השופט דוד רוזן לא רצה להתמנות לנציב תלונות הציבור על הפרקליטות. במשך כשבועיים ניסו בכירי משרד המשפטים, ובראשם השרה איילת שקד, לשכנעו שיעזוב את בית המשפט המחוזי בתל אביב למען התפקיד. במשרד המשפטים הבינו שמינויו של רוזן ראוי לא רק מקצועית, אלא אף תדמיתית. לרוזן מוניטין של שופט ישר שנלחם בפרקליטות, במשטרה ואפילו בבג"ץ. רוזן היסס. הוא קיווה להגיע לבית המשפט העליון, אבל לאחרונה - ובעיקר אחרי שפסק הדין שלו הנוקב בעניין אהוד אולמרט בפרשת הולילנד התהפך בערעור בבית המשפט העליון - הוא הבין שקידומו במערכת המשפט נעצר, וכי לא יגיע לבית המשפט העליון.
כמה ימים לפני שהשיב בחיוב על הצעת משרד המשפטים, התייעץ רוזן (66) עם ארבעת חבריו הטובים, ובהם שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, מאיר רמון - רפתן מקיבוץ גרופית, חיים צ'רני - חקלאי ממושב גני עם, ואברהם גוטמן - סוכן ביטוח מהוד השרון. הם חברים מאז השירות הצבאי, היו יחד בגרעין הנח"ל "יעלון" שהגיע לקיבוץ גרופית. רוזן, שגדל בכפר סבא ולקה בילדותו בשיתוק ילדים, לא גויס לגרעין הנח"ל, אבל התעקש להתגייס לצבא. הוא שיגר מכתב למשה דיין, שהיה אז שר הביטחון - ודיין הציע לו ללמוד באוניברסיטה. רוזן למד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, שירת בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל (היועכ"ל) ולמד בשירותו הצבאי גם משפטים. הוא עבר לשרת בפרקליטות הצבאית והיה היועץ המשפטי של נציב קבילות החיילים והסנגור הצבאי הראשי.
בעוד חלק מחבריו נשארו בקיבוץ גרופית, ואחרים היו ממייסדי מושב נביעות בסיני, רוזן שירת 22 שנים בצבא. בנובמבר 94' התמנה לשופט שלום בתל אביב, ועשר שנים אחר כך התקדם לבית המשפט המחוזי. למרות המרחק נשמרו הקשרים עם חבריו מהגרעין. רוזן נפגש לעתים קרובות עם יעלון, גוטמן וצ'רני. הם נחשבים לשלישייה בלתי נפרדת, חברות הדוקה שכמוה לא רואים הרבה. עם רמון, חבר קיבוץ גרופית, רוזן משוחח בטלפון מדי בוקר בדרכו מביתו בהוד השרון לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשבוע שעבר, בדרכו לירושלים לפגישה עם בכירי משרד המשפטים, הם שוחחו, כדרכם. רוזן שב ואמר לרמון שהוא מקבל עליו את התפקיד בעל כורחו. לולא לחץ שהפעילו עליו ראשי משרד המשפטים, לא היה עוזב את כס השיפוט עד צאתו לגמלאות בעוד ארבע שנים.
מצפים לו בחרדה
רוזן (66) נשוי לעידית, קלינאית תקשורת, אב לשלושה בנים ומתגורר כיום בהוד השרון. בינואר הקרוב הוא צפוי להיכנס לתפקיד. בפרקליטות מצפים לו בחרדה מהולה בתדהמה. הם התנגדו להילה גרסטל, הנציבה הקודמת, שנחשבה ללוחמנית, אלא שרוזן בוטה ולוחמני הרבה יותר. חבריו אומרים שרוזן אדם ישר באופן קיצוני, פועל על פי השקפות עולמו ואינו נתון להשפעה. כך היה כשופט, הם אומרים, וכך יהיה כנציב התלונות. מזה חוששים בפרקליטות. הוא כבר קבר להם כמה תיקים גדולים בעבר, ואין שום סיבה שלא יקבור את הפרקליטים עצמם. "אני דווקא שופט שאוהב לזכות", רוזן אמר בעבר בהתבטאות נדירה. והוא אכן זיכה כמה נאשמים בתיקים גדולים, זיכויים שפגעו בפרקליטות.
