ללא חשש: אבנר הררי נחשב לאחד מבכירי העולם התחתון בישראל. העבריין שזכה לכינויים כמו "המחסל מספר אחד" ו"איש הטיל", נחשד בתשעה מאסרי רצח וריצה במצטבר 40 שנה מאחורי סורג ובריח. בתחילת השנה יצא הררי לחופשי, והכריז על פרישה מהעולם התחתון. את הראיון המיוחד לברהנו טגניה וגלעד שלמור ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" פתח הררי בקטע מהשיר "ים של דמעות". "הייתי היורש של זוהר ארגוב", אמר העבריין שזכה לכינוי "הזמיר", "כיום הבן שלי, איתי הררי, הוא זמר גדול, שמצליח עם הלהיט 'בת מלך'. הוא ילד מדהים, ויש לי עוד ילד בשם אורי ועוד ילדה, והם ילדים ממש טובים. שמרתי עליהם כעל מאור עיני, כשהייתי בכלא ומחוצה לו".
נחשדת בתשעה מעשי רצח, האם אתה אדם מסוכן?
"נחשדתי, אבל ברוך השם, הוכחתי שלא. לא עבדתי על אף אחד. הידיים שלי נקיות כמו משי, שיגידו מה שהם רוצים. לא ביצעת אף רצח. אני ממש לא מסוכן. אני אדם עדין, לבבי ורגיש. מי שיעשה לי שריטה בכבוד שלי או בגוף שלי, הוא בבעיה טוטאלית. עבריין תמיד יישאר קרימינל, כל הזמן, יש לו את הגן הזה בראש. אבל אני כרגע חזרתי טוטאלית למוטב. אני לא רוצה להתקרב לעבריינים. אם יזמינו אותי לאירוע משפחתי אני אלך, אבל לשבת איתם ולעשות עניינים פליליים, ממש לא. שילמתי את המחיר לחברה, 40 שנה, עשרה מאסרים. הייתי מעורב בהרבה פרשיות, אבל יצאתי פחות או יותר בשן ועין".
"אתה יכול לצאת מהעולם התחתון רק כשאתה בקבר, זה לא קל", הדגיש הררי, "תחשוב, נרקומן, קשה לו לצאת, זה לוקח לו המון שנים. אני לא חושש לחיים שלי. 20 שנה פחות, 20 שנה יותר, זה לא משנה. אם מישהו ירצה לפגוע בי, וולקאם. מה אני יכול לעשות? אבל אין לי סכסוכים עם איש. אני חופשי. אני יוצא לעבודה בכל יום בחמש וחצי בבוקר. מי שרוצה לחכות לי ליד הבית, אני בחמש וחצי בבוקר יוצא לקנות סחורה, ירקות ופירות, וחוזר הביתה בתשע בערב. אני עובד קשה".
על הרקע שהביא לכניסתו לעולם הפשע סיפר הררי: "זה בא ממצוקה כלכלית. גדלתי באזור של עבריינים יותר בוגרים ממני ובצעירותי נגררתי לאנשים שישבו בבתי כלא, וככה, מחיל אל חיל. בהרפתקה הזאת יש משהו מרגש. שאתה עושה משהו בפעם הראשונה, אז יש לך אחר כך תיאבון לעשות עוד דברים. הכסף הוא קל, אתה מקבל כסף בקלות על מה שעשית, ככה בצ'יק, אז נהיה לך תיאבון לעשות עוד דברים. העבירה הראשונה שלי הייתה כשבצבא לי ולחבר לא היה רכב לצאת לבלות, אז לקחתי את רכב החירום מהבסיס, מהקריה. קיבלתי על זה ארבע שנים. הייתי נהג-בוס בצבא, של אלופים. וגם הייתי נהג של שופטים, דליה דורנר, אליהו מצא, חנה שרון. הייתי אוסף אותם מהבית כל יום בבוקר. הם לא שפטו אותי אבל הם עזרו לי. כשהייתי בצבא, בבית סוהר, היה לי את הטלפון שלהם, של הבית. ביקשתי שיעזרו לי בוועדת שחרורים, בשיקום, וזה עזר. זה עבד".
"הייתי בכנופיה", סיפר הררי, "עשינו הרבה שודים על מובילי כספים ותכשיטנים ויהלומנים, לפני המון שנים. הקטע הזה מרגש. אני בחיים לא שדדתי אדם מסכן, או פרצתי לתוך בית. לקחתי כספים ותכשיטים מאנשים שיש להם ביטוח. כלומר סוכני תכשיטים של חברה זה קטן עליהם שאתה לוקח להם 100 אלף דולר. אני הנחיתי את האנשים שאיתי לא לפגוע באף אדם, בשום מחיר. אם הוא מתנגד לא לפגוע בו. להגיד לו 'ארצה' כמו שאומרים, להצמיד לו כלי לראש, והוא משחרר את הכסף. יש אנשים ששחררו את התיק בשנייה. ואחרי האירוע היה לי מאוד עצוב. הייתי מרגיש לא טוב. זה עושה הרגשה לא טובה. מצד שני האדם לא נפגע".
תפסו אותך עם טיל לאו, תכננת לחסל את אסי אבוטבול. היית ליד הבית שלו. למה לא ירית את הטיל?
"כשהייתי בעולם הזה, אז הכל אפשרי, כל דבר יכול לקרות בחיים האלה. בבגאז' לא היה לי טיל לאו, אבל מצאו טיל לאו בקרבתנו. היה אירוע ונשפטתי על זה 37 חודשים וזהו, וזה מאחורינו. ברוך השם שזה נגמר ככה. היה ירי של טיל לאו, אני לא אומר שזה אני. מישהו ירה טיל לאו. בסופו של דבר, עשו לנו 'אמבוש' היאחב"ל. 'חטפנו' חזק מאוד. שברו לי ארבע צלעות וקיבלנו 'בומבות'".
מה דעתך על על הדור החדש של העבריינים?
"כללי המשחק השתנו, הדור הזה מאוד מדאיג ומפחיד, הם לא חושבים פעמיים. זה לא אנשים של פעם, כמוני. היום, ברגע שהם שומעים שתי ספרות, ומרגישים את החבל על הצוואר, אז העדי מדינה באים בזוגות. זה דבר שמאוד מזעזע. זה מאוד מאוד מזעזע שעבריין בוגד בעבריין אחר. אני, זה לא עלה לי במחשבה אפילו לעלות לדוכן העדים, זה הדבר הכי נורא בחיים. אתה בוגד בקדוש ברוך הוא, לא רק בעצמך, בקדוש ברוך הוא אתה בוגד. הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, ידו בכל, אני אדם שמניח תפילין כל החיים שלי, גם כשהייתי פושע וגם אחרי שהייתי פושע, וגם לפני וגם אחרי, אני מניח תפילין כל הזמן".
"אני ממליץ לעבריינים מתחילים, לדורות הבאים, לא להתעסק בפשע בכלל, בשום מחיר, כי מי ששולח אותך בסופו של דבר בוגד בך ומפקיר אותך", ציין הררי. "הוא בהתחלה דואג לך לכמה קנטינות וכמה פינוקים, ואחרי כמה חודשים אתה כבר היסטוריה מבחינתו. אני מתחרט שלא היה לי מספיק שכל. במבט לאחור סבלתי מחוסר בגרות. לא היה מי שיתפוס אותי ויכוון אותי. הייתי מאוד תמים. ועזרתי למלא חברים. ניצלו אותי ועד היום מנצלים אחרים".