופים הביתה לחיק משפחותיהם. לבנו עם אלה שטרם שבו אלינו ועם משפחותיהם, ואנו נושאים תפילה לשובם המהיר לשלום, כמו גם לחזרתם לשלום של כל אנשי ונשות כוחות הביטחון שפועלים בגבורה להגנה על מדינת ישראל".
"התכנסנו כאן היום למעמד הצהרת האמונים של חברי, השופט יצחק עמית, לנשיא בית המשפט העליון. קצרה היריעה מלתאר את תרומתו הרבה של הנשיא עמית למשפט הישראלי. את דרכו השיפוטית החל בבית משפט השלום בעכו, וכבר אז התבלט כשופט יוצא דופן. משם טיפס במעלה ערכאות השיפוט עד שהגיע לפסגת מערכת המשפט – נשיא בית המשפט העליון. הנשיא עמית מביא עמו ניסיון עשיר של קרוב לשלושים שנה על כס השיפוט, ומעל לכל – את אותה תבונה שיפוטית ייחודית המאפיינת את פסיקותיו. לאורך השנים זכיתי לשבת לצדו בהרכבים רבים ומגוונים, ולהיווכח מקרוב בסגולותיו השיפוטיות יוצאות הדופן", אמר.
"נוכחתי שוב ושוב בחדות מחשבתו, ביכולתו לרדת לשורש הסוגיות המשפטיות המורכבות ביותר, ובכישרונו הנדיר לנסח את הדברים בבהירות ובדיוק. בטוחני כי יכולותיו המשפטיות, דיוקו וחדותו, הידע הרב שצבר בכל תחומי המשפט וראייתו הרחבה של צרכי החברה והפרט במדינתנו, יהיו לו לעזר רב בתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. כפי שציינתי בטקס הפרידה שנערך בבית המשפט העליון, לפיד בית המשפט העליון עובר עתה לידיך, הנשיא עמית. לפיד זה נושא עמו מורשת של צדק ומשפט שנבנתה בעמל רב מאז קום המדינה".
"זוהי מורשת שכל נשיאי בית המשפט העליון ושופטיו טיפחו ושמרו עליה מכל משמר, דור אחר דור, והיא כוללת את המחויבות לשלטון החוק במובנו המהותי, הגנה בלתי מתפשרת על זכויות האדם, שמירה על עצמאות הרשות השופטת וכן על הפרדת הרשויות. אין לי ספק כי תמשיך להגן על מורשת זו ביד רמה, תוך שמירה על מעמדו של בית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית. אני בטוח כי בידיך, המורשת המפוארת הזו לא רק תישמר, אלא תמשיך להתפתח לטובת החברה הישראלית כולה".
עוד אמר פוגלמן, כי "הטקס המרגש של הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון טומן בחובו היום משמעות מיוחדת, מאחר שבמשך כשנה וארבעה חודשים – תקופה חסרת תקדים מאז קום המדינה – התנהל בית המשפט העליון ללא נשיא קבוע. במשך התקופה שבה כיהנתי כממלא מקום הנשיא, ראיתי מקרוב את המחויבות העמוקה של השופטים, הרשמים והעובדים ברשות השופטת כולה לשרת את הציבור".
"גם בתקופת מלחמה קשה, וחרף האילוצים הביטחוניים, דלתות בתי המשפט נותרו פתוחות לציבור. נוכח אתגרים רבים וכואבים, הרשות השופטת הפגינה חוסן מרשים: עמדנו איתן אל מול הרוחות הסוערות, והוכחנו כי עוצמתה של הרשות השופטת נובעת בראש ובראשונה מהמחויבות העמוקה של כל אחד ואחת מאיתנו לשלטון החוק ולערכי הדמוקרטיה".
"אך הרשות השופטת, כמו גופים אחרים במשטר הדמוקרטי הישראלי, זקוקה להנהגה קבועה, ליד מכוונת ולקול ברור ויציב. לצערי, משך זמן רב מדי לא נבחר נשיא לבית המשפט, לא בשל אילוץ אלא עקב החלטה מכוּונת, וניתן היה לקוות כי יום חגיגי זה בו אנו מציינים מינוי של נשיא קבוע לבית המשפט העליון, יסמל את חזרתה של היציבות המוסדית המיוחלת".
