השקרים, המניפולציות והמאהבות: החיים לצד הרוצח שמעון קופר

צהרי יום רביעי, 19 באוגוסט 2009, צרוב במוחה של רינת מלמד כאילו קרה אתמול. היא סיימה להתארגן לשיעור האירובי המועבר לאורחי מלון "קראון פלאזה" בים המלח, ופסעה במהירות לכיוון דלת חדר ההלבשה. לפתע צלצל הטלפון. על הצג הופיעה המילה "אמא". רינת היססה לשנייה, אולם ידה נשלחה מעצמה לעבר הסלולרי. קולה של האם, ג'ני מור–חיים, נשמע שונה. החיוניות וההתלהבות האופייניות נעדרו ממנו. תחושה של אסון הממשמש ובא הציפה את רינת. היא התיישבה בכבדות על הספה, עיניה ננעצו בחוסר שקט בשטיח האפור ובפרוסת הלימון שנשמטה עליו.

"אמא נשמעה מנומנמת ואדישה, היא סיפרה ששמעון הורה לה לקחת כדורי הרגעה", נזכרת רינת. "הופתעתי. מה פתאום היא צריכה להירגע? הזהרתי אותה שהתרופות יפריעו לה להתאמן לטריאתלון. נפרדתי ממנה לשלום אבל נשארתי עם מועקה. החלטתי לשוחח איתה שוב במהלך השבת ולומר לה כי החיים לצד בעלה השתלטן, שמעון קופר, נראים רע".

זו הייתה השיחה האחרונה בין רינת לאמה. יומיים אחר כך, בלילה שבין חמישי לשישי, רצח קופר את ג'ני בעזרת חומר הרדמה קטלני מסוג סקולין, שאותו השיג מהמאהבת שלו דאז, הרופאה המרדימה מריה זקוטסקי. לאחר הרצח הוא פיזר סביב גופתה של ג'ני כדורי שינה במטרה לשכנע כי התאבדה.

פעמיים פתחה המשטרה בבדיקת המקרה, אולם סגרה מיד את התיק. רק שלוש שנים אחר כך, בעקבות תחקיר של התוכנית "עובדה", נעצר קופר והוגש נגדו כתב אישום. מעצרו חשף את ממדי האסון. בשנת 1994 רצח קופר בדרך דומה גם את אשתו הראשונה, אורית דורון. למרות הכחשותיו, הוא הורשע ונידון לפני כחודש וחצי לשני מאסרי עולם.

אלא שקופר (55), כך נראה, לא ישלם על מעשיו המזוויעים רק בישיבה בכלא. בנותיה של ג'ני, רינת ושרית מלמד, דורשות ממנו ומזקוטסקי לפצותן במיליוני שקלים. בשתי תביעות שהגישו באמצעות עורכי הדין מיכל זמרן, זיו זמרן וליאור טומשין, מגוללות האחיות הצעירות את הטרגדיה ואת המצוקה הנפשית שחוו. הן מציינות כי הרופאה, שרישיונה נשלל עד לשנת 2021, שיקרה למשטרה במשך תקופה ארוכה לגבי חומר ההרדמה שגנבה עבור קופר, אף שידעה על מותה של ג'ני, אישה בריאה בת 47.

עד היום נצרו רינת ושרית את סבלן בדממה. פניהן המיוסרות שניבטו בכלי התקשורת אמרו הכל. כעת, עם הגשת התביעות וציון שבע שנים למותה של האם, הן מוכנות לספר על השנים המצמררות שבהן חיו באותה דירה עם רוצח, לחשוף את הגעגועים לאם שנרצחה ולגולל את המאבק הארוך לחשיפת האמת.

