הסנגורית של גואל רצון לא מתחרטת שהגנה עליו: "הוא לא רוע טהור"

זה היה תיק שכל עורך דין היה שמח לו נפל בחלקו, אבל כששלומציון גבאי מנדלמן קיבלה לידיה את תיק גואל רצון מטעם הסנגוריה הציבורית, היא לא קפצה על המציאה. "הייתי עסוקה בתיק אחר במחוזי, אבל הם התעקשו", היא משחזרת. שש שנים וחצי של עבודה על המקרה המתוקשר הסתיימו בשבוע שעבר, כשבית המשפט העליון דחה פה אחד את הערעור שהגישה בשמו, וקבע שימשיך לרצות עונש של 30 שנות מאסר.

כשרצון נעצר ב־12 בינואר 2010 בחשד להחזקת בני אדם בתנאי עבדות ולעבירות מין, בהן אונס, היו לו 21 נשים ו־49 ילדים שנקראו על שמו, בשמות כמו "אדוננו הגואל" ו"גואלאליה". מכתב האישום נגדו עולה כי הוא בעל שתיים מבנותיו ובעקבות כך נולדו להן שישה ילדים. הנשים כבר עזבו אותו והילדים, למעט אחד, לא נפגשים עמו. רק גבאי מנדלמן הייתה שם איתו, לאורך לכל אורך הדרך. עכשיו היא מתפנה לסכם את התיק שהיה לדבריה "מרתק מבחינה אנושית, סוציולוגית ומשפטית. תיק שלא פוגשים בכל יום בבית המשפט".

גבאי מנדלמן לא הייתה מודעת לסערה התקשורתית שליוותה את מעצרו של רצון. "אני פשוט לא רואה טלוויזיה", היא מסבירה. "קיבלתי טלפון מהסנגוריה הציבורית: 'גואל רצון נעצר'. היה להם חשוב שאטפל בתיק בשל הניסיון הרב שלי בתיקי עבירות מין". כשהתייצבה באולם המעצרים בבית משפט השלום בתל אביב, נדהמה מכמות כלי התקשורת שחיכו במקום. "התברר שלפני שהוא נעצר, המשטרה כבר קיימה מסיבת עיתונאים וסיפרה על ההישג. בתוך האולם נציג המשטרה סירב לענות על השאלות שלי בקשר לחשדות, מכיוון שמדובר ב'חומר חקירה חסוי'. אבל בחוץ, העיתונאים ידעו לספר לי את כל הפרטים".

גבאי מנדלמן אינה מתחרטת על הייצוג של מי שנחשב ראש כת, שבמשך 30 שנה אסף סביבו עשרות נשים, שחלקן התנתקו ממשפחותיהן, קעקעו את דמותו על גופן והצהירו על אהבתן הבלתי מסויגת אליו. באותה נשימה, אין היא יכולה להבין מה סוד הקסם שלו, ומה בסיפור חייו הוביל אותו למקום שבו הוא נמצא. "זאת כנראה האישיות שלו", היא אומרת.

המום מהאשמה

שום דבר מתולדות חייו של רצון (66) לא מרמז על הבאות. הוא נולד וגדל בשכונת התקווה בתל אביב. הוא היה אחד משמונה ילדים של אם עקרת בית ואב נכה. ילד רחוב, שלמד רק בכיתה א'. הוא התגייס לצבא, אך שוחרר בחלוף חצי שנה. לאחר מכן לא עבד בשל מחלה. עם אחיו לא שמר על קשר והתנתק מהם לחלוטין. עם השנים אסף סביבו עשרות נשים, מרביתן היו אז רק נערות. הן חיו עמו בכמה בתים תחת חוקים נוקשים, בהם לבוש צנוע, איסור לשוחח עם גברים אחרים והגבלות אף על שיחות עם נשים אחרות ועם בני משפחותיהן.

כשנה לפני מעצרו של רצון החלו להתפרסם בתקשורת פרטים על אורח חייו וחיי נשותיו. בספטמבר 2009 פורסמו ב"מעריב" פרטי מסמך עב כרס, "ספר המשפחה" שבו מפורטת מערכת חוקים קשוחה הנאכפת באמצעות קנסות ועונשים. שנה אחר כך שודר "גואל רצון: הסיפור המלא", סרטן של שלי טפיירו ונסלי ברדה בערוץ 10, שהראה לראשונה תיעוד של המתרחש בתוך הבית של מנהיג הכת ונשותיו.