"ואולם, למרבה הצער, נציגי הרשויות האחרות בחרו שלא להשתתף בטקס היום, וזאת כחלק מסירוב מתמשך לשתף פעולה עם הרשות השופטת. סירוב זה אינו רק פגיעה בסדרי השלטון ובממלכתיות שעליה מצווים כולנו לשמור. יש לו משמעות של ממש בחיי המעשה – פגיעה באזרחי ותושבי ישראל. כך למשל, עיכוב במינויים של שופטים ורשמים חדשים בערכאות השונות צפוי להחמיר את העומס הקיים על המערכת, שהוא ממילא גבוה בהשוואה למדינות אחרות, ולהוביל להימשכות ההליכים אשר תפגע בראש ובראשונה בציבור הישראלי. כפי ששבתי ואמרתי בכל הזדמנות – אני תקווה כי ניתן יהיה לשוב לנתיב של שיתוף פעולה ודיאלוג ענייני בין הרשויות. ראינו כי כאשר שיתוף פעולה כזה מתקיים, ניתן לקדם החלטות משותפות ומוסכמות לטובת הציבור".
פוגלמן המשיך: "הרצון לשוב ולקדם שיתוף הפעולה בין הרשויות, אין משמעו שהרשות השופטת והעומד בראשה יימנעו מעמידה איתנה ומההגנה על עצמאותה ואי תלותה של הרשות השופטת. כפי שציינתי בטקס פרישתי, העצמאות השיפוטית אינה מותרות או הטבה השמורה לשופטים, אלא זכות יסודית של האזרחים הנחוצה לשם הגנה על חירויותיהם ועל זכויותיהם הבסיסיות. עצמאות שיפוטית אינה רק עקרון מופשט, אלא מנגנון מעשי וחיוני להגנה על זכויות האזרחים ועל אופייה הדמוקרטי של החברה. כך, בית משפט המשוחרר מלחצים פוליטיים יכול להגן ביעילות על זכויות הפרט גם כאשר הדבר אינו זוכה לתשואות מהציבור הרחב; בית משפט עצמאי מבטיח כי כל רשויות השלטון – לרבות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת – יפעלו בהתאם לחוק, ללא חשש מפני תגובות פוליטיות או לחצים חיצוניים".
"עצמאותה של הרשות השופטת עומדת למבחן משמעותי בימים אלה, נוכח הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הרשו לי להזכיר: מאז שנת 1953, הרכב הוועדה כולל שני שרים; שני חברי כנסת; שני חברי לשכת עורכי הדין; ושלושה שופטים. הרכב זה נוצר בכוונת מכוון על מנת להבטיח את עצמאות הרשות השופטת ואת אי תלותה. בהקשר זה חשובים הדברים שאמר חבר הכנסת מנחם בגין בדיונים לקראת חקיקת החוק, ואני מצטט: "אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם".
"בו בזמן, הרכב הוועדה הקיים מבטא איזון עדין: ארבעה מתוך תשעת החברים הם נבחרי ציבור, ובכך מובטח גם העיקרון של אחריותיות כלפי הציבור. איזון עדין זה משתקף גם במנגנון הבחירה: נדרש רוב רגיל של חמישה חברים למינוי שופטים לערכאות הדיוניות, ורוב מיוחד של שבעה חברים למינוי שופטי בית המשפט העליון. זהו מודל שהוכיח את עצמו לאורך השנים: מודל המאזן בין עצמאות שיפוטית חיונית ושיקולים מקצועיים וענייניים, לבין אחריותיות דמוקרטית הכרחית", אמר.
"הצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת מבקשת לערוך שינויים מרחיקי לכת הן בהרכב הוועדה, הן במנגנון מינוי השופטים, שמשמעותם פוליטיזציה ניכרת של הליך הבחירה. כך, הצעת החוק מבקשת להחליף את נציגי לשכת עורכי הדין במשפטנים מטעם הקואליציה והאופוזיציה, כך שלמעשה שישה מתוך תשעת חברי הוועדה ייבחרו על ידי גורמים פוליטיים. גם בהתייחס לאופן מינוי השופטים, מוצעים שינויים מהותיים: כתנאי למינוי לערכאות הדיוניות, יידרש אישור של נציגי קואליציה, אופוזיציה והשופטים; ולבית המשפט העליון – רוב רגיל של חמישה חברים בכפוף להסכמת נציגי הקואליציה והאופוזיציה, ותוך הדרה מכוונת של נציגי הרשות השופטת ממעגל ההסכמות הרחב הנדרש היום למינוי שופט לבית המשפט העליון".