"העולם שלנו נחרב, והרוצח צריך לשלם על מה שעשה", נרעד קולה של שרית, שהייתה בת 17 ביום שבו איבדה את אמה. "לו מריה הייתה מתוודה בזמן, היו נחסכות מאיתנו שנים של ייסורים וסימני שאלה. בקושי סיימתי את הלימודים, התגייסתי בלי אמא, ואני מתבגרת בלי שהיא תהיה לצדי. העובדה ששמעון נשלח לכלא אינה מספקת בעיני. בזמן שהרוצח הזה חי ואוכל על חשבון המדינה, הוא ממשיך להכחיש שרצח שתי נשים".

רינת, שהפכה לפני כשנה לאמא לתינוקת, מוסיפה כי אף על פי שבחרו לצאת למאבק נוסף בקופר, הן לא יאפשרו לו לשבור אותן שנית. "הרוצח לא ישלוט יותר על החיים שלנו, והתביעות לא יגררו אותנו לתהומות", היא אומרת. "תחושת האובדן והחוסר של אמא יישארו איתנו לנצח, אבל צריך ללמוד להסתכל קדימה".

שקר אחד גדול

עתידה של ג'ני מור–חיים נראה מבטיח ורצוף אושר. היא התחתנה עם אבי מלמד, אהוב נעוריה, הביאה לעולם את רינת (29) ושרית (24), והתגוררה בסביבה מוריקה ושלווה בקיבוץ אייל ליד כפר סבא. לפני כ–22 שנים התגרשו בני הזוג, אבל שמרו על מערכת יחסים קרובה ואף התגוררו בשכנות. ג'ני, ששימשה אז כמבקרת האיכות של מפעל האלקטרוניקה בקיבוץ, רצתה מאוד משפחה גדולה, אולם אף מערכת יחסים שבנתה לא התפתחה לכדי נישואין, עד שהגיע קופר בשנת 1999.

"שמעון פרסם מודעה בעמוד היכרויות בעיתון, וככה נוצר ביניהם קשר", מספרת רינת ביובש. "הייתי בת 8 ושרית בת 3 כשראינו את שמעון בפעם הראשונה ביום העצמאות של אותה שנה. בהתחלה הוא ניסה להתחבב עלינו. הביא לנו מדבקות ופזלים מהעבודה שלו בבית הדפוס, לקח אותנו ואת אמא למסעדות ולפעמים יצאנו לטיולים. הוא סיפר לנו שאשתו הראשונה נפטרה מסרטן וריחמנו עליו".

האידיליה החזיקה מעמד זמן קצר בלבד. רינת הצעירה וחדת העין לא התמסרה לחנופה של קופר. היא לא שוכחת כיצד שכנע אותה לאכול פיתה מלאה בחריף והבטיח לקנות לה מתנה, שמעולם לא הגיעה אליה. כחצי שנה לאחר ההיכרות עם ג'ני, התייצבו שמעון ושני בניו מאשתו הראשונה בבית הקטן בקיבוץ אייל. "המקום לא הספיק לארבעה ילדים, אז במהלך השיפוצים עברנו לדירה זמנית", משחזרת שרית. "ישנו כל הילדים בסלון וחשבתי שהולכים להיות לנו חיים נחמדים ושמחים".

בעוד שרית הפעוטה התחברה עם בניו של קופר, רינת המשיכה להביט בו בחשדנות. "לא ידענו בדיוק במה הוא עבד כי כל פעם היה לו סיפור אחר", היא אומרת. "פעם שמעון היה איש ביטחון, פעם פסיכולוג ופעם נהג מונית. אני זוכרת כיצד טען שעשה פרסומות לטלוויזיה, ושחברת קופר תנורים שייכת למשפחה שלו. הכי מצחיק היה כשהתעקש כי המציא את רעיון המחירים עם 99 אגורות בסוף. 11 השנים שחיינו לידו היו שקר אחד גדול".

שרית: "לדעתי הוא עשה גוגל וכל מה שיצא הוא אמר לנו".

רינת מחייכת במרירות: "שמעון רצה להפוך לחבר קיבוץ וכתב בקורות החיים שהוא ד"ר לפסיכולוגיה, שהשתחרר מהצבא בדרגת סגן אלוף והיה שבוי בסוריה. בקיבוץ גילו שמדובר בשקרים ולא קיבלו אותו".

