בית המשפט העליון קיבל היום (שלישי) את ערעורו של דניאל מעוז אשר רצח את שני הוריו, על גזר דינו, כך שחמש שנות המאסר שהושתו עליו בגין עבירת השמדת הראיה, ירוצו באופן חופף לשני מאסרי העולם המצטברים שהושתו עליו בגין עבירות הרצח. זאת בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, כי הן ירוצו בנפרד.
הערעור התמקד בעונש המאסר בפועל בן חמש השנים שבית המשפט המחוזי גזר על מעוז בגין עבירת השמדת הראיה שבה הורשע, ואשר הופעל באופן מצטבר למאסרי העולם שנגזרו עליו בגין רצח הוריו. עונש זה הוטל מיוזמתו של בית המשפט ולא נתבקש על ידי התביעה. הערעור למעשה מעלה שתי שאלות מרכזיות: האחת, האם בית המשפט מוסמך להטיל מיוזמתו עונש שלא נתבקש כלל על ידי התביעה; והשנייה, האם נפל פגם באופן הפעלת סמכות זו בנסיבות המקרה.
השופטים, סלים ג'ובראן, צבי זילברטל ואורי שהם, קבעו פה אחד כי בפועל מאסרו של מעוז יקוצר. השופט ג'ובראן, שכתב את ההחלטה, ציין כי "אין מחלוקת באשר לעצם סמכותו של בית המשפט להטיל עונש שלא נתבקש על ידי התביעה", אולם הוסיף כי "ככל שמצאה הערכאה הדיונית לנכון להטיל עונש כאמור, עליה להבהיר בגזר הדין מדוע בחרה לנהוג כן, ובפרט להבהיר מדוע אין לשיטתה די בעונשים שנתבקשו על ידי התביעה".
לעמדתו, יש בנקיטה באופן זה כדי לבטא עקרונות של צדק והגינות, שכן היא מאפשרת לנאשם לגבש את הגנתו. בהחלטתו קבע השופט כי "בית המשפט המחוזי לא נימק מדוע העמיד את עונשו של המערער על חמש שנות מאסר בפועל - העונש המרבי הקבוע בגין עבירה של השמדת ראיה, ובכך חרג מהוראותיו של החוק".
השופט הדגיש כי החלטתו מייתרת את הצורך לדון ביתר טיעוניו של מעוז בערעור, ביניהן העובדה שמעוז הודה ונטל אחריות על מעשיו, לאחר סיום המשפט. עם זאת ציין ג'ובראן כי בטענות אלה לא מצא כי יש הצדקה להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי.
"גרסה לא אמינה"
בשנת 2013 בית המשפט המחוזי בירושלים מצא את דניאל מעוז אשם ברצח הוריו, נח ונורית מעוז באוגוסט 2011, וכן בשיבוש הליכי משפט, ושלח אותו לשני מאסרי עולם. מעוז הורשע בדקירת הוריו למוות על מנת שיוכל לקבל את חלקו בירושה כדי לשלם חובות.
קו ההגנה של מעוז, כי אחיו התאום ניר ביצע את הרצח, נדחה על ידי בית המשפט שקבע: "גרסה זו לא זכתה לאמון מצידנו". בית המשפט מנה שלוש סיבות שבגינן לא האמין למעוז: "ראשית, הייתה זו גרסתו הרביעית של הנאשם, לאחר שבחקירתו במשטרה מסר הנאשם שלוש גרסאות אחרות. שנית, הגרסה נמצאה מלאה בסתירות פנימיות, תמיהות רבות, שלא אפשרו ליתן בה אמון".
"שלישית", כתבו השופטים, "הגרסה כלל לא השתלבה ואף עמדה בסתירה לחלק ניכר מהמסכת הראייתית בתיק. בהכרעת בית הדין, כתבו השופטים: "קבענו למעלה מספק סביר כי תכנן הנאשם לפגוע בהוריו, כשמניעו כנראה היה ניסיון לקבל את עיזבון הוריו המנוחים".