"מדובר בשינויים שתכליתם פוליטיזציה כמעט מלאה של הוועדה. זהו אינו תוצר לוואי של החקיקה, אלא ייעודה. אני מבקש להדגיש: החשש מפגיעה בעצמאות השופטים ובמקצועיותם אינו תיאורטי. כאשר רוב חברי הוועדה ייבחרו על בסיס פוליטי, וכאשר מנגנון הבחירה ייתן משקל מיוחד לגורמים הפוליטיים, אנו עלולים להגיע למצב מסוכן שבו כישורים מקצועיים וניסיון משפטי יפנו את מקומם לשיקולים שמקומם בשדה הפוליטי. הכרעה שיפוטית אינה תחרות פופולריוּת; תפקידו של השופט להכריע לפי הבנתו את הדין, במנותק מלחצים ציבוריים או פוליטיים".
"באחת הפרשות, עמד בית המשפט העליון על כך ש"הרשות השופטת אינה – ואסור שתהיה – ידה הארוכה של הרשות המחוקקת או המבצעת". הפגיעה הצפויה אינה מוגבלת רק לעצמאות האינדיבידואלית של שופטי ישראל, אלא מאיימת על אי-התלות המוסדית של הרשות השופטת כולה אל מול רשויות השלטון האחרות. זאת מאחר שככל שהצעת החוק תתקבל, יוענק לרשויות האחרות כוח בלתי מרוסן להכתיב את זהות השופטים ואת הרכבה של מערכת בתי המשפט, באופן שיפגע גם בעצמאותה המוסדית של הרשות השופטת. בהקשר זה יש לזכור כי מלכתחילה עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת בישראל לוקה בחסר, בפרט אל מול הרשות המבצעת, כאשר החלטות שונות אשר נוגעות לתקציב הנהלת בתי המשפט ולחלק מההיבטים הניהוליים של מערכת בתי המשפט כפופות לרשות המבצעת".
"התקופה שלפנינו היא שעת מבחן מכרעת. החברה הישראלית כולה, ובתוכה גם הרשות השופטת, ניצבים בפני אתגרים משמעותיים. ואולם, בעומדי כאן היום, אני יכול לומר בביטחון כי הגה הרשות השופטת עובר לידיים מנוסות ואיתנות".
"הנשיא עמית, איציק היקר, אני מכיר אותך כבר שנים רבות כשופט מקצועי, ישר ונחוש. במהלך כל שנות כהונתך כשופט הפגנת מחויבות בלתי מתפשרת לעצמאות השיפוטית ולערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני משוכנע כי תמשיך להגן בנחישות על עצמאותה של הרשות השופטת, על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, על שלטון החוק ועל צרכי החברה במדינתנו. אני סמוך ובטוח כי תוביל את בית המשפט העליון בתבונה ובאחריות".
"במעמד חגיגי זה, ברצוני לברך את משפחתך היקרה, שעומדת לצידך לאורך כל הדרך. לרעייתך האהובה רבקה, שותפת חיים מסורה ותומכת; לילדיך האהובים – נטע, שי ויעל; ולנכדים המתוקים - גלי, אוֹרי, סתיו ושירי. המסירות והתמיכה של משפחתך היו ועודם עוגן משמעותי בעשייתך הציבורית המשמעותית, ועל כך תודתנו והערכתנו נתונה להם".
"אבקש לברך גם את חברי, השופט נעם סולברג, שעתיד להצהיר אמונים כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. אני מאחל לו הצלחה רבה בתפקידו החדש".
"טרם סיום אבקש להודות לשניים: ראשונה, לכל הנשיאים שכיהנתי תחתם בבית המשפט העליון, ובפרט לחברתי שמִמנה קיבלתי את הלפיד – הנשיאה בדימוס אסתר חיות. תחת הנהגתה הבטוחה צלחה הרשות השופטת תקופות מאתגרות בחיי האומה. עוד אבקש להודות לנשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, על שותפות אמת בתקופה מאתגרת זו. אדוני הנשיא, גישתך הממלכתית והמאוזנת, משקפת את מיטב המסורת של בית הנשיא. פעולתך ללא לאות לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית ונחישותך בקידום דיאלוג מכבד בין כל חלקי החברה הישראלית, ראויים להערכה עמוקה".
"לסיום אומר כי מדינת ישראל הוכיחה שוב ושוב את חוסנה אל מול משברים קשים. כעת, כבעבר, נתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו מתוך מחויבות עמוקה לערכינו המשותפים, הניצבים ביסוד מדינתנו היהודית והדמוקרטית. בטוחני כי יחד נוכל. תודה", כך פוגלמן.