איך אמא שלכן הגיבה לכך?

רינת: "הוא מכר לה סרטים, עד שהיא לא ידעה מה נכון ומה לא. קשה לתאר את ההשפעה של שמעון על אנשים אחרים. הוא ידע להיות כריזמטי, לגרום לך להאמין במה שרצה או להפוך את עצמו למסכן ואומלל".

שרית: "אמא, לעומתו, הייתה אדם מכיל שאהב לעזור. היא נתנה לשמעון צ'אנס, אבל הוא שטף לה ולנו את המוח. אני זוכרת שסיפרו לאמא ששמעון היה נשוי בעבר לאישה בשם שרונה והמליצו לה להתרחק ממנו כי הוא מסוכן. הבעיה שהיא הייתה מאוהבת".

ערבב בין כולם

מהרגע שמשפחת קופר ומור–חיים המורחבת עברה לבית המשופץ בקיבוץ, הפכו החיים של רינת ושרית לסיוט מתמשך. קופר הטיל אין ספור חוקים על ארבעת הילדים. אסור להיכנס עם נעליים, אסור להשאיר תיקים בסלון, אסור לשבת על המקום שלו בספה, חייבים לשטוף מיד את הכלים מהם אכלו ועוד. בכל עימות נכנסה שרית המופנמת לחדרה וטרקה את הדלת בכעס, תוך שהיא מסננת כי הוא אינו אביה.

רינת העקשנית עמדה מולו בהתרסה. "הרגשתי שהוא משתלט על החיים שלנו וזה עורר אצלי אנטגוניזם", מתגנבת לקולה נימה של כעס. "האווירה הייתה טעונה וחשדנית ושמעון העניש אותי ללא הפסקה.אמא נקרעה בינינו. אני זוכרת שהבחנתי באחד הבנים שלו מתגנב אלי בלילה לחדר. למחרת שמתי לב שהארנק שהחבאתי מתחת לארון נעלם".

סיפרת על כך לאמא שלך?

"היא חשבה שאני מחפשת תשומת לב והקשיבה לשמעון. השיטה שלו הייתה לרכל על אחרים ולהשביע שלא יספרו. ככה הוא לכלך וערבב בין כולם. לסבתא שלי הוא אפילו אמר שניסיתי להרוג אותו".

סליחה?

"כן, שמעון העליל עלי ששמתי לו סוכר בגלגלים, צואה בתא הדואר, ששלחתי חברות לאיים עליו, שהחבאתי חומר נפץ במכונת הכביסה ומה לא. הפכתי לילדה רדופה. הוא גרם לי להאמין שאני ילדה רעה ולא מוצלחת. בכל פעם ששוחחתי עם אמא, שמעון היה נכנס לדברים שלי ומסיט את השיחה לכיוון אחר. זו הייתה התעללות. תקופת הנעורים עברה עלי בחוסר אונים ובמצוקה נוראית".

איך אמא הגיבה להשמצות?

"היא ניסתה לארגן שיחות פיוס, ללא הצלחה, עד שבגיל 17 הרגשתי שאני לא יכולה יותר. למדתי במגמת תיאטרון והייתי הבמאית של אחת ההפקות בבית הספר. ביקשתי מאמא לקחת אותי לחזרה בשפיים והיא הסכימה. כמה דקות אחר כך שמעון אמר לה שאני בעונש ולכן היא לא תסיע אותי. כשהיא נכנעה לו, צעקתי ובכיתי. התחננתי לאמא, הסברתי שההפקה היא חלק מהציון בלימודים ושאין לי דרך אחרת להגיע. זה לא עזר. עליתי לחדר, ארזתי בגדים בקופסה והלכתי ברגל בגשם שוטף לאבא. לא חזרתי לגור בבית של אמא ושמעון".

ומאז הוא הניח לך?

