הממשלה החליטה אתמול (ראשון) באופן חסר תקדים להביע אי אמון ביועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, ובכך לתת אור ירוק לשר המשפטים יריב לוין לקדם את הליך הפיטורין הרשמי של היועמ"שית.
השלב הבא של הממשלה הוא לפנות לוועדת גרוניס (ועדת גרוניס למינוי בכירים בשירות המדינה) אשר מינתה את היועמ"שית לתפקיד בכדי לקבל את חוות דעתה. צריך להדגיש, חוות הדעת של הוועדה המקצועית אינה מחייבת את הממשלה. גם אם הוועדה תחליט להמליץ שלא לפטר את היועמ"שית, הממשלה תהיה חופשית לפעול אחרת ולפטר אותה.
בפני הממשלה ישנם מספר אתגרים בדרך. לפני הכל, צריך למלא את המקומות החסרים בוועדה המייעצת. כך, אחד החברים בוועדה צריך להיות אדם שהיה בעבר שר משפטים. הסוגיה של מינוי שר משפטים לשעבר לוועדה אינו פשוט, ועצם המינוי יכול לגרור שורת עתירות שיעכבו את ההליך.
בנוסף, ישנה מחלוקת פרשנית האם הממשלה צריכה להיוועץ בהרכב הוועדה שבחר את היועמ"שית, או שמא בהרכב חדש. כך או אחרת, מדובר בוועדה קבועה שסך חבריה היה צריך להיות מלא ללא קשר לפיטורי היועמ"שית. לדברי משפטנים בכירים, עצם העובדה כי יתמנו לוועדה חברים חדשים לאחר ההחלטה לקדם את פיטורי היועמ"שית - מקימה קושי משפטי מסוים.
נקודה חשובה היא זהות שר המשפטים לשעבר שיתמנה לוועדה, במידה ושר המשפטים לשעבר המקורי, דן מרידור, שהיה שותף בבחירת היועמ"שית הנוכחית לא יישאר. בממשלה שוקלים למנות את אמיר אוחנה או גדעון סער, שניהם שרי משפטים לשעבר.
הבעיה היא שאוחנה הינו בכיר בקואליציה, המכהן כיו"ר הרשות המחוקקת, ואילו סער הינו חבר בכיר בממשלה, המכהן כשר החוץ. כל מטרתה של ועדת שמגר, אשר קבעה את הרכב הוועדה המייעצת, הייתה לייצר ועדה מקצועית המנותקת מהמערכת הפוליטית. ככל הידוע, בוועדה מעולם לא היו חברים שרי משפטים לשעבר שהינם חברים בכירים בקואליציה או בממשלה המכהנת.
העובדה הזאת, במידה ואוחנה או סער אכן ייבחרו לוועדה המייעצת, תעמוד אף היא למבחן בג"ץ. יש לציין, החלטת הממשלה להביע אי אמון ביועמ"שית ככל הנראה לא תבוטל בבג"ץ, גם אם יוגשו נגדה עתירות. זאת מכיוון שגם היועמ"שית אינה צפויה להתנגד להחלטה שכן לעמדתה, כאמור, מדובר בהחלטה חסרת תוקף משפטי.