הפרשה הידועה ביותר היא מה שמכונה פרשת הדסק הרוסי, מ־2010, ובה הואשמו שני מנהלים בבנק הפועלים בסניף הירקון בתל אביב בעבירות דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון. רוזן ביטל את כתב האישום אחרי שהתברר שהפרקליטות לא העבירה לנחקרים חומר מהותי. "התנהגות המדינה הייתה נפסדת ופגעה באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות", הוא כתב. “זו לא המדינה שאני מכיר, זו לא המדינה שאני רוצה להכיר. זה פשוט מזעזע".
רוזן היה גם השופט שזיכה את אביגדור קהלני, שהואשם כי בעת היותו השר לביטחון הפנים בסוף שנות ה־90, ולאחר שסיים את כהונתו, הדליף לעופר נמרודי - שהורשע בהאזנת סתר - מתוך חקירה סמויה שהתנהלה נגדו במשטרה. קהלני טען כי לא ידע שהחקירה המתנהלת נגד נמרודי סמויה וכי בכל מקרה דיווח למפכ"ל המשטרה על בקשתו של נמרודי להיפגש איתו. קהלני זוכה בבית משפט השלום בידי עודד אליגון, המדינה ערערה - והתיק הוחזר שנית לבית משפט השלום, הפעם לשופט רוזן. רוזן שב וזיכה את קהלני וקבע כי לא התכוון להפריע לחקירת המשטרה ובוודאי שלא לשבשה. הזיכוי עורר סערה. משפטנים ועיתונאים תקפו את הפרקליטות בטענה שאצבעה קלה בהגשת כתבי אישום נגד אנשי ציבור. מנגד נמתחה ביקורת על רוזן. פרשנים משפטיים כינו את פסק הדין "מוזר". פרופ' מרדכי קרמניצר קרא לפרקליטות לערער והזהיר מפני תקדים. אליקים רובינשטיין, אז היועץ המשפטי לממשלה והיום שופט בית המשפט העליון, העדיף שלא לערער על פסק הדין אחרי שני זיכויים, אבל אמר שפסק הדין של רוזן שגוי וסותר הלכות קיימות של בית המשפט העליון. בכירי הפרקליטות תקפו את רוזן, שקבע כי למעשה חשוד רשאי לדבר עם נחקרים אחרים על חקירתם במשטרה, ובלבד שלא ינסה להשפיע על עדותם.
אהוד אולמרט בבית המשפט. חש שרוזן לא הסכים להאמין לאף מילה שלו. צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש 90 רוזן גם זיכה את יעקב נאמן בהיותו חלק מהרכב של שלושה שופטים. נאמן הואשם בשיבוש הליכי המשפט, בשבועת שקר ובעדות שקר בעקבות עתירה של העיתונאי יואב יצחק לבית המשפט העליון נגד מינויו של נאמן לשר המשפטים. בכתב האישום נטען, בין היתר, כי נאמן מסר גרסה כוזבת כדי להביא לדחיית העתירה.
רוזן היה גם מי שזיכה את שר האוצר לשעבר יגאל כהן־אורגד. השר הואשם במרמה, בקשירת קשר וברישום כוזב במסמכי תאגיד, אבל רוזן דן אותו לעבודות שירות ללא הרשעה. הוא אף זיכה את אביגדור פינקלמן, מנכ"ל קבוצת דלק לשעבר, מאשמה של הכללת פרטים מטעים בדיווח לבורסה כדי להטעות משקיע סביר.
לאחרונה נזף רוזן בפרקליטות בתיק של יצחק אברג'יל בפרשת ב. יאיר. על פי החשד, חברת ב. יאיר הזרימה כספים לארגון הפשיעה של אברג'יל. רוזן דרש מהפרקליטות למחוק את כתב האישום מאחר שנגד אברג'יל מתנהל תיק נוסף שאם יורשע בו, הוא צפוי לעונש של שלושה מאסרי עולם, מה שמייתר את הצורך בהטלת עונש נוסף בתיק של ב. יאיר שיחפוף לעונש הצפוי. "למה יש דין אחד לאברג'יל ודין שני לנאשם שני?", תהה רוזן והתכוון לאהוד אולמרט.