"לא ממש. לפני הגיוס נשלחתי למיונים לחיל חינוך ועברתי אותם בהצלחה. מיד שמעון הפיץ שכאילו התקבלתי בזכות הקשרים שלו במשרד הביטחון".

שרית, איך הגבת כשרינת עזבה את הבית?

"עברתי לחדר שלה כדי להרגיש קרובה אליה. רק אמא נשארה לי, וכשהיא הייתה בעבודה הרגשתי זרה בבית שלי".

תחושת הזרות חזרה על עצמה גם בקיץ 2007, אז לקחו ג'ני וקופר את שרית לקפריסין בנימוק שמדובר בטיול בת מצווה מאוחר. רק בחו"ל הודיעה ג'ני לבתה כי היא מתכוונת להתחתן למחרת עם שמעון. "אמא לבשה חולצה לבנה ונראתה מאושרת", נזכרת שרית. "היא השוויצה בטבעת והבטיחה שתערוך בארץ טקס מסודר. מסיבת החתונה לא התקיימה מעולם, ובמקום זה הוא רצח אותה שנתיים אחר כך".

חיים חדשים

כלפי חוץ מקרינות רינת ושרית חוסן. אלא ששיחה קצרה עמן חושפת מיד את נפשותיהן הדוויות והמצולקות, בעקבות מותה של האם ודרך החתחתים שעברו עד להרשעתו של קופר. קשה שלא להבחין בעצב התהומי הניבט מעיניה של רינת גם במהלך עבודתה כמדריכת זומבה קופצנית. שרית, הנראית כהעתק צעיר של ג'ני, מתקשה מאז לחשוף את סגור לבה. עד לפני כשבועיים היא התגוררה אצל אחותה בקיבוץ אייל, בבית שבו נרצחה אמה. הדירה עברה שיפוץ נוסף, ולחדר השינה של ג'ני וקופר נכנסה בתה הפעוטה של רינת, שהפיחה במקום חיים חדשים וטהורים.

באותו חדר ישן קופר גם עם זקוטסקי, רופאה מרדימה לשעבר מבית החולים מאיר בכפר סבא. השניים הכירו ב–2006, במהלך הקשר הזוגי עם ג'ני. גם את זקוטסקי הציף קופר בשקרים, כאשר סיפר כי הוא גרוש העובד עם כוחות הביטחון. באוגוסט 2009 ביקש קופר את עזרתה של המאהבת בנימוק שעליו לבצע משימה סודית שבמסגרתה נדרש לחסל גורם עוין לישראל. הוא קיבל ממנה שלושה בקבוקי סקולין, חומר המשתק את השרירים בגוף, ושלא ניתן לאיתור בניתוח לאחר המוות, אלא כאשר מתבצעת בדיקה מיוחדת ברקמות המוח.

הקשר עם זקוטסקי היה ידוע לאחיות ולג'ני כמעט מתחילתו. קופר טען כי הכיר אותה לכאורה במסגרת פרויקט של משרד הביטחון, משום שהוא משמש כמעין אח בוגר לבן משפחתה.

"בהתחלה האמנו לו", אומרת שרית. "חשדתי שמדובר במשהו אחר רק כאשר שמעון שמע את הטוסטוס של אמא בחוץ ומיד ניתק את השיחה עם מריה, בטענה שהבן שלו נכנס. אחר כך ראיתי שהוא העביר רהיטים שלה לקיבוץ, כשאמא עוד הייתה בחיים, ושיקר כשאמר שהחפצים שייכים לחבר שלו".

רינת: "אחד השקרים המטורפים שלו, שכנראה נועד להביא מאהבת הביתה, היה כשעדיין התגוררתי בבית. שמעון הודיע כי מגיעים מבקרים ממשרד הביטחון ודרש שכולנו נצא מהבית. הוא עקב אחרינו עד שיצאנו לגמרי מהקיבוץ. כשחזרנו, שאלתי אם בבית היו סלבריטאים, ושמעון עשה פרצוף חשוב כזה ואמר שביבי נתניהו היה אצלנו".