עם השנים זרם מידע למשטרה ולמרכז הישראלי לנפגעי כתות על הבית בשכונת התקווה, אך הגופים השונים לא פעלו. רק אחרי ששלוש נשים שעזבו את הקבוצה התלוננו במשטרה נפתחה חקירה סמויה, ובינואר 2010, כאמור, הוא נעצר. החשדות שייחסה לו המשטרה היו קשים. בנוסף לאונס, מעשי סדום, מעשים מגונים, בעילה אסורה בהסכמה ועבירות מין נוספות, ייחסה לו המשטרה עבירה של החזקה בתנאי עבדות. עד אז מעולם לא הואשם אזרח ישראלי בביצוע עבירה זו, שנכנסה לספר החוקים רק שלוש שנים קודם לכן.

"המעצר שלו היה מבצע שלם", נזכרת גבאי מנדלמן. "לא עצרו רק אותו, לקחו כל אישה בנפרד, עם מערך של עובדת סוציאלית, פסיכולוג ופסיכיאטר. הפרידו בין כל הנשים וכל אישה הופרדה מהילדים שלה. אחרי החקירה הראשונית שלהן הנשים הוכנסו למקלטים לנשים מוכות, ולא אפשרו להן לחזור לבתיהן או לקבל את הילדים. רק כשהן יצאו חוצץ נגד גואל, רק כששברו אותן, החזירו להן את הילדים. זה טירוף. בהתחלה הן אמרו 'אהבנו אותו'. כל הזמן חזרו על המנטרה. בהמשך היה להן ברור שאם הן רוצות לראות את הילדים, הן צריכות להגיד שזה לא מרצונן. הביאו פסיכולוג ועשו להן שטיפת מוח נגדית עד שהן התחילו לספר שבעצם זאת לא הייתה בחירה חופשית. וכשאמרו את זה, החזירו להן את הילדים".

המפגש הראשון בין גבאי מנדלמן לבין רצון התקיים בתא המעצר בבית המשפט. "זה היה מפגש קצר מאוד, שאחריו נסעתי מדי יום להיפגש איתו בבית המעצר", היא אומרת. "כשהסברתי לו שהוא חשוד בעבירות מין קשות ובהחזקה בתנאי עבדות, הוא מיד אמר, 'מה פתאום עבדות? 30 שנה הן חיות איתי מרצונן'. הוא לא הבין בכלל את הקונספט והיה המום מההאשמה. יחסית למי שמיוחסות לו עבירות חמורות כל כך ראיתי לפני איש עדין. אדם עצור הוא אדם במצוקה, ובתקופה שהכרתי את גואל הוא היה שבור, שפוף, בודד. התמונה שהצטיירה בתקשורת אל מול מה שהתגלה לעיני הייתה שונה".

מראה מול הפנים

ב־14 בפברואר 2010 הגישה פרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום נגד רצון שבו נטען כי הוא ייחס לעצמו מעמד של "כל יכול, בעל יכולות ריפוי, הרס וקללה". כך הצליח, בניגוד לרצונן החופשי, להשיג "שליטה ממשית בחייהן, ברצונותיהן, במחשבותיהן ובתפקודן של הנשים, שהביא רצון לכדי תלות מוחלטת".

"בתיקים פליליים חובת ההוכחה היא על התביעה. במקרה של רצון, עם כל הרעש התקשורתי שהיה סביבו, הייתה לי תחושה שאני צריכה להוכיח את חפותו, ולא להפך", אומרת גבאי מנדלמן. "הבנתי שהאתגר שלי, המלחמה, היא על עניין ההחזקה בתנאי עבדות", היא ממשיכה. "את הטענה הזאת הצלחתי להפריך באמצעות חקירה נגדית קשה ומאומצת של כל הנשים, שהוכיחה שלא היה כצעקתה בכל הקשור לעבדות".

