לא בפעם הראשונה: במאי 2008 הדהימו שופטי בית המשפט העליון, אשר גרוניס, אסתר חיות ויוסף אלון, כאשר בצעד נדיר זיכו פה אחד את אלכסנדר גרנדיבסקי מקרית גת מרצח פליקס דוכובני, והורו על שחרורו המידי, לאחר כמעט ארבע שנים שבהן היה כלוא. החלטתם התקבלה לא משום שסברו כי גרנדיבסקי חף מפשע, אלא כי לא נמצאה ראיה תומכת לעדות שותפו לכאורה למעשה, שהפך לעד מדינה. "חומר הראיות העלה חשדות כבדים למעורבותו בקטילת המנוח", כתבו בפסק הדין. "אולם, לא יורשע אדם ככלל, ובעבירת רצח בפרט, אלא אם הוכחה אחריותו למעשה מעבר לכל ספק סביר".
מילותיהם של שופטי העליון מין הסתם מהדהדות גם בהכרעת דינם של שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת, שזיכו היום (שלישי) את חן איילתי מרצח אמו וטרם פרסמו את נימוקיהם. למעשה, זיכויים במשפטים פליליים הם נדירים יחסית במשפט הישראלי, לא כל שכן כאשר מדובר במשפט רצח. בדרך כלל כשזיכוי מתרחש הוא גורם למבוכה מסוימת לפרקליטות, אשר הגישה כתב אישום ללא ראיות מספיקות ולמשטרה, אשר לא אספה די ראיות מרשיעות.
בהקשר זה, אחד המקרים שעוררו הדים היה זה של חמד זינאתי. זינאתי, אב לחמישה ילדים בן 49, שנעצר באוקטובר 2007 בחשד שרצח את יוסף עלי מכפר יאסיף, לאחר שגופתו נמצאה כמה חודשים קודם לכן ברכבו בצומת כברי. יחד עמו נעצר גיסו של עלי, והשניים נחשדו כי ביצעו את הרצח מכיוון שהנרצח ניהל רומן עם אשתו של הגיס.
במהלך מעצרו, הוכנס מדובב לתאו של אחד העצורים, שהפליל את חבריו. בעקבות זאת הוגש נגד זינאתי כתב אישום חמור בגין רצח. זינאתי המשיך לזעוק לחפותו גם לאחר שהורשע ברצח בבית המשפט המחוזי בחיפה. בערעור שהגיש לעליון טען כי המדובב שכנע את העד לשקר. בצעד נדיר זיכו אותו שופטי העליון. בהחלטה נכתב כי "עולה חשד ממשי שגורמי החקירה סייעו בגיבוש גרסה שלמה המפלילה את שלושת החשודים שהיו ברשותם".
אחד מהתיקים המרתקים ביותר שנראו במערכת המשפט בישראל הסתיים בזיכויו של יוסף זוהר מראש העין, שהואשם ברצח אביו משה ביחד עם המטפל של האב. משה זוהר היה יהלומן עשיר שהתגורר ברמת-השרון. הוא סבל ממחלת ניוון שרירים קשה, היה מחובר למכונת הנשמה ונתון להשגחתו של מטפל צמוד. כאשר מת, באפריל 2002, לא התעורר חשד שמדובר ברצח, בשל מצבו הבריאותי.
התפנית במקרה חלה כמה חודשים לאחר מכן, כאשר המטפל של זוהר נעצר בחשד שרצח את גרושתו וקשישה בה טיפלה. בחקירתו במשטרה סיפר שרצח את מעבידו יחד עם בנו של משה, יוסף, אך בית המשפט המחוזי סבר אחרת וחמש שנים לאחר מות האב, זיכה את הבן מהרצח. השופטים גורג' קרא, עמירם בנימיני ושרה דותן, קבעו כי "זיכויו של הנאשם מתבקש בשל חולשת ראיית הבסיס, קרי הודאתו של המטפל שפגומות מיסודן". בנוסף, אמרו השופטים כי התביעה לא הצליחה להפריך את טענת האליבי של זוהר.
בהרבה מקרים אנשי המקצוע שעבדו על התיקים הללו יכולים להישבע כי הנאשם אכן ביצע את הרצח, אך כידוע, במשפט הפלילי, בניגוד למשפט האזרחי, יש צורך בהרשעה "מעל לספק סביר". לא בטוח אם זה תקף גם למקרה המפורסם של עמוס ברנס, שהורשע בשנת 1976 ברצח החיילת רחל הלר. לאחר מאבק ארוך שניהל בטענה לחפותו, ב־2002 הורה בית המשפט על משפט חוזר בעניינו. עקב החלטת פרקליטות המדינה שלא להגיש כתב אישום חוזר, זוכה ברנס זיכוי אילם, ועד היום לא התקבלה תשובה לשאלה מי רצח את הלר. מתוצאות משפט הרצח של מרים אילתי עולה כי ייתכן שלעולם לא נדע מי רצח אותה.