אמא לא הבחינה בשום שלב בבדיות שלו?

שרית: "היו לה ספקות רק לקראת הסוף. אחרי אחת המריבות עם שמעון היא אמרה שעדיף שייפרדו. הוא נבהל ומיד אמר שצריך לחשוב על הילדים. הוא שיחק לה כרגיל על המצפון".

אלא שלקופר היו תוכניות מוכנות כיצד להשתלט על רכושה של אשתו מיד לאחר מותה. ב–11 ביולי 2009, כשלושה שבועות לפי הרצח, אושפזה ג'ני בבית החולים עם תחושת עילפון וחנק. כעבור שעתיים היא שוחררה, לאחר שלא התגלה דבר בבדיקות. בבית המשפט טענה הפרקליטות כי באותו יום ערך קופר "ניסוי כלים" על ג'ני משום שבמוחו גמלה כבר ההחלטה להמיתה בעזרת הסקולין.

ב–21 באוגוסט, לפנות בוקר, רצח קופר את ג'ני. לאחר שפיזר סביבה את הכדורים הוא התקשר למד"א. למרות ההנחיות של המוקדן, כך נטען, נמנע קופר מלבצע פעולות החייאה באשתו.

החופשה האחרונה

בצעד נדיר, כשבועיים לפני שנרצחה, החליטה ג'ני לקחת את שרית ולבקר את רינת במקום עבודתה בים המלח. קופר ניסה למנוע את הנסיעה והשתיים נאלצו לנסוע במכונית אחרת. "זו הייתה הפעם הראשונה שאמא העזה לעמוד מולו", אומרת שרית. "היינו מאושרות. שמענו מוזיקה בדרך ושרנו. סוף–סוף היינו לבד, בלי שמעון והילדים שלו".

רינת: "הרגשתי שאמא מתחילה לחשוב על עצמה, ולא רק על שמעון. היא שיחקה כדורעף, התאמנה לטריאתלון, ובמקביל עשתה הדמיות מחשב עבור אדריכלים ותכננה לפתוח משרד פרטי. בים המלח היא הייתה משוחררת. אלה היו רגעים אחרונים של חסד. שמעון התקשר אליה באובססיביות, ואמא אפילו לא טרחה לענות".

האופטימיות של האחיות הייתה רגעית. בבוקר יום חמישי, 20 באוגוסט, הבחינה שרית כי ג'ני עייפה מתמיד. "ביקשתי שתיסע איתי לקניות, אבל אמא הייתה חסרת כוח", נשנק קולה. "בחצות הייתה לי תחושה פנימית רעה ונכנסתי לחדר השינה שלה כדי לומר לה לילה טוב. שכבתי רגע במיטה ליד אמא, נתתי לה נשיקה והלכתי לישון. כיוונתי את השעון ל־8 בבוקר, אבל בדרך פלא הוא לא צלצל. התעוררתי ביום שישי ב–11 בבוקר וראיתי מולי את הרופאה של הקיבוץ. כששמעתי שאמא מתה נכנסתי להלם. רצתי לחדר שלה, רציתי לראות אותה, אבל שמעון אסר עלי להיכנס. הסתכלתי עליו, שטופה בדמעות, אבל הוא היה קר רוח. נפלט לי המשפט ‘איך זה קרה לך עם שתי נשים?', אבל שמעון מלמל ‘את רואה, את רואה', כאילו הצער של כל העולם נפל עליו על לא עוול בכפו".

רינת, איך קיבלת את ההודעה על מותה של אמך?

