הכתבה נכתבה בשיתוף שופן חברת עורכי דין
התנגדות לביצוע שטר היא האפשרות הבסיסית המשפטית העומדת לחייב כאשר הוגשה נגדו תביעה על סכום קצוב בלשכת הוצאה לפועל בגין שטר שאינו חולל. במסגרת התנגדות לביצוע שטר טענות הגנה, רשאי החייב לעלות טענות שונות ומגוונות כנגד דרישתו של הזוככה לפרוע את שטר החוב. טענות אלו יכולות לעמוד לו כטענות עצמאיות ויכולות להצטבר לייתר הטענות הנוספות שרשאי הוא לעלות במסגרת התנגדותו.
במאמר זה נדון ונתמקד בשאלת התנגדות לביצוע שטר כאשר מדובר בניכיון שטרות חוב. נראה מהו ניכיון שטרות, מהן הטענות העומדות לחייב במסגרת התנגדות לביצוע שטר כנגד שטרות אלו והאם ניכיון שטר דינו כהלוואה לפי חוק אשראי הוגן תשנ"ג – 1993 המחייב עריכת הסכם הלוואה בכתב.
מהו ניכיון שטרות
כאשר אנו מדברים על ניכיון שטרות לרוב מדובר על שיקים הניתנים במהלך פעילות עסקית שוטפת של בעלי עסקים. במסגרת פעילות עסקית, בעלי עסקים רבים מקבלים לידיהם תשלום מספקים שונים באמצעות שיקים דחויים (שוטף פלוס 60, שוטף פלוס 90). היות ובעלי עסקים נדרשים למלאי של מזומנים נזיל לצורך הפעלת העסק, הרי שעומדת להם האפשרות לנכות את השיק תמורת תשלום עמלה מסוימת לגופי פיננסיים שונים בתמורה לקבלת הון נזיל וזמין.
בשנים האחרונות תופעת ניכיון שיקים הולכת וצוברת תאוצה ומלבד הבנקים השונים העוסקים בעניין זה ישנם לא מעט גופים פיננסים אחרים אשר תמורת עמלה מסוימת הידועה מראש תנכה שטרי חוב ותמסור לבעל העסק או המחזיק בשטרות תשלום כספי נזיל.
ניכיון שטרות במסגרת התנגדות לביצוע שטר
בדומה להתנגדות לביצוע שטר המוגשת ללשכת הוצאה לפועל גם כאשר מדובר בניכיון שטרות רשאי מושך השטר להגיש התנגדות לביצוע שטר ולהעלות ב-התנגדות לביצוע שטר טענות הגנה שונות לגביו. טענת נפוצה העולה במסגרת התנגדות לביצוע שטר היא כשלון תמורה כלומר מושך שטר החוב לא קיבל את התמורה עבור השטר.
במקרה זה, די כי מנכה השיקים יוכיח כי קיבל לידיו את שטר החוב בניקיון כפיים ובעד ערך כלשהו על מנת שיוכל לגבור על טענותיו של החייב. בפסק דין ע"א 333/61 קבע בית המשפט כי די שהזוכה אוחז בשטר בעד ערך על מנת שיוכל לגבור על טענת כשלון תמורה העולה מצדו של החייב. יש לזכור כי בניכיון שטרות הזוכה (הגוף המנכה) אינו צד לעסקה אשר התגבשה בין מושך השטר (החייב) לגורם אשר ניכה אותו (הצד עמו התקשר בעסקה) ולכן בהתאם לפקודת השטרות די כי יוכיח כי אוחז בשטר כשורה.
האם ניכיון שטר דינו כהלוואה?
במסגרת ניכיון שטרות מוסר הצד המנכה לאוחז בשטר את שווי הכספי בתמורה לקבלת שטר החוב לידיו. במילים אחרות, טרם נפרע שטר החוב מלווה הצד המנכה לאוחז בשטר את שוויו הכספי של השטר בתמורה לעמלה מסוימת וקבלת שטר החוב לידיו. היות ומדובר במעין הלוואה על חשבון שטר החוב הדחוי, קמה ועולה שאלה האם פעולה זו דינה כהלוואה ואם כן כיצד על הצדדים לפעול.
בהתאם לרוח הפסקה נקבע כי דינו של ניכיון שיק כהלוואה לכל דבר ועניין. כך למשל בפש"ר 96/08 מיכל מלכה נגד הכונס הרשמי קבע בית המשפט כי מקבל הכסף חייב בתשלום מלא אודות הכספים שקיבל בגין מסירת השטר. הסכום הכספי שקיבל בקיזוז עמלת ניכיון השטר מהווים מעין ריבית שקיבל עבור קבלת הכספים ומשכך ההיגיון אומר כי מדובר בהלוואה לכל דבר ועניין.
ניכיון שטרות בראי חוק אשראי הוגן
סעיף 1 לחוק אשראי הוגן תשנ"ג – 1993 קובע כי הלוואה הינה כל עסקת אשראי לרבות ניכיון שטר. בהתאם לנאמר בפסיקה הקודמת ורוח פסיקת בית המשפט בעניין, ניתן להסיק כי נכיון שיקים דינו כהלוואה לכל דבר ועניין. ממשיך סעיף 2 לחוק ואומר בזה הלשון:
"חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב; הסכמת הלקוח לכריתת חוזה ההלוואה תינתן במפורש ותתועד בידי המלווה, ויכול שתינתן בדרך של חתימת הלקוח על חוזה ההלוואה."
יוצא איפוא כי כאשר מתבצעת עסקה הקשורה בניכיון שטרות דינה כהלוואה לכל עניין ודבר. על הגורם המנכה את השטרות, לערוך חוזה בכתב עם הגורם המוסר לו את השטרות ולהחתימו עליו. חתימת מוסר השטרות על הסכם ההלוואה כמוה כהסכמתו לנטילת ההלוואה.
הכתבה נכתבה בשיתוף שופן חברת עורכי דין