עמית "נכונים לשיח ולהידברות"
אחריו נשא נשיא בית המשפט העליון הנכנס יצחק עמית נאום במהלכו פנה לשר המשפטים יריב לוין וקרא לו להיפגש. "החברה הישראלית ידעה מבחנים ואתגרים רבים לאורך שנות קיומה של המדינה, והיא יכלה להם וצמחה בזכותם. בתקופה האחרונה אנו ניצבים בפני קשיים שכמותם טרם ידענו, וגם כיום מורגשים הדי המלחמה ברחבי המדינה. אבקש לפתוח את דבריי בתנחומים לכל בני המשפחות השכולות... רבים תוהים מהו סוד כוחה וחוסנה של החברה הישראלית, וכיצד עולה בידה לצלוח משברים כה רבים ולשמור כל העת על צביונה המיוחד, ועל אותה רוח ישראלית שאין בשום מקום אחר בעולם. חלק מהתשובה לכך טמון, בעיניי, בפסיפס האנושי המגוון שלנו ובערכים המשותפים המלכדים אותו – פסיפס שמרכיב את החברה ויוצר שלם שהוא גדול מסך חלקיו. עולם הערכים המשותף שלנו מבוסס על ערכי היסוד היהודיים והדמוקרטיים שהנחו את המדינה ואת מוסדותיה לכל אורך הדרך", אמר.
"הצופן הגנטי של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית כולל רכיב שאין בלתו, והוא – קיומה של רשות שופטת עצמאית ובלתי-תלויה. שיטת המשפט הישראלית היא ייחודית בנוף העולמי ... משלבת יסודות של מסורת ושל חדשנות; של יציבות ושל תנועה מתמדת. שופטי ישראל פועלים יום-יום ליישום עקרונות השיטה בהליכים שמובאים בפניהם, תוך קידום אינטרס הציבור ועמידה על משמר שלטון החוק וזכויות האדם. בכך ממלאת הרשות השופטת את חלקה במרקם החברה הישראלית ובהתמודדות של המדינה עם מכלול האתגרים שעומדים בפניה. השופט הוא איש מקצוע שתפקידו לתת שירות משפטי איכותי לציבור. וכמו כל איש מקצוע, השופט מחזיק בכלים ומחויב בכללים אשר מנחים אותו בעשייתו. רכיב בלתי-נפרד בעשייה השיפוטית הוא דמותו האנושית של השופט היושב בדין. הכרעותיו מעוגנות בדין ומבוססות על אמות מידה אובייקטיביות, אך לכל שופט יש ניגון מיוחד משלו, גוון-קול יחיד במינו אשר נגזר מאופיו ומניסיון חייו".
"האדם הוא תבנית נוף מולדתו, אך האדם נושא עמו גם את נוף שכונת ילדותו, את נוף משפחתו ונופי נעוריו, ואת כל אותם נופים שעל פניהם חלף בדרכו. הנופים הראשונים בחיי-שלי היו אלה של שכונת שפירא בדרום תל אביב, שבה השתקעו הוריי לאחר ששרדו את זוועות השואה – אודים מוצלים מאש, שכמעט לא נותר שריד ממשפחותיהם העניפות, ואשר עלו לארץ בדלות ובחוסר כל. אבי, שמואל ז"ל, עבר במהלך השואה בין מחנות ריכוז ועבודה – וביניהם בוכנוולד, פלאשוב, סקרז'יסקי – עד ששוחרר על ידי הרוסים במאי 1945. גם אל מול הסבל הרב שחווה אבי בתקופת השואה, הוא חיפש וראה תמיד את הטוב שבאדם. אמי, הדסה אירנה ז"ל, נמצאה משוטטת לבדה ביער בגיל 6, לאחר שבני משפחתה נרצחו ככל הנראה לנגד עיניה. אמי הובאה לכומר של העיירה וגדלה בבית אחותו של הכומר עד גיל 12, מבלי לדעת על יהדותה. לאחר קום המדינה אותרה אמי בדרך נס, הושבה לחיק היהדות, ובנתה בשתי ידיים בית במדינת ישראל".
