מבצע חרבות ברזל: מבין כל סיפורי הזוועה ולצד סיפורי העוז והגבורה, לא ניתן להתעלם מאחד הניסים הגדולים שאירעו בשבת האחרונה במסיבת הטבע ברעים שהפכה למרכזו של טבח נוראי על ידי מחבלי חמאס מתועבים. הסיפור ההזוי הזה שתקראו בהמשך יכול אולי להוות זיק של תקווה.
בריק: "זה שהמודיעין לא קלט שחמאס מתכנן מבצע - הפתעת חיי"
הכשירה מהנדסים ומפתחי אמצעי לחימה: האוניברסיטה האסלאמית נחרבה עד הייסוד
ליאל לוי, צעירה שבילתה במסיבה, סיפרה: "בשעה 06.30 בבקר ישבתי ברכב עם עוד חברה שלי ושמענו את היירוטים מעל לראש שלנו. התחיל כאוס מוחלט של אנשים. אף אחד עוד לא הבין מה קורה. לאן לברוח, נוצר פקק במקום ואחרי כ – 50 דקות התגלגלה שמועה שיש חדירה של מחבלים . התחלנו לשמוע יריות בלתי פוסקות מכיוון אזור המסיבה ולאט לאט הן התקרבו אלינו". היא פורצת בבכי ומוסיפה: "הייתה מישהי שרצה לעברינו וביקשה שנזעיק משטרה כי ירו בחברה שלה. פתאום התחילו לירות לעבר הרכב שלי מהצד השני. יצאנו מהרכב".
מה גורם לך לצאת עם החברה שלך מהרכב ? למה לא התחלת לנסוע?
"ירו עלינו. סגרו עלינו מכל הכיוונים, לא היתה לנו שום אופציה בגלל הפקק שנוצר. זרקנו הכל שם והשארנו בנס את הרכב מונע. היה מטווח של אנשים בדרך אנשים נופלים, נרצחים, נפגעים אבל אף אחד לא מסובב את הראש לאחור. הגענו לאיזשהו פרדס, התחבאנו מאחורי שיח אני ועוד שישה אנשים.
כל הזמן יריות ברקע עד שבא איזה חבר מהצד השני של השדה ואמר שאנחנו חייבים להמשיך לברוח כי המחבלים בדרך אלינו. יצאנו מהמחבוא הסתכלנו לאחור ומטרים מאיתנו אנחנו רואים פנים אל פנים את המחבלים עם הנשקים מכוונים לעברינו. כל אחד רץ מתפלל על החיים שלו . הגענו לאיזה בור והתחבאנו שם ותוך כדי שהיריות התרחקו מאיתנו יצאנו מאותו בור והמשכנו לברוח.
אנשים הצטרפו אלינו מהמחבואים שלהם. התחילו צרורות של יריות לעברינו ואני התפצלתי מהבת דודה שלי ומהחברה אחרים עלו לגבעה. אחרי ריצה מטורפת שנמשכה דקות ארוכות הגענו לאיזשהו שדה, ראית את בת דודתי נכנסת לחממה ולא יכולתי להגיע אליה. בהמשך איתרתי את החברה שלי עם עוד שלוש בנות ליד איזה עץ והמתנו שם הרבה זמן. אף אחד לא ענה לנו, לא הייתה קליטה.
ופתאום שמענו רכב שמגיע והשתתקנו כולנו. היינו בטוחות שזהו שהמחבלים חשפו אותנו ואנחנו מסיימות את החיים. שמענו קריאה 'בואו מהר ' ורצנו לעבר הרכב, עלינו וישבנו אחת על השנייה . איך שהוא פתח בנסיעה שאלנו אותו מי אתה ? . הוא הציג את עצמו כרמי ובהמשך התברר שזה עיתונאי של גל"צ. זה היה רמי שני שהחליט על דעת עצמו תוך כדי עבודה להציל אנשים משם. הוא הוריד אותנו בצומת רעים ובנס עברו שם אנשים ברכבים ועל אופניים. כל אחת עלתה על רכב אחר והגענו לצאלים " היא אומרת ולא מפסיקה לדמוע. "כל הזמן הזה אני לא יודעת מה קורה עם בת דודתי כי התפצלנו".
היום את יודעת מה קורה עם בת דודתך?
"כן. אחרי כמה שעות שהיינו בקיבוץ צאלים כשאמא שלה מתקשרת ואני לא עונה לה כי אני לא יודעת מה להגיד לה אם היא חיה או מתה, היא חייגה אליי מטלפון של אחד האנשים שם. זה היה הרגע שנרגעתי . אמרה שהיא הגיעה אל פטיש. היה שם עוצר כי מחבלים היו שם. בשלב מסוים נתנו אישור לרכבים פרטיים ותפסנו טרמפ חזרה למרכז הביתה".
הדרמה שלך בשלב הזה לא עוצרת. את מגיעה הביתה ובעצם נחשפת לסיפור הירואי?
לוי מעלה חיוך של רווחה ומשתפת. "כן . כשברחנו בנס השארנו את הרכב מונע לא במכוון כי ברחנו כמה שיותר מהר . אחד האנשים שלא הספיק לרוץ נשאר בסביבת המחבלים עבר בין הרכבים וחיפש חפץ חד הוא ראה את הרכב שלי מונע ועלה עליו אסף שמונה צעירים נוספים וברח מהמקום תחת הירי. הוא חייג לאבא שלי אחרי כמה שעות אמר שהוא מתנצל שהוא גנב לו את הרכב ושהרכב נמצא ברחובות והוא רוצה להחזיר לו אותו . קוראים לו לוטן וזה היה נס שהוא הגיע בריא ושלם הביתה והוא הציל עוד אנשים. אתמול נפגשנו וזה היה מרגש מאד. זה הדבר היחיד שהיה טוב בתוך הסיוט הזה והאסון המטורף הזה".
איך את מסבירה אירוע כזה?
"השגחה פרטית אלוהית. אין שום הסבר אחר".