החונטה הצבאית
גם המשטרה הייתה על הכוונת של רוזן לא אחת. הוא ביטל בעבר כתב אישום נגד שני אזרחים שהואשמו בהכאת אדם שלישי. "המדינה נהגה בחוק ובהוראותיו כאילו היו לא כלום", כתב בפסק הדין. בפסק דין אחר הוא הורה למשטרה לחשוף מסמכים שתפסה אצל חברה שהואשמה בשחיתות - כדי שהחברה תוכל להתגונן מפני דוח מבקר המדינה - וקבע כי המשטרה מחזיקה במסמכים “ללא הסמכה חוקית".
רוזן אף יצא בעבר נגד בית המשפט העליון. בהיותו שופט בבית משפט השלום בתל אביב הוא דן בתיקם של שני אזרחים ניגרים שביקשו לעכב את גירושם מהארץ. הפרקליטות טענה כי לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתיק וכי על הניגרים לעתור לבג"ץ. רוזן תמה על הטענה. “לא ידעתי מדוע בדיקת בג"ץ יעילה ונכונה יותר מבדיקת שופט בבית משפט השלום", אמר. את חברי הכנסת הוא הכעיס כשביטל לפני כ־13 שנים סעיף בחוק מס ההכנסה בטענה שהוא פוגע בחופש העיסוק. "מעולם לא האמנתי שיבוא יום ובית משפט השלום פשוט יכריז על בטלותו, כביכול, של חוק מדינה", אמר ראובן ריבלין, שהיה אז יו"ר הכנסת. "מצב כזה מחזיר אותנו לימים שבהם איש הישר בעיניו יעשה".
בשירותו הצבאי בפרקליטות הצבאית שימש רוזן בין השאר הסנגור של יהודה מאיר, שהואשם בתקיפה בנסיבות מחמירות של תושבי הכפר חווארה בינואר 1988. מאיר היה סגן אלוף, מפקד גזרת שכם. קבוצה מחייליו יצאה לכפר בעקבות מפגינים והכתה תריסר צעירים מקומיים עד עילפון. במשפט פלילי הודח מאיר מתפקידו והורד לדרגת טוראי. שנים אחר כך אמר רוזן כי התיק של מאיר היה אחד המכוננים בקריירה שלו.
את כהונתו בבית משפט השלום בתל אביב עשה רוזן לצד שופטים כמו אמנון סטרשנוב, עודד מודריק, צבי גורפינקל, זכריה כספי ואחרים, ששירתו אף הם בפרקליטות הצבאית ועברו לבית משפט השלום ולבית המשפט המחוזי בתל אביב. החבורה כונתה "החונטה הצבאית". בהנהגתו של סטרשנוב הם נפגשו אחת לשבוע והיו קבוצה סגורה שלה כללים משלה, צבאיים במהותם. הם סירבו בדרך כלל לדחות דיונים, עורכי דין שאיחרו לדיונים ננזפו, לא אחת הקפידו לשאול את הנאשמים באיזו יחידה שירתו בצבא - ורובם לא הסתפקו בזה וניהלו את הדיונים באופן פעיל. לא מעט עורכי דין סבורים שלפחות בכל מה שנוגע לרוזן, נוכחותו באולם פעילה יותר מהמידה הרצויה.
עורכי הדין של אהוד אולמרט, לדוגמה, אמרו שרוזן טמן לעדיהם לא אחת מלכודות דבש. לדבריהם, הוא החמיא כדי להוציא מהם התבטאויות שלא שירתו בהכרח את ההגנה. רוזן נבחר להיות דן יחיד בתיק הולילנד. בפרשה הוגשו כתבי אישום נגד 16 נאשמים בחשד לעבירות של שחיתות שלטונית. אולמרט היה נאשם מספר 8. אומנם רוזן אמר לרועי בלכר ולאלי זוהר, עורכי הדין של ראש הממשלה לשעבר, כי "הרבה נאשמים היו מוכנים להתחלף איתכם עם כמות הראיות ועם עוצמת הראיות", אבל תחושתו של אולמרט ושל צוותו המשפטי הייתה שרוזן בחר שלא להאמין לשום מילה של אולמרט.
הכרעת הדין של רוזן הייתה קשה מבחינת אולמרט. על פני 81 עמודים מתוך 687 עמודי הכרעת הדין לגלג רוזן על אולמרט ועל ההגנה שלו. "גרסתו, גם אם היא אפשרית, קשה לעיכול", הוא כתב וכינה את עדותו "בלתי אמינה" ו"עמדה רעועה הקורסת על כלל תוכנה". בסופו של דבר אף הרחיק לכת וקבע שעובד ציבור הלוקח שוחד הוא בבחינת בוגד. רוזן לא האמין לאולמרט, שאמר כי לא ידע שעד המדינה שמואל דכנר נתן לאחיו יוסי אולמרט חצי מיליון שקלים ודן את ראש הממשלה לשעבר לשש שנות מאסר.