"בית ילדותי היה בית שמח, והוריי לא דיברו על שעבר עליהם בתקופת השואה. למרות זאת השואה הייתה חלק בלתי-נפרד מחיינו, נוכחת-נפקדת בבית, והיא הורגשה במיוחד בכל אותן שמחות משפחתיות שנחגגו בלי סבא וסבתא, בלי דודים ודודות. להוריי לא התאפשר לרכוש השכלה בעצמם, ועל כן הם ראו חשיבות בכך שאחי ואני נזכה לחינוך איכותי, בכל מחיר. משכך, החל מגיל 8 השכמתי קום ונסעתי בארבעה אוטובוסים מדי יום – אל בית הספר בצד השני של העיר, ולאחר בית הספר, אל מסעדת הפועלים של הוריי ביפו, שם עזרתי להם עד שעות הערב. עבודה קשה, מוסר עבודה, נחישות, הקרבה, יושר וגמילות חסדים – אלה המידות שקיבלנו כדוגמה אישית מהוריי זכרם לברכה. הוריי לא זכו להיות כאן היום לצדי, אך ייבדלו לחיים ארוכים בני משפחתי האהובים. מסעדת הפועלים של הוריי הייתה מאותם מקומות שבהם, כפי שכתב מאיר אריאל, "שמים הרבה הרבה לב בצלחת / בשביל מעט מעט כסף קטן". אל המסעדה הגיעו פועלים ועובדי כפיים, בעלי עסקים סמוכים, דתיים וחילוניים, עוברי אורח מזדמנים, ערבים ויהודים, ובסמוך לשעת הסגירה פקדו אותה גם קבצנים ומוכי גורל שזו הייתה ארוחתם החמה היומית או השבועית. המגוון האנושי הזה הוא תבנית נוף ילדותי ונעוריי, שעמה הגעתי אל העשייה כמשפטן, תחילה כעורך דין ובהמשך כשופט".
"מלאכת השיפוט היא בראש ובראשונה מלאכה של אנשים, אשר מתבצעת על ידי אנשים ועבורם. כשהשופט יושב באולם הדיונים, עליו לזכור שמבחינת בעל הדין, התיק שלו הוא עולם ומלואו, ופסק הדין יכול וישפיע על מסלול חייו השפיטה נחשבת כמלאכה בודדה, שבמסגרתה השופט ניצב ככלל לבדו אל מול טענות הצדדים, הוראות הדין וצו מצפונו. אך לבד אין משמעו בודד; וגם כשהשופט יושב לבדו בלשכה, הוא מלווה בקולות חבריו לכס השיפוט, בעבר ובהווה, שפסיקותיהם מעשירות את חשיבתו ומאתגרות את תפישותיו. כל שופטי ישראל ממלאים את חלקם בשרשרת המשפט, וכל דור שופטים חדש עומד על כתפי קודמיו... אני רואה לעצמי חובה וזכות להודות לקודמיי בהובלת הרשות השופטת".
"בחמש-עשרה השנים שבהן אני מכהן בבית המשפט העליון, המקום וחבר שופטיו הפכו עבורי לבית שני במלוא מובן המילה, ואני מודה על הזכות שניתנה לי לכהן בבית משפט זה ולעמוד בראשו. במעמד זה אני מבקש גם לברך את חברי השופט נעם סולברג, אשר יצהיר בקרוב אמונים כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, ואני מצפה לעבודתנו המשותפת בהובלת המערכת".
חובתנו כשופטים היא לא רק ליישם את הדין בכל מקרה נתון, אלא לפתחו ולהתאימו למציאות החיים ולאינטרס הציבור ... הלמידה וההתפתחות הן דרך חיים עבורנו כשופטים, ואנו נדרשים לחקור, להתעדכן ולהעמיק ידע, על מנת להגיע מוכנים לכל דיון ולהבטיח טיפול מקצועי ואיכותי בסוגיות שמובאות להכרעתנו. מתוך ההבנה הזו אפעל בתפקידי לחיזוק מערך ההכשרות ושיח העמיתים במערכת, במטרה לטייב את העשייה השיפוטית ולייעלה".
"איני יכול שלא להתפעל מהמקצועיות ומתחושת השליחות של עובדי המערכת ושל הרשמים והשופטים, שפועלים תחת עומס עבודה שאין דומה לו בעולם המערבי...בתי המשפט נותרו פתוחים לכל אורך ימי המלחמה, והמשיכו לספק שירות לבעלי הדין חרף הקשיים הרבים שהתעוררו. העובדה שמערכת בתי המשפט נמצאת בעומס רב ובתת-תקינה חמורה, אינה פוטרת אותנו מביקורת עצמית – ואנו בוחנים כל העת דרכים להתייעל ולהשתפר. אמירה רווחת בעולם המשפט היא שצדק דחוי הוא אי-צדק... עלינו לשים לנגד עינינו את בעל הדין, את הנאשם או את נפגע העבירה שחייהם "תלויים להם מנגד" כל עוד לא ניתן פסק דין בהליך שנוגע להם...המשימה שלנו היא לתת את השירות המיטבי גם בהינתן האילוצים הקשים שתחתם אנו פועלים".
