הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
כמנהגנו החדש כבכל שבוע אני מתרגש גם השבוע לכתוב לכם על פרשת השבוע בראי המשפט הפלילי.
פרשת לך-לך מספרת לנו על המסע שערך אברהם אבינו (אז אברם) על פי הציווי האלוקי מחרן (אזור אנטוליה-תורכיה של היום) לארץ כנען.
כשהגיעו אברם שרי ופמלייתם לכנען, נוכח אברם כי בארץ שורר רעב קשה, והוא שם פניו למצרים האימפריה הגדולה בסביבה, על מנת לשהות שם בזמן הרעב.
בטרם הגיעם למצרים, אומר אברם לשרי כי זה עתה נוכח לדעת כי שרה הינה אשה יפת מראה ביחס לנשים המצריות, והוא חושש כי אם המצריים יראו אותה, הם יהרגו אותו כדי לשדך את שרה עם פרעה (החוק הקדום אסר לקחת אשת-איש, אבל האישה פנויה – גרושה או אלמנה, אין שום מניעה לשאת אותה לאישה, ובגלל שעל פי התפיסה המצרית דאז, העידית שייכת למלך לפרעה, אזי גם אישה מאוד מאוד יפה שייכת לפרעה).
אברם מבקש ממנה להציג את עצמה כאחותו, כך לא רק שלא יעלה הצורך להרוג אותו (כי שרי פנויה) אלא שבשל עובדת היותו אחיה, הוא יהנה מקבלת מוהר גדול, מתנות וכבוד.
לאחר שאלוקים הביא נגעים קשים על בית פרעה, הלה הבין שהוא לקח אשת איש. פרעה התרגז על אברם ושילח אותם ממצרים, תוך שהוא מזהיר את אזרחי מצרים לא לפגוע באברם ואשתו.
נשאלת השאלה האם יש במעשהו של אברם אבינו עבירה פלילית מכוח הדין הישראלי.
בואו נדבר על עבירת ה-"קבלת הדבר במרמה". המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים.
התורה מספרת שאברהם ושרה "רימו" את פרעה בכך שהציגו לו את שרה כאחותו של אברהם וכפנויה, וכך קיבלו אברהם ושרה מתנות רבות ורכוש רב כמתנה מאת פרעה.
לאחר שפרעה החזיר את שרי לאברם, לא צוין שהמתנות שניתנו הושבו.
אברהם ושרי לא גילו לפרעה כי הם נשואים, ובכך, אפשר להגיד שיש משום ביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה על דרך המחדל – היינו בזה ששרי ואברם לא גילו את עצם עובדת היותם נשואים, היה משום מחדל שגרם לפרעה לתת לאברם מתנות כמתואר במקרא.
עבירת ה"קבלת דבר במרמה" היא סוג של עבירת סל שאפשר להכניס לתוכה כמעט הכל, המדובר הוא כאשר אדם מקבל לרשותו כל דבר בדרך של מרמה.
בואו ניקח את עולם הדייטים כדוגמא: מי מאיתנו לא רוצה אהבה, מי מאיתנו לא רוצה בן זוג מרשים, שמשרה ביטחון. יוסי היה מחובר למספר אתרי הכרויות, הציג עצמו כרווק מוצלח ומבוקש, ואכן בנות רבות נפלו בשבי קסמיו.
אלא שלאחר זמן התברר שסיפורים לחוד ומעשים לחוד, הוא לא קצין ביחידה מובחרת, הוא גם לא סטארט-אפיסט מצליח, אין לו קרנות הון גידור, וגם לא קוראים לו יוסי. בסופו של יום הוא הואשם והורשע בביצוע מספר רב של עבירות קבלת דבר במרמה, ונשלח לבית סוהר.
לאברם ושרה יש מספר טענות הגנה, לו אני הייתי מייצג אותם, הייתי משתמש בהגנת ה"צורך". חוק העונשין מפרט אודות סייגים לאחריות הפלילית, היינו מתי אדם שביצע עבירה לא יישא באחריות הפלילית לביצועה.
אחת האפשרויות היא הגנת ה"צורך", דהיינו כאשר אדם מצוי במצב של סכנה ממשית לחייו, ושעל מנת להציל עצמו הוא נדרש לבצע עבירה, ובהינתן שאין לו דרך אחרת להינצל, הרי שעומדת לו הגנת ה"צורך" ולא ניתן יהיה להעמיד אותו לדין פלילי.
לדוגמא, אדם גנב ממישהו טלפון נייד, ולאחר מכן התברר שהוא לקח את הטלפון כדי להזעיק ניידת משטרה, ולחילופין אדם שדד תרופה מבית מרקחת, כאשר התברר לבסוף שמדובר בתרופה הנדרשת להצלת חיי בנו באופן מיידי.
בנוגע למקרה שלנו, נזכיר כי בהתאם לחוק המצרי, האישה הכי יפה, כמו גם הכבשה הכי יפה, שייכת למנהיג, אבל כאשר היא אשת איש, אסור למנהיג לקחת אותה אלה אם בעלה מת. אברהם חשש וכנראה בצדק, מכך שכשהמצריים יראו את שרי, יתפעלו מיופיה, ומיד יעשו כל שביכולתם להרוג אותו ולהביא אותה לפרעה.
אברם ושרי שחששו לחייו של אברם רימו את פרעה ועבדיו על מנת שאברם יוותר בחיים, היש צורך גדול מזה?
שבת שלום.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).