טיפ לכל גיל: כל מה שצריך לדעת על ייפוי כוח מתמשך ואפוטרופסות

הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד טל קאופמן

הילה נולדה כילדה יחידה לשני הוריה, כשלאימה שני בנים משתי מערכות נישואים קודמות. אביה נישא לאמה, בינואר 1976, שלוש שנים לאחר ששכל את בנו במלחמת יום כיפור. בדצמבר של אותה השנה נולדה הילה. שני אחיה של הילה מצד אמא היו אז היה בני 16 ו-13. הילה כאמור, נולדה מבלי שהכירה את האח היחיד מצד אביה. אביה נטה שלא לדבר על בנו, אבל הנוכחות שלו בבית היתה מאוד חזקה.  

בשנת 2020, אבא של הילה נפטר, לאחר שבשנים האחרונות של חייו אובחן כדמנטי ואיבד את יכולת ההבנה וכשרותו המשפטית. הילה, בתו היחידה, התמנתה כאפוטרופסית על אביה.

מורה נבוכים: תכנון וליווי פיננסי ומשפטי לחיים שאחרי העבודה
בכל דור ודור: המדריך להעברה הבין דורית והעיסוק המשפטי במשפחה

משפחה מורכבת. סיפור חיים מורכב

את הילה פגשתי כשהגיעה אלי עם אמה לערוך ייפוי כוח מתמשך. הילה היא זו שיזמה את הפגישה והתעקשה שאמא שלה תערוך ייפוי כוח מתמשך ותיתן הנחיותיה לאופן ניהול החיים שלה, היה ותאבד אף היא, את כשרותה המשפטית. כשסיימנו את הפגישה עם אמא של הילה, הסתקרנתי לגבי המוטיבציה של הבת להוביל את תהליך ייפוי הכוח המתמשך. כך נולד הראיון שלנו.

ספרי לי איך עלה הצורך במינוי אפוטרופוס על אביך 
"בשנת 2013 אבי אובחן כדימנטי. הצורך באפוטרופוס עלה רק שש שנים אחר כך, כשאבא שלי התאשפז בבית החולים ב-2019 . הצוות הרפואי דרש שיהיה בן משפחה שיקבל את ההחלטות הרפואיות לגביו. בשלב הזה הוא כבר לא תיקשר כמעט בכלל. אי אפשר היה להבין ממנו מה הוא מרגיש ומה הוא רוצה, בוודאי שלא יכול היה לחתום על מסמכים בנוגע להליכים רפואיים. במקרה האשפוז הספציפי הזה, רצינו לשחרר אותו מבית החולים במהירות האפשרית - השהייה שם הייתה קשה, מצב הרוח שלו היה ירוד והעדפנו להמשיך טיפול בבית ככל שניתן".

האם היתה לך התלבטות אם בכלל לבקש להיות אפוטרופסית? איך החלטתם במשפחה שזו דווקא את?

"ההתלבטות היחידה הייתה אם לבקש להתמנות כאפוטרופסית רק לגוף או גם לרכוש. כיוון שהייתי בתו הביולוגית היחידה של אבי ואימי לא רצתה בשל גילה, לא היה ספק שזו צריכה להיות אני. למעשה, גם לא הייתה ממש ברירה. האחים האחרים שלי, שאינם ילדיו של אבי, לא היו מעורבים כל כך בחייו בשלב זה. בסוף החלטתי לבקש מינוי רק לגוף".   

ספרי לי איך עבר תהליך המינוי שלך כאפוטרופסית על אביך (מבחינה פרוצדורלית, מול בית המשפט והאפוטרופוס הכללי) 
"כשהבנו שצריך לעשות מינוי אפוטרופוס פניתי לעו"ד על מנת שיטפל בנושא. ההורים כבר התגוררו אז בדיור מוגן ורופא פסיכוגריאטר הגיע לבית הורי לבצע אבחון ולתת לנו מכתב המאשר את מצבו הנוכחי. בשלב הזה כבר הייתה להורים בבית עובדת זרה 24/7 שטיפלה באבי. אז התהליך היה די מובהק. ובכל זאת, לקחתי עורך דין שיטפל בפרוצדורה וידייק את הבקשה, כדי לא לעכב את קבלת הצו יתר על המידה".

איך הסתדרת עם הנושא הרכושי? 
"כל העניין הכספי נוהל על ידי אימי. כמו שסיפרתי, אני התמניתי רק לענייני גוף ואז עוד אפשר היה איכשהו להסתדר עם ניהול הכספים, בלי שהבנק שם לב שאבא כבר לא ממש מבין מה קורה סביבו. אני מבינה שהיום ובעיקר מאז שיש את הפתרון החדש של ייפוי כוח מתמשך, קשה להמשיך ולנהל כספים בבנקים בלי שיבחינו שאדם כבר לא כשיר. היום הבנקים מקפיאים חשבונות משותפים כשאחד מבני הזוג לא כשיר.