"אנו חותרים לקידום מהלכים רוחביים לשיפור השירות לציבור. בתחום המשפט האזרחי כבר הושקו תקנות סדר הדין החדשות; ובתחום הדין הפלילי ... אני קורא לשינויי חקיקה על מנת לייעל ולקצר את ההליך הפלילי ולשפר את ניהולו. תת-התקינה ... היא אך אחד הביטויים לכך שהרשות השופטת אינה נהנית מעצמאות מוסדית מלאה, בניגוד למוסדות אחרים כמו הכנסת, מבקר המדינה, בית הנשיא ובנק ישראל. לכן יש לחזק את עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת – שמשמעותה היכולת לנהל את ענייני המערכת באופן עצמאי, ולהקצות בעצמה את המשאבים הנחוצים להבטחת שירות משפטי איכותי ויעיל לציבור. עיקרו של דבר: על מנת שמערכת בתי המשפט תוכל למלא את תפקידה בשירות הציבור, יש לפעול לחיזוק העצמאות השיפוטית המקצועית של כלל שופטי ורשמי ישראל.
"הרשות השופטת היא צלע חיונית במשולש רשויות השלטון. היא אינה ניצבת מעל הרשויות האחרות אלא פועלת לצדן, כשותפה שוות-מעמד במארג הדמוקרטי של איזונים ובלמים. תפקידה של הרשות השופטת במארג הזה הוא שימור שלטון החוק והגנה על זכויות הפרט מפני פגיעה שלא כדין, בין מצד פרטים אחרים ובין מצד השלטון. בכך פועל בית המשפט כנאמן הציבור, והוא נאמן לציבור – ולוֹ בלבד. יש לשמור מכל משמר על ליבת העצמאות השיפוטית, שהיא הסמכות והחובה לפסוק ללא תלות, ללא השפעות חיצוניות, ללא מורא, וללא מרות, זולת מרותו של הדין".
"אין זה סוד שהשיח בין שלוש הרשויות בישראל ידע עליות ומורדות לאורך השנים – אך יש לזכור כי המוסדות הדמוקרטיים במדינה אינם קיימים עבור עצמם, אלא עבור הציבור ולמענו. חובתנו כלפי הציבור היא לחזק ולשפר את השיח הממלכתי והמכבד בין הרשויות. בשם הרשות השופטת אומר כי אנו נכונים להידברות, לשיח ולשיתוף פעולה ענייני, ששם את הציבור והשירות לאזרח בראש מעייניו – ואני מקווה כי נפגוש בהקשר זה יד אחות. גם זו הפעם אחזור ואפנה קריאה לשר המשפטים לקיים את פגישות העבודה הסדירות שנהגו מאז ומתמיד בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון, כפי שנדרש על מנת שאזרחי ותושבי המדינה ימשיכו לקבל שירות איכותי ויעיל ממערכת בתי המשפט".
"שנה קשה ביותר עברה עלינו כחברה וכמדינה. עם זאת, ניצנים ראשוניים של ריפוי מתחילים להיראות בארצנו, עם שובם של מפונים לבתיהם ושובם של חלק מהחטופים לארצם ולמשפחותיהם – ומי ייתן כי תהא זו תקופה של צמיחה, התחדשות ודרך חדשה. אני משוכנע, כי כל עוד נמשיך ללכת לאורם של ערכי היסוד של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, נזכה לקצור את הפירות שעוד יבואו במהרה בימינו", אמר עמית.
אחר הצהריים התקיימה הפגנה נגד מינויו של השופט עמית בסמוך למשכן הנשיא.
מוקדם יותר פרסמנו כי גורמים משפטיים בליכוד התייחסו לפרסום "מעריב" כי נתניהו שוקל שלא לחתום על כתב המינוי של השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון וכי שר המשפטים יריב לוין החליט שלא לעשות זאת. לפי הגורמים בליכוד, הבחירה בעמית כנשיא העליון אינה קיימת ולכן לא תהיה חתימה מטעם הממשלה על מינויו לתפקיד.