העיתונות היללה את השופט האמיץ על שאינו פוחד מאיש - גם לא מראש הממשלה לשעבר, מסוללת עורכי דינו ומיחצניו - אבל לא כולם התלהבו. סטרשנוב הגדיר את פסק הדין "בוטה". "לבי לבי עם השופט רוזן", כתב פרופ' חמי בן נון בעקבות ההרשעה של אולמרט בבית המשפט המחוזי. “הכרעת דינו נגועה ברובה בשלל הטיות קוגניטיביות, בכשלים לוגיים, בהישענות על ממצאים שגויים ובמסקנות לא מבוססות".
רב-פעלים
ארבעת שופטי בית המשפט העליון שדנו בערעור - ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית וצבי זילברטל - בניגוד לשופט סלים ג'ובראן, נטו לקבל את עמדתו של בן נון. הם שינו את החלטתו של רוזן, זיכו את אולמרט בסעיף האישום הנוגע לאחיו, קבעו שיכול להיות שאולמרט לא ידע שדכנר העביר כסף לאחיו, והנדל אף הזהיר מפני ביסוס הרשעה על "התרשמות כללית". שופטי העליון הרשיעו את אולמרט בסעיף אחר בקבלת שוחד בסכום של 60 אלף שקלים והפחיתו את עונשו לשנה וחצי מאסר. בדומה הופחת עונשו של אורי לופוליאנסקי משש שנות מאסר לשישה חודשים, עונשו של אביגדור קלנר הופחת משלוש שנות מאסר לשנתיים, ועונשו של הלל צ'רני הופחת בקצת יותר משנה.
תיק אולמרט היה קו פרשת המים מבחינת רוזן. היו לו הרשעות נוספות שזכו לתשומת לב הציבור - הוא הרשיע את ג'קי בן זקן בהרצת מניות חברת מנופים פיננסים וגזר עליו שלוש שנות מאסר, הוא הרשיע את אלי רייפמן בקבלת דבר במרמה ובשימוש במסמך מזויף ודן אותו לארבע שנות מאסר - אבל רק התיק של אולמרט עורר כל כך הרבה יצרים. וכבר היו לרוזן החלטות שהתהפכו על פיהן בבית המשפט העליון, כמו ההחלטה לשחרר את האחים פריניאן ממעצר אחרי מותו של עד המדינה, החלטה שהתהפכה בבית המשפט העליון. רוזן אף זיכה בכיר בעיריית תל אביב מעבירות גרימת מוות ברשלנות ומעבירות פזיזות ורשלנות בשימוש בחומר מסוכן, אך בית המשפט המחוזי ביטל את הזיכוי והרשיע את הבכיר.
הערעורים התכופים על החלטותיו של רוזן עיכבו את קידומו לבית המשפט המחוזי. עשר שנים עברו בטרם עלה מבית משפט השלום למחוזי בתל אביב. דרכו לעליון נחסמה. ובכל זאת כאמור רוזן לא מיהר להיענות להצעה של שקד, שנתמכה בהסכמתם של אביחי מנדלבליט היועץ המשפטי לממשלה, של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ושל איתן אורנשטיין נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. רוזן לא התרשם מהתומכים. הוא חשש שסמכויותיו כנציב הביקורת יהיו מקוצצות וכי המערכת תשתמש במוניטין שצבר כשופט שאינו עושה חשבון, אבל לא תעניק לו חופש פעולה. ממילא, על פי החוק שמסדיר את פעילותו, יוכל רוזן לטפל רק בתלונות פרטניות נגד פרקליטים ולא במערכת כולה.
“אדם רב פעלים", כינה אותו ארגון הפרקליטים בהודעה שפרסם לקראת המינוי, אך עדיין קשה לנבא אם יצליח לשמר את פעלתנותו המפורסמת. חבריו מגרעין הנח"ל בקיבוץ גרופית בטוחים שהוא יצליח בתפקידו החדש. בכל מקרה הם יהיו לצדו כדי לתמוך, ממש כפי שתמכו לאורך השנים בבוגי יעלון.