"אני לא שופטת ולא עורכת דין ולא מתחילה להיכנס לכל מיני סעיפים, אבל מן הראוי שהיה ניתן עונש יותר מחמיר, ואילו במקרה הזה ניתן העונש הנמוך בטווח. זה מבזה", אומרת פליאה ניסני, אחותה של ספיר ניסני, שהורשעה בגרימת מוות ברשלנות של אמם, מרים ז"ל, ובתחילת השבוע נגזרו עליה שלושה חודשי מאסר בפועל.
את גזר הדין שקיבלה אחותה קראה ניסני באחד מאתרי החדשות. "אחרי איזו שעה התקשרו מהפרקליטות ועדכנו אותנו", היא מספרת. "הפרקליטות אומנם הכינה אותנו לעונש שיכול להיגזר, שזה יכול גם להיות עבודות שירות, אבל עדיין זה היה מבזה ונורא ואיום. את רואה מקרים מול מקרים ואת אומרת שזה פשוט לא הגיוני. את רואה שעל עבירות פחות חמורות אנשים קיבלו יותר. לא אגיד שזה מבזה את כבוד המת, כי הכבוד של אמא שלי לא תלוי באיזה עונש ספיר תקבל, אבל יש בזה משהו ביזיוני".
שנים קשות
ספיר ניסני, עיתונאית, כיום בת 28 וחצי, נעצרה בסוף חודש אפריל 2016 בגין שפיכת שמן רותח על אמה בעת ששכבה במיטתה. האם נפטרה מפצעיה לאחר חודשיים בבית החולים.
תחילה נעצרה ניסני בחשד לניסיון לרצח, אך הכחישה את החשדות וטענה שמדובר בתאונה שנגרמה מהחלקה. לבסוף החליטו בפרקליטות להאשימה בגרימת מוות ברשלנות. במסגרת הסדר טיעון הודתה ניסני בגרימת חבלה ברשלנות, אך לא הודתה בקשר הסיבתי ובכך ששפיכת השמן היא זו שגרמה למות אמה. ניסני אמורה להתייצב לריצוי עונשה בבית המעצר "הדרים" ב־14 בספטמבר.
הן שלוש אחיות במשפחה. ספיר היא הבכורה. אחריה נולדו פליאה ואחותה התאומה, כיום בנות 25. ארבע שנים עברו כאמור ממות האם עד גזר הדין. "אלה היו שנים נורא קשות, ועדיין זה מאוד קשה", אומרת ניסני.
"אני ואמא היינו החברות הכי טובות. היא הייתה כל עולמי, אישה מדהימה ומסורה. אחרי מותה של אמא נוצר קרע מאוד גדול במשפחה. כשהיא הייתה בחיים, היא עוד איחתה אותו. אחרי מותה לא היה מי שיעשה זאת. בשנים האלה עברנו טלטלות. כשאמא נפטרה, הרגשתי שאני לבד בעולם. זה קרה ביום בהיר אחד, לא הבנתי מי נגד מי, לא היה גם איזה מבוגר אחראי שיוכל לעשות לי רגע סדר בדברים ולהסביר לי מה קורה. הייתה הצפה של התקשורת, ואני ואחותי התאומה התמודדנו עם זה לבד. זה קרה כמה חודשים אחרי שהשתחררנו מהצבא, היה הרבה להכיל. האדם היחיד שיכולתי תמיד לדבר איתו על מה שקורה זו אמא, אבל היא לא הייתה".
"המראות המאוד קשים שראתה בבית החולים ליוו את ניסני זמן רב. "היה מאוד קשה לראות את זה", היא מספרת. "אחרי זה הגיעו ארבע שנים של משפטים. לא הייתה אפשרות להשתקם. כיום אני נשואה, אני בהריון, דברים קורים. יש לי בן זוג מדהים שעזר לי.
לאחותי התאומה יש גם בן זוג מדהים. אנחנו לא נותנות לזה למנוע מאיתנו להתקדם, אבל זה שורף ברמה נורא קשה, וכל דבר כזה, כמו גזר הדין הביזיוני הזה, שורט אותנו. יש חוסר אמון במישהו שיכול היה לראות את הדברים ולתת פה צדק בצורה הכי בסיסית שלו".
הגעתן לדיונים בבית המשפט?
"לא, זה טו־מאץ' בשבילי. זה גם לא מוביל לשום דבר חוץ מלכאב לב גדול. אנחנו לא רוצות לראות את ספיר, לא רוצות אינטראקציה איתה, בטח לא פנים מול פנים. אנחנו מאוד מקפידות על זה. עושה לנו רע לראות אותה".
מה הייתה הציפייה שלך מבית המשפט?
"ספיר הואשמה בגרימת מוות ברשלנות. לא אתחיל להיכנס להוכחות כאלה ואחרות, כי זה לא תפקידי ואני לא מבינה בזה, אבל בגרימת מוות ברשלנות יש טווח של עונש שיכול להגיע לשלוש שנים, למיטב ידיעתי. ציפיתי שלפחות יגיעו לרף העליון. אני לא מאמינה שהיא תיכנס לכלא. בסוף היא גם תסיים עם עבודות שירות".
בלי אגו
"אמי, מירי ניסני, נפטרה בגיל 51", מספרת ניסני. "אמא שלי עבדה בשש עבודות כדי לכלכל אותנו, לפרנס אותנו ולדאוג שלא יהיה לנו חסר. היא גידלה אותנו כאם חד־הורית ועשתה הכל כדי לפרנס אותנו, גם מלצרה וגם חילקה עיתונים. כל עבודה היא קיבלה, כדי שתוכל לתת לנו. היא הייתה אמא תומכת, אוהבת ומלאת חמלה. היא חמלה על כולם וכל הזמן, וזאת הסיבה שהיא ניסתה להסתיר עד כמה שניתן את מה שקורה עם ספיר ולא לתת לזה במה, כי היא פחדה שזה יפגע בה.