בשיחה עם "מעריב", גורמים משפטיים בכירים בליכוד מסרו: "היות ולדעת ראש הממשלה ושר המשפטים ההחלטה למנות את עמית לנשיא העליון בטלה מעיקרה (VOID) מכיוון שהליך בחירת הנשיא שלא בישיבה שכונסה על ידי יו"ר הוועדה כחוק, לכן אם יש לחותם מטעם הממשלה שיקול דעת איננו חייב לחתום על הבחירה שלדעתו לא קיימת".
עם זאת, הבהירו בליכוד כי אי-החתימה לא תביא להפרת פסק דין של בג"ץ. "היות וקיים פסק דין של בג"ץ, הרי אם בג"ץ יקבע כי ראש הממשלה או שר אחר חייבים לחתום על המינוי, על אף שלדעתם הוא בטח מעיקרו, יש להניח שהחלטת בג"ץ תקוים", מסרו הגורמים המשפטיים בליכוד.
כזכור, כפי שפורסם לראשונה הבוקר, ל"מעריב" נודע כי נתניהו שוקל שלא לחתום על מינוי עמית כנשיא - מה שיכול לעצור את כניסתו בפועל לתפקיד הנשיא. ההחלטה הסופית עוד לא התקבלה, אבל ברוח ההחלטה של נתניהו, שר המשפטים לוין ויושב ראש הכנסת אמיר אוחנה להחרים את טקס המינוי של עמית, נתניהו שוקל שלא לחתום על מינוי עמית לנשיא.
סעיף 12 לחוק יסוד נשיא המדינה קובע כי "חתימתו של נשיא המדינה על מסמך רשמי טעונה חתימת קיום של ראש הממשלה או של שר אחר שהחליטה עליו הממשלה". המשמעות היא כי החתימה של הנשיא הרצוג על מינוי השופט עמית לנשיא עליון אינה משמעותית ללא חתימתו של ראש הממשלה נתניהו, או שר אחר שהממשלה הסמיכה לשם כך.
לכאורה, סמכות החתימה נמצאת בידיו של נתניהו. על פי גורמים בממשלה, על פניו אין שר כלשהו שהממשלה הסמיכה לצורך זה. בכל מקרה, מבחינתו של לוין, אם חתימת הקיום נמצאת בסמכותו באיזה אופן כלשהו, הוא לא יחתום והמעוניינים בחתימתו יהיו מוזמנים להגיש על כך עתירה לבג"ץ. בעיני חברי הממשלה, עמית ממנה את עצמו ויהיה נשיא של עצמו. לוין, השר הרלוונטי ביותר מבחינת תפקידו של עמית כנשיא, כינו מתכוון להכיר בו כנשיא העליון ולא לשתף איתו פעולה בכל הכרוך לתפעול השוטף של מערכת המשפט.
סעיף 11 לחוק בתי המשפט קובע כי "שופט שמינויו פורסם ברשומות, אין עוררין על מינויו". גורמים משפטיים שונים מעלים תהיה האם גם ללא חתימתו של נתניהו, יבוצע מחטף ושמו של עמית יפורסם ברשומות כנשיא בית המשפט העליון, בניסיון לעקוף את המנגנון המגביל את תוקף חתימת הנשיא בחוק יסוד נשיא המדינה. במקרה שכזה, יכולה לעלות טענה כי עמית הוא הנשיא וכי לפי הוראת חוק מפורשת אין אפשרות להתכחש למינויו לאחר שהוא פורסם ברשומות.
ברקע, כדאי לציין נושא אחר בו נדון הצורך בחתימה לפני פרסום ברשומות. על פי הדין הישראלי, על חוקים המתפרסמים ברשומות חותם גם הנשיא. בעבר נקראו נשיאים שלא לחתום על חוקים כאלה ואחרים בכדי לעכב את כניסתם לתוקף. רק לאחרונה ח"כ מרב מיכאלי דרשה מהרצוג שלא לחתום על חוק הסבירות בכדי לעכב אותו מלהיכנס לתוקף.
אלא שהדין בישראל קובע כי חתימת הנשיא על חוקים היא מהלך טכני שאינו בשיקול הדעת של הנשיא. בנוסף, בג"ץ קבע כי בין אם הנשיא חותם על חוק או לא, לאחר פרסומו ברשומות הוא נכנס לתוקף. החתימה של הנשיא טפלה לחתימת ראש הממשלה או השר הממונה על חוק מסוים, ולכן אין ללמוד 'קל וחומר' מהדינים החלים עליה על דינים החלים על חתימת ראש הממשלה - אבל אפשר להבין את המגמה והטיעון המשפטי האפשרי.