"שמעון התקשר בבוקר ואמר שאני צריכה להגיע הביתה. שאלתי אותו אם אמא בבית חולים, וכשהוא השיב בשלילה נרגעתי. חבר מהקיבוץ הגיע אלי למלון עם מגש עוגיות שאמא שלחה והציע להסיע אותי. ארזתי בשמחה מזוודה ולא דאגתי. כשהגענו לקיבוץ וראיתי אנשים מסביב לבית יצאתי מהאוטו בריצה. זרקתי את המזוודה ומשקפי השמש ונכנסתי פנימה. שמעון ישב בסלון, ועל השולחן מולו היו המכשירים הסלולריים של כל המשפחה. שרית ישבה על הספה עם ראש מורכן והחברות שלה חיבקו אותה. שאלתי בהיסטריה ‘איפה היא', אבל אף אחד לא ענה. רצתי לחדר השינה של אמא ומצאתי דלת נעולה. הסתובבתי לשמעון וצעקתי עליו ‘מה עשית לה, מה עשית לה?'. אחר כך התיישבתי על הרצפה ובכיתי".

הסבירו לכן מה קרה לאמא?

רינת: "שמעון אמר שהיא הפסיקה פתאום לנשום. בדוח הפתולוגי נכתב שמדובר בכשל לבבי. המשטרה בדקה את המוות וסגרה את התיק".

איך קופר התנהג במהלך הלוויה והשבעה?

שרית: "בשבעה שמעון כמעט לא נכח. הוא טען שישן בלילה ליד הקבר. זה נשמע לי הזוי. בסוף השבעה מריה כבר עברה אלינו. שמעון הציג אותה כאופר שהגיעה לסייע בגידול הילדים. לא האמנתי לו, כולנו כבר היינו בוגרים. רציתי רק לעוף מהבית שהיה שלי, ואחרי חודש עברתי לאבא. כשבאתי לקחת את הבגדים שלי שמתי לב שכל הציורים של אמא נעלמו מהקירות, ובמקומם היו תמונות אחרות עם החתימה של מריה. הבנתי שהוא מצא תחליף לאמא".

שקל אחד בצוואה

המאבק של רינת ושרית בקופר החל כחודשיים לאחר מותה של ג'ני. השקרים החלו לצוף, ואיתם גם החשדות כי האם נרצחה. בתחילה החתים קופר את האחיות על מסמך קיום צוואה, אחר כך שמעו מהשכנים כי הוא שורף אלבומי תמונות וחפצים של ג'ני. בצר להן פנו רינת ושרית לעורכי הדין מיכל וזיו זמרן, המתמחים בדיני משפחה. למרבה ההפתעה, העלתה הבדיקה כי אכן קיימת צוואה לכאורה, ובה מורישה ג'ני לבנותיה שקל אחד בלבד.

לאור הגילוי המפתיע, פנו רינת ושרית למשטרה וביקשו לפתוח שוב בחקירת מותה של האם. גם הפעם התיק נסגר. למרות זאת דרשו עורכי הדין זמרן לבחון בעצמם את הדוח הפתולוגי של המכון לרפואה משפטית. ד"ר חן קוגל, אז פתולוג עצמאי, המשמש כיום כראש המכון, היה מי שגילה כי בבטנה של ג'ני קיים חור דקירה של מחט שלא צוין בדוח הרשמי. עורכי הדין שיערו כי קופר הזריק לה חומר כלשהו.

במרץ 2010, בין היתר לאור הממצאים החדשים, פתחה המשטרה בחקירה סמויה שנמשכה שנתיים וחצי. קופר נעצר באוקטובר 2012, ומיד אחריו נעצרה גם זקוטסקי. בתחילה הוגש נגד קופר כתב אישום על הרצח של ג'ני, אולם חצי שנה אחר כך, במרץ 2013, נרשמה פריצת דרך. זקוטסקי הודתה כי סיפקה את סם ההרדמה ונגד קופר הוגש כתב אישום מתוקן, שבו הואשם גם ברציחתה של אשתו הראשונה. בעקבות עדותה הדרמטית, נחתמה עם זקוטסקי עסקת טיעון ולפיה הודתה ברשלנות ובאספקת תרופה ללא מרשם. היא נידונה לחצי שנה של עבודות שירות. קופר, לעומתה, עשוי לסיים את חייו בכלא.