אמא הייתה בן אדם צנוע ולא היה לה בכלל אגו. היא הייתה עדינה ונעימה, מצחיקה ברמות. החמלה שלה עלתה לה בחיים בסוף. היא לא סיפרה על מה שקורה, לא התלוננה. כל יום היא הייתה קמה, הולכת לעבודה. יש בי צער מאוד גדול שאמא לא חשבה טיפה על עצמה או על מה יהיה נכון לעשות. החמלה הזאת עלתה לה בחייה. ספיר עשתה לה חיים לא פשוטים. כמו שכבר אמרתי בעבר, אני לא מאמינה שזו הייתה תאונה".
מתי ראית את אמא בפעם האחרונה?
"עברתי לגור אצל בן הזוג שלי כמה חודשים לפני שזה קרה. פשוט לא יכולתי לסבול יותר את מה שקורה בבית. זה קרה ביום רביעי בלילה. ביום שלישי ראיתי אותה. גם דיברנו בוואטסאפ כמה שעות לפני שזה קרה".
שום דבר לא בישר לך רעות בתחושות הבטן שלך?
"אמא מאוד רצתה שאבוא לישון בבית באותו יום. אמרתי לה שאני פשוט לא רוצה, כי כל פעם שהייתי באה לישון בבית, ברחתי משם בבכי. זה היה גיהינום עלי אדמות. אמא ממש ביקשה ואמרתי לה שעדיף שלא. היום אני מצטערת שלא הגעתי לישון איתה.
בן דוד שלי היה אמור להתחתן ביום חמישי. אני לא הסכמתי להסיע את ספיר לחתונה. אמרתי שאני מסיעה את אמא שלי ואת אחותי. ספיר אמרה לנו שאם היא לא נוסעת, אף אחד לא נוסע. והיא צדקה, אף אחד לא נסע, כולנו היינו בבית החולים. בסוף ספיר יצאה מזה כמעט בלי כלום. אז היום כולם יודעים מי זאת ספיר ניסני. בעוד חצי שנה יהיו אלף טרגדיות אחרות, אף אחד לא יזכור את זה".
איך נודע לך מה שקרה?
"זה קרה בשעה עשר בלילה. ספיר לא עדכנה אותנו באותו לילה, למרות שאמרו לה מה חומרת המצב של אמא. אמא שלי הייתה ארבע שעות בהכרה אחרי שזה קרה. הייתה לה האפשרות להתקשר אלינו. אמרו לה שהולכים להרדים אותה, אבל היא לא התקשרה. בשש וחצי בבוקר אחותי התאומה הגיעה הביתה כי היא קבעה עם אמא שלי שהיא תעשה לה לק־ג'ל לחתונה.
היא ראתה את ספיר מקפלת את הבגדים, את הכריות, את כל מה שהיה מעורב באירוע. שמה הכל בשקיות. אחותי התאומה שאלה אותה מה היא עושה ואיפה אמא, ואז היא התחילה לגמגם.לקח לה 40 דקות לספר מה קרה. רק בשבע וחצי בבוקר ספיר התקשרה אליי. אנחנו לא מדברות שנים, אז זה לא היה לי ברור כל כך. היא אמרה לי להגיע מהר הביתה כי קרה משהו נורא לאמא, אמרה לי שזה לא לטלפון. שאלתי אם הזמינו אמבולנס, אמרה לי 'כבר לא צריך'".
מה קרה כשהגעת הביתה?
"ספיר עדיין לא אמרה לנו איפה אמא מאושפזת, פשוט המשיכה לספר על הערב הנורא שהיה לה ועל כמה מבולבלת היא הייתה ואיזה תבשיל היא הכינה. היא סיפרה לנו שאלה כוויות שטחיות, ואילו בבית חולים כבר הבנו את המצב האמיתי. זה היה הלילה הכי נורא בחיים שלי. את קמה בבוקר ליום רגיל וכמה שעות אחרי זה הכל משתנה. אמא הייתה מורדמת ומונשמת.
היא הייתה שרופה לחלוטין. לא ראינו אותה בכלל, היא הייתה כולה חבושה ומורדמת. בחודשיים שבהם הייתה מאושפזת, רוב הזמן היינו בבית החולים, ישנתי שם. אבל אמא כל הזמן הייתה מורדמת ולא יכולנו להיכנס אליה. ראינו אותה מעבר לדלת. פספסנו את ההזדמנות להיפרד ממנה".
איך המשכתן הלאה?
"נעזרנו בעיקר בהרבה משפחה מחבקת ובהרבה אנשים טובים. כואב לי שעכשיו כשהתחתנתי, אמא לא הייתה איתי בחופה. אמא הפסידה את כל החיים שלנו. זו תחושה צורבת יומיומית. אנחנו הפסדנו את האמא המדהימה, את הסבתא המדהימה שהיא יכלה להיות, והיא הפסידה את האופציה לראות חיים טובים יותר. לא היו לה חיים טובים. היא כבר לא כואבת ולא סובלת, אבל אנחנו נשארים כאן וכואבים. יש בזה משהו מנחם שאולי היא כבר לא סובלת".
את תגובתה של ספיר ניסני לא ניתן היה להשיג עד מועד סגירת הגיליון.