בשלב די מוקדם אחרי שאבא אובחן כדימנטי פתחנו חשבון בנק חדש, בו היינו שותפות אמא שלי ואני, חשבון נוסף ונפרד מהחשבון שהיה לה עם אבי. הצטרפתי כשותפה לחשבון של אמא למקרה שהיא לא תוכל לטפל בחשבונות. בהדרגתיות הסטנו את ההכנסות מהחשבון המשותף של ההורים לחשבון החדש, כך שהחשבון המשותף של ההורים היה יחסית לא פעיל כי לא היו בו כספים משמעותיים".

באילו רגעים פגשת את הקושי בטיפול באבא ?
"הטיפול באבי היה כואב ועצוב מאוד. אבא היה אדם חזק שכל החיים דאג שלא להטריד אותי בענייניו, לא להכביד עליי. הוריי עברו לדיור מוגן בשביל לא להיות נטל עלינו הילדים. מחלת הדמנציה, היא מאוד עצובה, האדם שאתה אוהב הולך ונעלם בתוך עצמו. מאבד יכולת לדבר. בשלב מסוים אבא שלי פשוט נשאר בבית. היה לי קושי גדול גם לראות את אמא שלי. היה לה מאוד קשה עם הנוכחות שלו, היא הייתה נורא במתח לידו, אז גם לארוחות משפחתיות היא הייתה מגיעה לבד. אפילו לאזכרות לבן שלו בשנתיים האחרונות לחייו הגענו בלעדיו".

איך זה עבד מול אמא שלך, שלהבנתי הייתה כשירה במועד שהוא נכנס למצב אי כשירות?
"לאמא שלי היה מאוד קשה. בשנים הראשונות היא מאוד כעסה עליו, לא הסכימה לקבל את העובדה שהוא חולה. אבא שלי היה אדם מאוד פעיל והיה כל הזמן מזיז דברים בבית, מתעקש נורא על כל דבר. אחר כך היא נאלצה לקבל עובדת זרה שתגור איתם בבית, גם זה היה לה מאוד לא פשוט. הייתה בהתחלה עובדת זרה שהיתה מאוד לא נעימה, בהמשך הייתה עובדת מקסימה שעשתה מאוד טוב בבית גם לאבא שלי וגם לאמא שלי. אבל היו המון שנים לא פשוטות".

איך האפוטרופסות על אבא השפיעה על חיי היום יום שלך במשפחה הגרעינית שלך?
"כשמוניתי לאפוטרופסית על אבא הייתי כבר נשואה ואמא לשני ילדים קטנים. במחלה הזאת יש כל הזמן נפילות ואז מתרגלים למצב חדש, עד הנפילה הבאה. כל נפילה כזאת הייתה משתקת אותי לכמה ימים ואז לאט לאט הייתי נכנסת למצב של שגרה חדשה. כשהייתי בחודש שמיני עם בני השלישי, אבי ניסה להתאבד ונאלצנו לקחת אותו למוסד סיעודי עד שמצאנו מטפלת שתהיה איתו 24/7. אני חושבת שאלו היו שלושה ימים הכי קשים בחיים שלי. מהרגע שהוא נכנס לשם נלחמתי להוציא אותו. 

כשהבן שלי נולד, אמרתי שזה כאילו הם מתחלפים בתפקידים: אבא שלי מאבד מילים והבן שלי לומד מילים חדשות, אבא שלי מאבד שליטה על סוגרים והבן שלי נגמל מטיטולים. הם היו כמו תמונת מראה אחד של השני, רק הפוך. היום יום שלי יחסית לא נפגע כי הייתה לאבא שלי מטפלת וכי הוא חי עם אמא שלי בבית גדול ויפה. ידעתי שהוא בידיים טובות ולכן יכולתי להמשיך עם החיים שלי. 

כשהייתי בחופשת לידה ואמא שלי והמטפלת היו צריכות ללכת לסידורים, הן היו משאירות את אבא שלי אצלי - 'בייביסיטר על אבא'. אהבתי את רגעי האחד על אחד איתו. הייתי משמיעה לו שירים עם אוזניות כי ידעתי שזה מאוד עוזר. הוא היה שר, יותר מלמל, את השירים בקולי קולות. כל כך הצטערתי שאני לא יודעת איזה שירים הוא היה רוצה לשמוע, חוץ משניים שזכרתי במעומעם שהוא אהב לשמוע, לא הצלחתי לחשוב על עוד שירים".

השאלה השניה שמעסיקה אותי היא - האם חשוב לו שנזכור ונציין את בנו החלל עד יום מותו, או שאם כשהוא שוכח, פשוט לתת לזה להיות. מאז שאני זוכרת את עצמי הוא הקפיד לקחת אותי איתו לבית העלמין, באופן קבוע. לא פספס אף ביקור. אחרי שהדמנציה העמיקה, הוא התנתק מהטקסים. השאלה השלישית היא האם הוא היה באמת רוצה שאני אהיה זו שמטפלת בו. נרתמתי לתפקיד בלי לחשוב יותר מדי, אבל אולי הוא היה מעדיף מישהו אחר".

אני לוקחת לי שאלת בונוס: הייתי שמחה לדעת מראש איזה שירים הוא אוהב. המוסיקה כל כך הרגיעה אותו. אם היה לי איזשהו פלייליסט שהוא היה מכתיב מראש, היה לי יותר קל לדעת שאני עושה לו 'גוד טיים'. בחיי היום יום אנחנו לא חושבים על זה, אבל כל כך חשוב שנדע מה ההורים שלנו אוהבים ומה נעים להם או מה משמח אותם. שאלות לכאורה כל כך פשוטות אבל לא מתעכבים עליהן כשהכל בסדר. כשפתאום נתקלים בזה כבר, לפעמים זה כבר מאוחר מדי ואין את מי לשאול".

מה את יודעת על ייפוי כוח מתמשך?
"בגלל שחוויתי על בשרי את האפוטרופסות על אבא, כשיצא התיקון לחוק (חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – ט.ק.) ושמעתי שאפשר לקבוע מראש מי יטפל בכל העניינים של אדם דמנטי, ישר התחלתי לקרוא ולהתעניין. יותר היה לי חשוב שאמא תעשה ייפוי כוח מתמשך ותיתן לי במסגרתו הנחיות מדויקות לגבי כל הדילמות והתהיות שהיו לי במהלך הטיפול באבא.

זה חשוב גם בהיבט של לחסוך את הפרוצדורה של קבלת המינוי מול בית משפט וחוסך פיקוח שוטף של האפוטרופוס הכללי. אבל בגלל אולי שלא הייתי אפוטרופסית על רכוש אלא רק על גוף ומהחוויה האישית שלי, היה לי יותר חשוב לשבת ולדבר על הדברים היומיומיים האלה – כמו איזה שירים היא אוהבת ואיפה היא רוצה לחיות במצב כזה או אפילו אילו טקסים ואירועים חשוב לה שאקפיד שתיקח בהם חלק. מה שקרוי בייפוי כוח מתמשך דווקא 'עניינים אישיים'.

אני יודעת שהיום הבנקים מערימים קשיים על חשבונות שמנוהלים תחת אפוטרופוס ויותר גמישים כשמדובר בחשבון שמנוהל תחת ייפוי כוח מתמשך. גם את פיצול החשבונות, כמו שאמא שלי עשתה באופן לא פורמלי, אפשר להורות בהנחיות מקדימות של ייפוי כוח מתמשך ולחסוך קשיי נזילות כספית. חשוב לי שאנשים יבינו שהחיים מתהפכים כשבן משפחה מאבד את הקוגניציה. אז אם אפשר לפשט ולו במעט את ניהול החיים, בעיקר עבור הילדים והקרובים – אני חושבת שזה פתרון שכל אחד חייב לאמץ ולעשות.

אז לסיכום:  להורים אני ממליצה בחום – תעשו תהליך של כתיבת ייפוי כוח מתמשך. ולילדים שבינינו – תתעקשו עם ההורים שלכם שיעשו זאת. אם לא בשבילם אז בשבילנו, הילדים. זה נותן שקט נפשי. והאמת, כשאני חושבת על זה – אולי אם הייתה מודעות לזה בזמנו והייתה מתקיימת שיחה מקדימה על זה עם אבא שלי, היה לאמא שלי יותר קל להתנהל מולו ואולי גם החיים שלה לצידו  היו יותר נינוחים בשנים האחרונות לחייו".

אמא של הילה נפטרה בטרם השלימה את כתיבת ייפוי הכוח המתמשך. הנחמה של הילה היא שלא נדרשה לעבור עם אמא שלה, כמו עם אביה, תקופה של חיים בחוסר יכולת "להבין בדבר" (חוסר כשרות משפטית בלשון החוק). אנחנו לא באמת יודעים מה צופן לנו העתיד ואיזו תוחלת חיים ואיכות חיים צפויים לנו. הפתרון המשפטי בדמות ייפוי כוח מתמשך עשוי לתת לנו, ולו במעט, שקט נפשי, שליטה בחיינו ושלום בית במסגרת המשפחה.

עו"ד טל קאופמן, עורכת דין ומתכננת פיננסית – "תכנון וליווי פיננסי ומשפטי להשגת מטרות חיים". 
052-3517596 |  [email protected]

הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד טל קאופמן