"לאחר המעצר של שמעון אפשרו לנו לחזור לבית שבו גדלנו", ניכר הכאב בקולה של רינת. "על הרצפה בסלון הייתה ערימה של אפר עם שרידי תמונות הילדות שלנו. בחדר השינה היו בעיקר חפצים של מריה, אבל בתוך הארון מצאתי כמה ציורים של אמא. הבית הריח משמעון והיה ברור שנשפץ אותו".

לא היה לך קשה לעבור לגור שם לאור הזיכרונות הקשים?

"זה הבית שבו גרתי עד גיל 17, והיו לי בו חוויות טובות לפני ששמעון נכנס לחיים שלנו".

מה אתן מרגישות כלפי זקוטסקי, שמצד אחד סיפקה את הסקולין אבל גם הובילה למהפך בחקירה?

רינת: "העובדה שהגשנו נגדה תביעת נזיקין מלמדת על דעתנו בנוגע לאחריותה לרצח. מבקשים ממך חומר ממית ואת לא חושדת בכלום? הייתה לה אפשרות להתוודות שנים לפני כן, אבל היא העדיפה לחפות על שמעון".

רינת, היכן את מרגישה את חסרונה של אמך?

"בתקופת ההריון הצלחתי בפעם הראשונה לומר את המילה ‘אמא' מאז הרצח. רציתי שאמא תחזיק לי את היד בלידה, אבל היא לא הייתה שם".

שרית, היכן אמא מלווה אותך?

"היא איתי בכל רגע. אני חולמת עליה המון, אבל לצערי גם שמעון נמצא שם. הוא רודף אותי ומנסה להוציא אותי מהבית. רק כשרינת ילדה, חלמתי שאמא שלי באה לבד כדי לברך אותה".

"הדוגמה הקלאסית ל'הרצחת וגם ירשת'"

עורכי הדין זיו ומיכל זמרן החלו לטפל ברינת ובשרית כחודשיים לאחר הרצח. הם נמצאים לידן לאורך שבע שנים ומנהלים את תיק הצוואה הנידון בבית המשפט לענייני משפחה. "זו הדוגמה הקלאסית ל'הרצחת וגם ירשת', ואנחנו מאמינים שגם בתביעה האזרחית האמת תצא לאור. עברנו עם האחיות מסע מטלטל הכולל את דוח הנתיחה של ד"ר קוגל, וגילינו כיצד חוקרת אחת בשם טל בן אבן הצליחה להזיז הרים, אף על פי שהמשטרה סגרה את התיק מיד לאחר הרצח וגם לאחר התלונה של הבנות. תביעת הנזיקין, שהגשנו ביחד עם עו"ד ליאור טומשין, נועדה לעשות גם שירות לציבור. לא הגיוני שחומרים מסוכנים כמו סקולין מסתובבים בצורה חופשית בבתי חולים ללא פיקוח.

"השמיים קרסו על רינת ושרית. הייתה להן אמא אוהבת, בית ותוכניות לעתיד, אבל הן נשארו בלי כלום. קופר מכר את הרכוש של ג'ני ומימן כך חלק מההגנה המשפטית שלו. בשיא חוצפתו הוא התלונן נגד רינת במשטרה, כאשר ביקשה להיכנס לבית של אמה כדי לקחת חפצים השייכים לה. האחיות חיו תחת טירוף ופחד במשך שנים ולא היה להן אפילו רגע אחד של מנוחה".

איך הגבתם לגזר הדין שניתן לאחרונה?

"זו הייתה הקלה עצומה, במיוחד לרינת ושרית. לאורך שנים ידענו מי הרוצח וקיווינו שהמשטרה תתעורר. כעת המטרה שלנו היא לדאוג לבנות לפיצויים". עו"ד אורי דייגי, המייצג את שמעון קופר מטעם הסנגוריה הציבורית, מסר בתגובה: "מר קופר דבק בחפותו גם לאחר הרשעתו, ובימים אלה אנו שוקדים על ערעור שבו יוצגו כל טענותינו".