הרכב השופטים בבית המשפט העליון: איך הוא משפיע על גורלן של העתירות?

הצעת החוק של חה"כ אריאל קלנר לפיה יידון בית המשפט בעתירות בהרכב מלא של 15 שופטים, אינה ישימה ותוביל לשיתוקו של בית המשפט העליון. מנגד, היא מאירה זרקור על סוגיה שלא מדובר בה רבות אך היא חורצת גורלות - סוגיית קביעת ההרכבים בבית המשפט העליון. 

מזה זמן רב, בצדק או שלא, מצויה שאלת סמכויותיו של בית המשפט העליון במוקד הדיון הציבורי. עיקר הזרקור מופנה לשאלת היקף הביקורת השיפוטית אותה מפעיל או צריך להפעיל בית המשפט העליון על החלטות הממשלה, ועל חקיקה של הכנסת.

לפניה ישירה אל מצנר גולדשטיין רבי (MGR) עורכי דין, לחץ/י כאן

סוגיה זו, הובילה ועדיין מובילה להתכתשות רבתי בין שלוש הרשויות, אשר נמצאות מאז המהפכה החוקתית בחיכוך תמידי, בו נראה פעם אחר פעם כי אנו מצויים בסיפו של מסלול התנגשות בלתי נמנע.

אלא, שישנה סוגיה נוספת, עליה לא מדובר רבות, והיא לעיתים משמעותית יותר מעצם הסוגיות הכלליות העוסקות בשאלת היקף סמכותו של בית המשפט לבקר פעולות מנהליות וחקיקה של הכנסת. סוגיה זאת אגב, לא תיעלם אף אם ביום מן הימים תוסדר הסוגייה הכללית בדבר סמכויותיו של בית המשפט העליון. המדובר, אפוא, בסוגיית קביעת הרכבי השופטים שבפניהם מובאות לדיון עתירות בבית המשפט העליון.

סוגיה זאת, הינה סוגיה בעלת משקל מכריע, אשר קובעת לשבט או לחסד את גורלן של עתירות רבות. 

זהות הרכב השופטים מכריעה את גורלן של העתירות ומשפיעה אף על אופן ניהולן 
לא אכחד אם אומר, כמי שטיפל במהלך שנותיו בעתירות רבות, במגוון רחב של תחומים – הן בפרקליטות הצבאית והן במגזר הפרטי – כי הידיעה איזה שופט או שופטים יישבו בהרכב, לוותה כמעט באופן אוטומטי בידיעה או בהערכה לא מנותקת מן המציאות מה תהיה פסיקתו של בית המשפט באותו עניין. באופן זה, נידונו עתירות לקבלה או לדחייה, לתוצאה מסוימת או לתוצאה אחרת, כתלות כמעט מוחלטת וישירה בהרכב השופטים שנקבע לדון בהם. 

אגב, זהות ההרכב הינה כה משמעותית, עד כי בחלק ניכר מהמקרים היא השפיעה על ההחלטה האם להבליט עמדה כזאת או עמדה אחרת בעתירה או בתגובה לה, האם להמשיך בהליך המשפטי או לסגת ממנו, האם להתפשר עם העותר או המשיב – לעיתים כל זאת אף לפני הדיון ורק מעצם ידיעה מי ההרכב שנקבע לדון בעתירה. 

את מידת ההשפעה של זהות השופטים בכל תיק ותיק, יודעים כאמור היטב כל מי שבאים בפתחם של בתי המשפט בכלל, ובית המשפט העליון – בפרט.

עניין זה, מעלה כמעט מאליו את השאלה, כיצד ניתן להבטיח כי לא נעשות אי אלו מניפולציות הכרוכות בקביעת הרכבים כאלו ואחרים בבית המשפט, המצויים בסמכותו של נשיא בית המשפט העליון, על מנת להביא לתוצאה ספציפית כזאת או אחרת בעתירה המונחת בפני בית המשפט. זאת, בין היתר, מתוך הבנה כי שופטים שונים נושאים מטען ערכי שונה והשקפת עולם שונה, באופן שמשפיע בצורה ישירה על פסיקותיהם – בין במודע ובין שלא במודע – דבר שעשוי להשפיע אף על הגורם שאמור לבחור את ההרכב שידון בעתירה כתלות בהשקפת עולמו שלו. 

