נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שוקל בימים אלה האם להעניק חנינה לדלאל דאוד, שנידונה למאסר עולם לאחר שרצחה את בעלה שהתעלל בה במשך שנים. אל הבקשה, שפורסמה לראשונה במעריב, מצטרף בימים אלה שיח ציבורי הקורא לחון את דלאל, שמרצה כבר 14 שנות מאסר ובקשתה הקודמת לחנינה נדחתה, ויש מי שמשווה את המקרה לזה של יונתן היילו. בסנגוריה הציבורית, שהגישה את הבקשה בשמה של דאוד, מקווים שההד הציבורי יוביל לשחרור המיוחל.
השבוע פנתה שדולת הנשים לנשיא, שם מכנים את עונשה הכבד של מי שרשויות הרווחה ואכיפת החוק התעלמו מקריאותיה לעזרה, "עוול חברתי". במקביל, יצא הארגון בקמפיין בפייסבוק, שזכה כבר לאלפי סימני חיבוב ושיתופים. "דלאל אינה פושעת. היא קורבן של נסיבות מחרידות", נכתב בפניה לנשיא. "אישה אשר הופקרה לגורלה, תוך אדישות מוחלטת מצד החברה. אין כל הצדקה לכך שאישה אשר הרגה את בעלה בנסיבות אלה, תמשיך להינמק בכלא".
בשדולה קוראים לנשיא "לנהוג במידת החסד ולחון את דלאל. במתן חנינה יתוקן במעט העוול החברתי הכבד שנעשה לה. כל יום נוסף בו דלאל שוהה בכלא מהווה המשך פגיעה במי שהייתה בעצמה קרבן".
חברות הכנסת זהבה גלאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג פנו גם הן לנשיא וכתבו בבקשה שיחון את דאוד וכתבו: "אין ספק כי היא קרבן של נסיבות מחרידות, אשר הופקרה לגורלה, תוך אדישות מוחלטת מצד החברה, וספגה במשך שנים ארוכות עינויי גוף ונפש. אנו מבקשות כי תתחשב בנסיבות אלו ותבחר לחון אותה".
ח"כ מרב מיכאלי מתכננת גם היא לפנות לנשיא ריבלין, בבקשה שיחון דאוד. לדבריה, "המקרים שונים, אבל אי אפשר להתעלם מזה שרק בשבוע שעבר קוצר עונשו של משה קצב, מי שניצל את מעמדו וכוחו כדי לפגוע בנשים, ובאותו היום נדחתה בקשת החנינה של יונתן היילו, שהרג את התוקף שלו - רגע לפני שהותקף שוב. מערכת המשפט הישראלית כבר הכירה בכרמלה בוחבוט, שרצחה את בעלה אחרי שנים של התעללות. הסיפורים הקשים האלו מחייבים בחינה שונה, רגישה של הפרטים ושיקולים אחרים בשאלת החנינה".
ח"כ חנין זועבי הביעה תמיכה במתן החנינה. "דלאל לא אשמה, החברה אשמה", אמרה למעריב. "דלאל הרגה את מי שפגע בה, כי איש לא עזר לה. אך מי שבאמת אשמה היא המדינה, שמזניחה את נפגעות האלימות בכלל ואת הערביות בפרט". זועבי מציינת כי "40% מהנשים שנרצחות הנן נשים ערביות. 80% מהן הגישו תלונות למשטרה, שהייתה מודעת לסכנה. אך אין עזרה אמיתית לנפגעות אלימות. דלאל היא רק אחת מבין רבות".
מלשכת הנשיא נמסר בתגובה כי "כמקובל בכל בקשת חנינה, ישקול הנשיא את התיק המדובר, בהתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים, ויגבש את החלטתו".
בבקשה לחנינה, שהוגשה באמצעות עורכת הדין מורן כרמון מהסנגוריה הציבורית הארצית נטען כי לו מסכת ההתעללות ממנה סבלה דאוד הייתה מתגלה במהלך משפטה, היא לא הייתה מורשעת ברצח. "מידת החסד והרחמים ראויים להחלה במקרה של גב' דאוד, למענה ולמען ילדיה ובשם החברה והרשויות, שלא הושיטו לה יד בזמן אמת", נכתב.
גופתו של הבעל נמצאה בפח אשפה
הבקשה מגוללת את סיפור חייה הקשה של דאוד, בת 48. כשהייתה בת 19 נישאה, בהוראת הוריה, לידיד המשפחה. זמן קצר לאחר שנישאו, החל הבעל להכותה ואנס אותה. כשנכנסה להריון אולצה למסור את בנה למשפחת אביו. היא לא ראתה את בנה במשך שנים ארוכות ופגשה בו לראשונה רק לאחר שנאסרה.
בהמשך הצליחה דאוד להתגרש מבעלה וב-1992 התחתנה עם עלי דאוד, שהחל גם הוא להכותה, גם בזמן שהייתה בהריון. התעללויותיו הובילה אותה לנסות ולהתאבד, לאחר שהתלוננה שש פעמים במשטרה ופנתה לרשויות הרווחה ואף סיפרה כי היא חוששת שבעלה ירצח אותה. דאוד גם הגיעה כמה וכמה פעמים עם חבלות לבית החולים – אך ניסיונותיה לברוח מעלי ולזכות להגנה של בית החולים העלו חרס.
ב-1997 נמצאה גופתו של הבעל בפח אשפה בכפרם של בני הזוג, אבו סנאן. דאוד נעצרה והכחישה כל מעורבות לרצח. בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה אותה אך המדינה ערערה וב-2002 הרשיעו השופטים מרים נאור, אדמונד לוי ומישאל חשין את דאוד ברצח וגזרו עליה מאסר עולם.
בכלא התוודתה לראשונה כי גרמה למותו של בעלה, בשל חשש לחייה. בעקבות זאת נכנסה הסנגוריה הציבורית לתמונה ומצאה ראיות רבות לאלימות הקשה והתעללות ממנה סבלה לאורך השנים, אותם הציגה בבקשה למשפט חוזר, שנדחתה. נשיא המדינה דחה את בקשתה לחנינה, אך קצב את עונשה ל-25 שנה.
כעת מבקשת דאוד שוב לחון אותה ולחלופין לקצר משמעותית את מאסרה. "הרשויות השונות שנחשפו למסכת האלימות הקשה ממנה סבלה דאוד, לא סייעו לה להיחלץ מחיי התופת", נכתב בבקשה. "הפניית העורף מצד רשויות המדינה השונות היא שהותירה את גב' דאוד בודדה במערכה מול המנוח ואלימותו כלפיה. מבלי להצדיק את מעשיה, הרי שבנסיבות שבהן פעלה, דומה כי אין זה צודק למצות עמה את הדין".