בית המשפט העליון הפך את זיכויו של הגינקולוג מיכאל שטטמן והרשיעו בעבירת אינוס במרמה, לאחר שקבע כי ניצל את האמון שנתנו בו מטופלותיו וביצע בהן מעשים מיניים ללא הסכמתן.
על פי כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז ירושלים, שטטמן ביצע עבירות אינוס ומעשים מגונים במרמה כלפי מטופלותיו. בכתב האישום נטען כי באחת המתלוננות ביצע מעשים מיניים חוזרים במהלך טיפול רפואי, ובמקרה נוסף נגע באיבר מינה של מטופלת אחרת והביא אותה לסיפוק מיני – ללא הסכמתה וללא מתן הסבר מקדים. בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את שטטמן מכל האישומים לאחר ניהול דיוני הוכחות.
בערעור שהגישה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנותו המשפטית, וכי עבירת האינוס במרמה אינה מחייבת הוכחת כוונה מינית, אלא די בכך שהנאשם היה מודע לכך שהוא מבצע מעשים מיניים ללא הסכמת המטופלות. כמו כן, נטען כי פסק הדין מבוסס על קביעות שגויות, ובהן הספק שהעלה בית המשפט המחוזי באשר ליכולתה של מתלוננת לזהות בוודאות היכן נגע בה רופא במהלך טיפול גינקולוגי.
בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות והרשיע את שטטמן בעבירת אינוס במרמה. בפסק הדין נקבע כי: "המשיב העניק למתלוננות, ביודעין, טיפולים בלתי מקובלים שכללו החדרת אצבעותיו לתוך איבר המין ועיסוי הדגדגן – מבלי ליידע את המטופלות על טיבם החריג של הטיפולים ומבלי לקבל הסכמה מדעת. התנהלות זו מהווה אינוס במרמה... פשיטא כי אדם החודר לאיבר מינה של אישה ללא הסכמתה עובר עבירת אינוס, גם אם כוונותיו אינן בעלות הקשר מיני".
עם זאת, בית המשפט העליון הותיר על כנו את זיכויו של שטטמן מעבירת מעשה מגונה במרמה, בקובעו כי לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר שהמעשים בוצעו מתוך מטרה של ביזוי מיני של המתלוננות, כנדרש להרשעה בעבירה זו.
מהפרקליטות נמסר כי: "הפרקליטות רואה חשיבות רבה בפסק דינו של בית המשפט העליון, אשר קיבל את עמדתה וקבע באופן ברור כי רופא המבצע במטופלת מעשים מיניים ללא ידיעתה וללא הסכמתה – גם אם תחת מצג שווא של טיפול רפואי – עובר עבירת אינוס במרמה. פסק הדין מבהיר את חובתו הבסיסית של כל מטפל לקבל הסכמה מודעת ממטופליו, ומעניק הגנה משמעותית לנשים הזקוקות לטיפול רפואי".