הפתרון של דיון בהרכב מלא בכל עתירה ועתירה אינו ישים
אחד מן הפתרונות המוצעים לעניין הזה, יעלה בקרוב כפי שפורסם באמצעי התקשורת במסגרת הצעת חוק של ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, בשיתוף התנועה למשילות ודמוקרטיה, אשר במסגרתה יקבע כי בית המשפט יידון בעתירות המובאות בפניו בהרכב מלא של 15 שופטים, לא פחות, על מנת להבטיח כי כל השופטים על השקפותיהם השונות ישבו בדין ויקבעו את גורל העתירות המובאות בפניהם – ובכך יש להניח יימנע עיוות אפשרי הכרוך בקביעה מכוונת של הרכב כזה או אחר לעתירה מסוימת. 

אלא, שפתרון זה אינו ישים כלל ועיקר, ונראה כי הוא גם אינו יורד לשורש הבעיה המביאה לאחת מתוצאות הלוואי – היא האפשרות לקבוע את גורל העתירות באמצעות הרכב זה או אחר. 

פתרון זה לא ישים, בין היתר, משום שהוא יוביל באופן כמעט מידי לסתימתו המוחלטת של בית המשפט העליון בתיקים והליכים, אשר כל שופטיו ידרשו במצב זה לכל עתירה ועתירה המובאת לפתחו של בית המשפט – דבר שהוא בלתי ישים לחלוטין – וכפי שניתן להניח גם לא יעיל.

שינוי שיטת מינוי השופטים הוא הפתרון היסודי לבעיה
הפתרון לסוגיית ההרכבים, טמון בראש ובראשונה בהבנה, כי בדומה למדינות דמוקרטיות אחרות בעלות חוקה (וחוקי היסוד הינם בפועל בגדר חוקה), בהן מופעלת ביקורת שיפוטית על חקיקה, יש צורך להבטיח כי כל עוד דן בית המשפט העליון באותן סוגיות חוקתיות ואף מנהליות, על שיטת המינוי של שופטי בית המשפט העליון להשתנות, כך ששופטיו ייבחרו בהליך שקוף ודמוקרטי, לאחר שימוע בכנסת ולאחר מתן משקל ממשי לעמדת המחוקק על הגיוון הפוליטי שבו, בדומה באופן זה או אחר למודל האמריקאי. בשינוי זה, יהיה להפיג את החשש התמידי כי נעשית מניפולציה בזהות השופטים שנבחרו להרכב זה או אחר, שכן שופטים שיבחרו בצורה המוצעת בהליך בו מעורב המחוקק, מלכתחילה ישקפו בעמדותיהם מגוון רחב יותר של דעות – תוצאה ישירה של הליך בחירתם על ידי קשת רחבה של נבחרי העם.

אלא, שעסקינן בפתרון המשנה סדרי בראשית, אשר סיכוייו קטנים נוכח המצב הפוליטי בישראל. פתרון מוצע נוסף, יכול להיות קשור בקביעת כללים ברורים ושקופים בדבר הקצאת הרכבים לעתירות המובאות בפני בית המשפט העליון, בהתאם לפרמטרים שנקבעו מראש על ידי נשיא או נשיאת בית המשפט העליון, לדוגמא הקצאת הרכבים קבועים לסוגיות מסוג זה או אחר. פתרון זה, יבטיח את הפגת החשש שיש בו רבות מן האמת, כי קביעת הרכב השופטים משפיעה באופן מוחלט על תוצאותיה של העתירה המונחת בפני בית המשפט העליון. בשים לב לכך כי במערכת המשפט הישראלית קביעותיו של בית המשפט העליון מהוות הלכה שלה מעמד בפני עצמו, עם השלכות רוחב לערכאות שמתחתיו, הדבר אף נחוץ עוד יותר.

שמירה על עצמאות שיקול הדעת והתפקוד של מערכת המשפט
כך או אחרת, בכל שינוי שיעשה, יש להבטיח כי עצמאות שיקול הדעת והתפקוד של מערכת המשפט, אשר גם אם סבורים בצדק רב כי יש לבצע בה אי אלו שינויים, לא ייפגע. יש לזכור תמיד כי המדובר במערכת שעצמאותה וחוזקתה הינם אבן יסוד בקיומו של משטר דמוקרטי תקין, החפץ בשמירה על זכויות אדם ומנהל תקין, ודווקא מן הטעם הזה יש להבטיח כל העת שקיפות מרבית בפעילותה.

עו"ד דוד רבי מתמחה במשפט מסחרי, ובמשפט מנהלי. מנהל מחלקת ליטיגציה מסחרית ומשפט מנהלי ועתירות במשרד עורכי הדין מצנר, גולדשטיין, רבי (MGR). הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין למשפט מנהלי ועתירות LawGuide.