במידה ונתניהו אכן יחליט בסופו של דבר שלא לחתום חתימת קיום על מינוי עמית לנשיא עליון, יתכן ויבוצע מחטף ושמו של עמית יפורסם ברשומות בכדי לתת תוקף למינוי. במידה והדבר יבוצע, ככל הנראה ארגוני ימין יעתרו לבג"ץ נגד הפרסום ברשומות ללא חתימת קיום כנדרש בחוק יסוד נשיא המדינה. במידה ומחטף שכזה לא יבוצע, הרי שללא חתימת ראש הממשלה או שר שהממשלה תמנה מינויו של עמית לנשיא העליון יתעכב וככל הנראה תוגש עתירה בכדי לחייב את נתניהו לחתום על מינוי עמית לנשיא העליון.
זהו הקרב האחרון לפני מינויו של עמית לנשיא בית המשפט העליון. לא משנה איך האירוע הזה יתפתח, הלגיטימיות הציבורית של יצחק עמית כנשיא העליון תאותגר החל מהנוכחות בהשבעתו הערב - ממנה ייעדרו באופן בולט למדי שר המשפטים יריב לוין, יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה וראש הממשלה בנימין נתניהו.
היום בערב שופט בית המשפט העליון יצחק עמית יתייצב בבית הנשיא ויצהיר אמונים פעם נוספת: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". בכך, לכאורה, עמית ימונה לנשיא בית המשפט העליון והמאבק למינויו יושלם - אלא שהטקס רחוק מלהיות הסוף של האירוע.
מדינת ישראל נכנסת הערב לשדה מוקשים חוקתי, בה ראש הרשות המבצעת וראש הרשות המחוקקת מצהירים במפורש כי אינם מכירים בלגיטימיות של ראש הרשות השופטת. המחלוקת על הדרך בה עמית נבחר לתפקיד ומעורבותו של בית המשפט בהליך בחירתו, הולכת ומתפתחת - וייתכן שאף תשפיע באופן דרמטי על עתידה וצביונה של מדינת ישראל.
כמו כן פורסם ב"מעריב" כי הנשיא יצחק הרצוג ונשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק נפגשו ביום שישי האחרון לקראת טקס השבעתו של השופט עמית. במהלך השיחה עלתה הנקודה כי הנשיא יצטרך לתת לעמית כתב מינוי בחתימתו, וכי לפי חוק יסוד נשיא המדינה נדרשת חתימת קיום של ראש הממשלה או שר שהממשלה הסמיכה לשם כך.
השניים דנו במשמעות ההחלטה של ראש הממשלה נתניהו ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה – ראשי הרשות המבצעת והמחוקקת – להחרים את טקס המינוי של עמית לנשיא בית המשפט העליון. השניים דנו לגבי האפשרות שנתניהו או לוין יסרבו לחתום חתימת קיום על מינויו של עמית לנשיא בית המשפט העליון.
פרופ' אהרן ברק הציג עמדה לפיה לנתניהו וללוין כלל אין שיקול דעת האם לחתום חתימת קיום או לא. ברק לומד זאת מפסק דין של בג"ץ באשר לחתימת קיום על חנינה אותה מעניק נשיא המדינה, בה נפסק כי חתימת הקיום הינה טכנית בלבד. עם זאת, יש לציין כי אין פסיקה המתייחסת באופן ישיר לחתימת קיום על מינוי נשיא עליון. במידה ונתניהו ולוין יחליטו שלא להתקפל ולחתום על מינוי עמית, הנושא צפוי להגיע לפתחו של בג"ץ.
מנשיא המדינה יצחק הרצוג נמסר בתגובה: " טקס הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון הנכנס השופט יצחק עמית ייערך בהתאם לדין. באשר לחתימת הקיום, בתום הטקס, נשיא המדינה יחתום על כתב המינוי, וכתב המינוי יועבר לשר המשפטים".
"כידוע, הנשיא פועל בכל הכלים שברשותו על מנת להביא להסכמות וליצירת דיאלוג בין הצדדים. הנשיא נפגש עם נשיא העליון לשעבר פרופ׳ אהרון ברק, שהביא לו את סיפרו המרתק החדש ״מדינה יהודית ודמוקרטית״ ושוחח עימו על הצורך בפשרות. הנשיא ופרופ׳ ברק לא עסקו בשיחתם בסוגיות הנוגעות להליך המינוי".