במהלך המשפט נמשכו השיחות של גבאי מנדלמן עם רצון. "כעורכת הדין שלו שיקפתי לו את מצבו. אפשר לומר ששמתי לו מראה מול הפנים. בחלק מהדברים, בכל הנוגע לחלק מעבירות המין, התמונה הייתה ברורה. אני לא הפסיכולוגית שלו, לא המטיף. אני משפטנית. הייתי צריכה להסביר לו איך מתקדמים מכאן. עד כמה שזה מפתיע, למרות הציפייה, הוא אדם מאוד לא ורבלי. לא דיבר ושיתף. הסיפור שלו לכל אורך הדרך היה שהנשים רצו אותו ורדפו אחריו. אמר שהחיים בבית לא היו הכרח".

למרות זאת, לדבריה, עם הזמן החלו להתגלות אצל רצון סימני חרטה. "זה היה תהליך. מהכחשה גורפת ללקיחת אחריות על חלק מהעבירות. בחלק מהמקרים הגיעה אצלו ההכרה שגם אם היו דברים בהסכמה, בשל נתונים מסוימים שנשארו חסויים, מדובר בעבירה. זה קרה במהלך המשפט, אחרי ששמע את הנשים מעידות, הסתכל על המצב מבחוץ והבין שטעה. היה שלב שהוא בכה. האיש החזק הזה, שתמיד נראה בפנים חתומות, נשבר. בשלב מסוים הוא אמר לי: 'עשיתי טעות'".

בספטמבר 2014 הורשע רצון בבית המשפט המחוזי בשורת עבירות מין, אך בית המשפט זיכה אותו מעבירת ההחזקה בתנאי עבדות. כדי להגן על נשותיו וילדיו, הדיונים המשפטיים התקיימו בדלתיים סגורות והכרעת הדין נותרה חסויה. בפסק הדין נגזרו עליו 30 שנות מאסר ומתן פיצויים כספיים לקורבנותיו. גבאי מנדלמן מתעקשת שמדובר בעונש כבד. "אני חושבת שהוא לא היה מקבל עונש של 30 שנה אם לא הרעש התקשורתי. תיקים עם פרופיל תקשורתי גבוה מעלים את רף הענישה", היא אומרת נחרצות.

לא רוע טהור

היא בת 45, נשואה לעורך דין פלילי ואם לשלושה ילדים. 20 שנה היא סנגורית, בעלת משרד שממוקם בסמוך לבית המשפט בתל אביב. "כשהשופטים רואים אותי נכנסת לאולם, הם מבינים שיש לפניהם תיק עבירות מין". לדבריה, לכל אורך הדרך, הסביבה שלה לא הבינה כיצד היא מייצגת אדם כמו גואל רצון. "אנשים לא חיים מעובדות, אלא משמועות. הייתה תחושה שמדובר בעריץ שהביא גם אותי להיאלץ להגן עליו, ואנשים תהו איך זה נפל עלי. אבל זה ממש לא הדבר, אני סנגורית וההתמחות שלי היא בעבירות מין. ראיתי כבר הכל".

"כששואלים אותי איך אני מגנה על עברייני מין, אני מסבירה שמרבית הנאשמים לא מבצעים את העבירות בשל רוע טהור. עבירות לא מתבצעות בחלל ריק, זה קורה מנסיבות חיים קשות. אבל במקרה של רצון אני לא מוצאת למעשיו שום הסבר רציונלי. לא הצלחתי להבין מה סוד הקסם שלו. הנשים תיארו אדם כריזמטי, חכם, שהן נפלו בקסמו. חיפשתי את זה לכל אורך הדרך ולא מצאתי. מבחינה סוציולוגית, קיימת השאלה איך יכול להיות שכל כך הרבה נשים הסכימו לחיות איתו. בסופו של דבר, כריזמה היא לא מראה חיצוני, היא תוכן. שאני אגיד משהו רע על האישיות שלו? אחרי הכל, הוא עדיין הלקוח שלי".

מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית נמסר: "המשפט של גואל רצון היה מורכב מאוד, ועד שהובא לדין, הוא עוד המשיך להתעלל בנשותיו וילדיו. אנחנו מברכות בית המשפט העליון שדחה את ערעורו. אדם שביצע עבירות מין כל כך נוראיות במשפחתו לא ראוי לרחמים. פסקי דין כאלה מחזקים את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק בישראל, ומדרבנות נפגעות ונפגעי אלימות מינית לפנות לרשויות".