לאחר קריסת התיק נגדו וביטול כתב האישום, הנאשם באונס בת ה-7 בבנימין, מחמוד קטוסה, השתחרר היום (שלישי) ממעצר לאחר ששהה בו קרוב לחודשיים. ד"ר סוזי בן ברוך, לשעבר ראש מחלקת נוער במשטרת ישראל, מומחית לעבריינות נוער ולפגיעות בקטינים, התייחסה בריאיון ל"מעריב" לטעויות הקשות שבסופו של דבר הובילו לחזרה מכתב האישום והסבירה מה הורה צריך לעשות כשהוא חושד שהילד שלו נפגע ובוצעה בו עבירה.
הפרשה שהפציעה לחיינו עם הגשת כתב האישום בגין אונס קטינה בת 7 על ידי שרת בית הספר מעלה תהיות בקשר לכמות המידע שפרצה החוצה מתוך תיק החקירה. אינני זוכרת אירוע כזה שבו כל כך הרבה חומר מתוך תיק החקירה דלף לציבור. ממש סדום ועמורה.
החוק אוסר חד משמעית כל פרסום שעלול להוביל לזיהוי של קורבן עבירות מין וכן של נפגע עבירה קטין. במקרה הזה, הרבה פורסם. אפילו תמלילי העדות של הילדה בפני חוקרת ילדים פורסמו, כמו גם חוות הדעת של חוקרת הילדים. התקשורת הגיעה ליישוב של הילדה, פנתה לבני המשפחה, ראיינה שכנים והורים בבית הספר. כתוצאה מכך, הילדה, שגם ככה סובלת מפגיעות קשות, לא יכולה להרים את הראש בלי שכולם יזהו אותה.
על פי הפרסומים שבתקשורת, בחקירת הפרשה נעשו מספר טעויות קשות שבסופו של דבר הובילו לחזרה מכתב האישום. חקירות של פגיעות מיניות בילדים הן חקירות רגישות מאוד ובקלות רבה הן עלולות לזהם את החקירה ולמנוע יכולת להגיש כתב אישום. כל זה עלול לקרות גם מתוך כוונות טהורות.
מה הורה צריך לעשות כשהוא חושד שהילד שלו נפגע ובוצעה בו עבירה? קודם כל צריך לדעת שחלה על כל אדם חובת דיווח אם יש לו יסוד סביר להניח כי בוצעה פגיעה בקטין או בחסר ישע אחר בידי האחראי עליו.
לאן לפנות? החוק מחייב פנייה למשטרה או "לעובדת סוציאלית לחוק נוער". חשוב להבחין בין עובדת סוציאלית לבין עובדת סוציאלית לחוק נוער. בפועל, מומלץ לפנות ל"מרכזי הגנה לילד" בהם יושבים תחת קורת גג אחד גורמי טיפול שונים: חוקרי ילדים, חוקרי נוער (שוטרים), עובדות סוציאלית ורופאים משפטיים. אפשרות טובה אף יותר היא להתקשר ליחידת מאור, למוקד 105, שם יושבים אנשי משטרה, חינוך, רווחה ובריאות המכוונים את ההורים מה לעשות.
חשוב מאוד לשמור על הממצאים השונים ולא לגעת בהם כדי שהמשטרה תוכל לחקור ולהוציא מהחומרים ראיות. לדוגמה, אין לכבס את הבגד של הילד או לנקות את הילד לפני שהמשטרה או העובד במרכז הגנה לילד תוציא ממנו דגימות D.N.A של החשוד. אפקט הזמן הוא קריטי, ככל שחולף הזמן גם הראיות עלולות להזדהם וגם הזיכרון של הילד. מטבע הדברים, ילדים בגיל צעיר נוטים להתבלבל בין מציאות לדמיון, לכן נדרשת מומחיות רבה בחקירת ילדים, המתבצעת על ידי חוקרת ילדים שבסופו של דבר תעיד בבית המשפט במקום הילד נפגע העבירה.
הילד נוטה לרצות את הוריו ולהשתכנע משאלותיהם מה התרחש במציאות. לכן, ברגע שההורים חושדים שבוצעה עבירה, יש לפנות בהקדם לעובדת הסוציאלית לחוק נוער או למוקד 105 ולא לנסות לחקור את הילד בעצמם. ההורים צריכים למעט בשאלות הראשוניות ולהיזהר משאילת שאלות סגורות, כגון: "האם מי שנגע בך היה פלוני"? שאלות אלה עלולות לזהם קשות את החקירה ולפגוע במהימנות העדות ולגרום לסגירת התיק.