הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
"תאמין לי אילן אתה לא מדמיין כמה הרוגים היו נחסכים אם היינו קצת יותר קשוחים" אמר לי עידו בקול נמוך של מי שעישן הרגע חמש קופסאות וניקה את הגרון עם שני ליטר קפה שחור, "מה אתה חושב שהסורים או המצרים יעשו למישהו הנחות? אתה ראית פעם איך החיות האלה של החמאס מתנהגים?".
על פי כתב האישום במהלך אימון דימה חייל פצוע. עידו ביקש ממנו לצעוק אולם משסירב ה"פצוע" לעשות כן הכניס הנאשם חצץ לתחתוניו והורה לו לחכך את החצץ כנגד מבושיו.
במקרה אחר הכה חייל שאף הוא דימה פצוע, באמצעות צינור פלסטיק חלול על מנת שיצעק ויקנה לתרגיל נופך מציאותי.
במהלך התרגול, עידו, שרצה להלחיץ חובש הכה אותו באמצעות מקל עץ על הקסדה.
עוד עלה כי עידו בנה בובה ממקלות עץ ועליה נכתב "7 דקות חוסם עורקים סבא ג'פטו".
עידו על פי כתב האישום ביקש להציב בובה זו במרכז רחבת המחלקה והורה לאחד החיילים לספר בזמן כינוס המחלקה כי אינו יכול להתקין חוסם עורקים תוך פחות משבע דקות.
"אתה מבין אילן? אני מנסה להציל להם את החיים אבל הפחדנים האלה חושבים שמלחמה זה בובות ברבי, שזורקים על האויב מרשמלו והוא מחזיר בצרור של פרחים"
"אתה חושב שאני נהנה מזה? שזה נעים? אבל אני מעדיף שהם יבכו קצת ושההורים שלהם לא יבכו כל החיים!" הוא מסכם.
התובעת הצבאית עתרה לעונש מאסר בפועל שמשכו הושאר לשיקול דעת בית הדין, מאסר מותנה על כל עבירה של אלימות וכן הורדה לדרגת טוראי. התובעת התייחסה בהרחבה להיבטי החומרה העולים ממעשיו של עידו ולפגיעתם בגופם ובכבודם של החיילים. לגישתה, מעשיו של עידו, גם אם כוונה טובה עמדה מאחוריהם, לא היו נחוצים לצורך הקניית המיומנות הדרושה.
איך מסבירים לבית המשפט כוונה? הרי כל סטודנט שנה ראשונה למשפטים בישראל יודע שהבסיס של הדין הפלילי הוא הכוונה, האם אפשר לומר על עידו שהוא עבריין? האם מעשיו, קשים ככל שיהיו, הם פשע? האם אפשר בכלל להביט בעידו שידע בעצמו את מכאובי השכול ואימת הכאב ולחשוד בו שכוונותיו לא היו טהורות?
עוד טרם הדיון בבית הדין שכנעתי את התביעה להמיר את סעיף האישום לסעיף שאינו נושא רישום פלילי. בנוסף, ביקשתי כי בית הדין יסתפק בהטלת נזיפה חמורה, או לחילופין מאסר מותנה שצופה פני עתיד, ומבלי לפגוע בדרגתו של עידו. ספרתי על רצונו העז להתגייס ליחידה קרבית בכדי לתרום למולדת ועל תפקודו הטוב במהלך השירות.
אין ולא היה לי כל ספק כי האירועים המתוארים בכתב האישום לא משקפים את דרכיו של הנאשם, ויש לראות בהם אירוע נקודתי שהתרחש במהלך אימון ומתוך רצון להקנות לפקודיו את כל הכלים הדרושים לצורך שירותם של הפקודים כלוחמים.
השופטים כאמור קיבלו את דבריי וציינו כי התרשמו כי המניע להתנהגותו של עידו לא היה נעוץ ברצונו להטיל אימה, שררה ופחד על פקודיו, אלא רצון כן ואמיתי לשפר את יכולותיהם המבצעיות. עוד ציינו כי השיקולים קוראים ללא ספק להחמרה בעונשו של הנאשם. אלא שלצד שיקולים אלו, מתקיימים במקרה הזה שיקולים מקלים רבים, המחייבים בנסיבותיו של תיק זה גישה עונשית מקלה, שהרי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית וכל מקרה לגופו ומדובר בחיי ש"נלחם" רבות על מנת להעלות את הפרופיל הרפואי שנקבע לו והכול בכדי להתגייס ליחידה קרבית ולתרום תרומה משמעותית לצה״ל ולמדינה.
בית הדין הצבאי המחוזי הסתפק בעונש של 3 חודשי מאסר על תנאי והורדת דרגה אחת.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר