בצל הטענות לפיהן יישובי עוטף עזה נותרו מופקרים בשעות הראשונות לאחר מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס, מפקד שלד"ג, סא"ל ב', שופך אור על שאירע ומתאר את הלחימה בעוטף עזה שהחלה בשבת בבוקר, מיד לאחר פריצת המחבלים מגדר הרצועה, ונכנסה היום ליומה השלישי.
צרחות ובכי תחת אש: תיעוד מרגעי הירי במסיבה בקיבוץ רעים | צפו
גם החמאס לא האמין: מה הביא להצלחה הכואבת של ארגון הטרור?
"התעוררתי בשבת ב-07:00 במושב ארבל, ישנו אצל ההורים של אשתי", סיפר. "התקשרו אליי ואמרו לי שיש מטחים כבדים מעזה. עליתי לאוטו, בדרך הספקתי לחבר את פורום המפקדים ולהגיד להם: 'התחילה מלחמה'. הבאתי את כולם והספקתי להביא עוד שני אנשי מילואים. אחד הוא המנל״ח של היחידה, מי שעוזר לי לנהל את הלחימה בעורף, איש מילואים ותיק. אמרתי לאיש מילואים נוסף בשם שחר: 'סע לאוגדת עזה מהבית, תתחבר לקצין האג"ם ותגיד לי מה המשימה'".
סא"ל ב' המשיך: "בדרך, בערך בשעה 07:30, הקפיצו לנו את הצוות הראשון, צוות כוננות מטכ״לי עם 12 לוחמים, על מסוק ינשוף, הם דיברו איתי מהדרך וטסו. אני עדיין בדרכים וביקשתי מיד מאג״ם לארגן את הכוח הבא ועוד מסוק. צוות הכוננות הראשון נחת בשעה 08:30 בקיבוץ בארי עם 12 לוחמים והחל להילחם על הקיבוץ. ב-09:30 אני כבר טס עם הצוות הבא בדרך לרעים, רגע לפני שאני טס אני תופס את הסגן שלי ואומר לו: 'תביאו אחרינו את כולם'. בשעות הבאות כל היחידה מגיעה אלינו עם מסוקים, רכבים וברגל. אני מדבר על כל היחידה, מפלגת אימונים עד אחרוני אנשי המילואים. עד השעה 14:00 אני פה כבר עם בערך 200 לוחמים".
"הצוות מגיע לקיבוץ בארי בשעה 08:30 ומתחיל להיכנס לקיבוץ. הוא חוטף הרבה אש מהמחבלים, יש פצוע והרוג. הוא מבין שיש הרבה מחבלים בקיבוץ ונערך מחדש ללחימה. בשעות הבאות הוא נלחם לבדו כמה שעות והורג 20 מחבלים. בשלב הזה, הצוות הזה, מגיעים עד הכדורים האחרונים, כולם במחסניות האחרונות. במקביל אני נוחת עם הצוות באוגדת עזה, ברעים, נוחת בש.ג, שם אנחנו מזהים כבר שלושה מחבלים הרוגים, והרבה אופנועים", סיפר מפקד שלד"ג.
"לאחר מכן", המשיך סא"ל ב', "אני חוזר לקצין הגששים של האוגדה שמאבטח את החמ״ל האוגדתי, שומעים הרבה צרורות ירי בתוך הבסיס, הוא מעדכן אותי באזור המחבלים. הבסיס שקט, אין בבסיס כוחות, כולם יצאו החוצה ליישובים. אנחנו מזהים איפה ריכוז המחבלים, מתחילים לחתור איתם למגע, מגיעים לטווחים מאוד מאוד קרובים למגע עם המחבלים. אנחנו חוטפים גם מהיתקלות בטווחים קצרים, חמישה נפגעים. בעצם הקרב הופך רגע לכמה דקות של קרב חילוץ, פשוט כמעט חצי מהכוח נפגע, את ההרוגים בשלב הזה לא מחלצים אבל מחלצים את הפצועים, פצוע קשה אחד מרימים על מסוק, מפנים אותו, ממשיכים לנהל קרב עם המחבלים. אחרי החתירה למגע הזאתי, חבורת המחבלים המשמעותית שיורה בתוך רעים מנוטרלת, היא לא יורה יותר. מפה אנחנו ממשיכים לטהר את המחנה".
"במשך היום מגיע עוד כוח שלי, כוח כבד יותר שמגיע על יסעורים ואחרי עוד שעה מגיעה פלגה מסיירת מטכ״ל. אנחנו מטהרים את המחנה, מוציאים פה את חיילי המפקדה, חלקם חיים, חלקם ירויים. אנחנו מטהרים את החדרים שלהם ומפנים אותם. אני חוזר למחבלים החיים עם הכוח הגדול יותר, תוקפים אותם בתוך המחנה עם טילי מסק״ר. חלקם יוצאים ואנחנו יורים בהם בחוץ. ב-18:30 אני הולך למפקד האוגדה ואומר לו שהמחנה נקי ממחבלים. בשלב הזה שאר הכוחות שלנו מצטרפים ללחימה. הסגן שלי שמגיע עולה על מארבים, השמיד מארב של חמאס על הצירים, נפגע בעצמו ואנחנו מאבדים שם עוד לוחם. חלק מהכוח חובר לכוח שכבר נמצא בבארי ונלחם איתו. יש כוח שחובר לכוח של קומנדו ונלחם איתו ועוד כוחות שפשוט מצטרפים ללחימה. מאז אנחנו פה בלחימה עם הכוחות בבארי, כפר עזה, בשטחים הפתוחים עוד רודפים אחרי המחבלים שנשארו יחד עם השב״כ והאוגדה", סיפר המפקד.
סא"ל מ' ביקש להוסיף: "סיפרתי את הסיפור מהחוויה האישית שלי בלחימה כמפקד שלד"ג. האירוע פה הוא יותר רחב כמובן, אני לא צריך להסביר לכם את זה. הכוחות פה, פגשתי את כולם והייתי כמעט בכל המקומות ב-48 השעות האחרונות. הם לא לא היו פה כי הם הלכו לישון. הם יצאו להילחם ביישובים, מי שלא יצא להילחם ביישובים זה כי פשוט הותקפו המוצבים. ראיתי את המפקדים פה בצידי הדרכים, הם פשוט רצו לכוחות ורצו ליישובים, בגלל זה כמות הנפגעים הגבוהה של המפקדים".
"אני אתן לכם דוגמה: איש המילואים ששלחתי לאוגדת עזה, נסע לאורים, למפקדת האוגדה החליפית שהוקמה שם. בדרך מתקשר אליו קצין האג"ם של האוגדה ואומר לו שגם באורים יש מחבלים וצריך שהוא יטהר את המחנה. איש המילואים שלי מגיע מהבית עם אקדח ונתקל בדרך באירוע, הוא הורג מחבל אחד שם, יש שם שוטר פצוע, הוא לוקח ממנו את הרובה, הוא פשוט תופס מחלקה מקורס מ״כים, אומר להם לעלות על אוטובוס ומטהר את המחנה באורים ומוציא את החיילות המפקדה שם שהיו נעולות בחדרים. רק אז הוא חובר לקצין אג״ם של האוגדה. במקביל למה שאנחנו עושים, אנחנו הגענו מהר כי אנחנו מחוברים למסוקים, הגענו מהר ולא חסמו לנו את הכבישים, כל הכבישים היו חסומים. פשוט דילגנו על כל החסימות והגענו עם המסוקים כל הזמן. אבל הכוחות בדרכים כל הזמן, סיירת מטכ״ל שחברה בצהריים, חטיבות הקומנדו, חטיבות החי״ר, גדוד 890 עזר לסמג״ד שלי לחלץ את הגופה של הלוחם, נלחמו בגבורה. הם היו פה כולם, היו, חתרו למגע ונלחמו".
לדבריו, "גם ביישובים אנחנו נלחמים מבית לבית ואני איתם בלחימה. אני רואה את הקטסטרופה בעיניים, אני מבין את זה, אבל האנשים פה נלחמים. והלוחמים גם שלי וגם של כל הצבא, החיים שלנו הם מאחורה, חיי האזרחים מקדימה. אין פה המתנה. כשיש אזרחים אנחנו רצים קדימה כל הזמן מהרגע הראשון, מהרגע שהעירו אותי בבוקר בשבת ועד הרגעים האלה עכשיו שיש לי כוח שחותר למגע לאיזה אות חיים. חשוב לי שתבינו את זה, זה לא רק האנשים שלי, כל הצבא פה, המפקדים של הקו וכל הכוחות שהגיעו בדרך. הלוחמים שלי וגם האחרים שאני רואה נלחמים כמו אריות, הם רובם הגדול המכריע תחת אש כזאת בפעם הראשונה. אנחנו חוטפים כי אנחנו הולכים קדימה ואין מה לעשות, בשביל זה אנחנו כאן. הלכנו קדימה, חטפנו חזק, אנחנו וכל הצבא שפה. לא מסתכלים אחורה, מסתכלים קדימה ואנחנו הולכים לנצח, אין לי ספק על זה בכלל. אני רואה פה את הברק בעיניים של האנשים".