אלפים הגיעו ביום שישי האחרון לכפר יאנוח-ג'ת וליוו את סגן אלוף סלמאן חבקה ז״ל בדרכו האחרונה. הוא היה מג״ד 53 בחטיבה 188 בחיל השריון, ונפל בקרב עם מחבלים ברצועת עזה בלילה שבין רביעי לחמישי.
"מפקד כמו סבא שלו בכיפור": משפחתו של סמ"ר איתי סעדון ז"ל נפרדת בדמעות
להלוויתו הגיעו בני משפחה, חברים, מנהיגי העדה הדרוזית, תושבי הכפר, חברי כנסת ושרים.
השייח׳ מואפק טריף,ראש העדה הדרוזית, ספד לו: ״אבל כבד מאוד נפל על המדינה ועל העדה הדרוזית עם נפילתו של סלמאן, שהוביל כוחות של לוחמים כדי להציל אזרחים וחיילים. מורשת הקרב של סלמאן נכתבה עוד ביום הראשון של הלחימה, כמפקד שהאמין בצדקת הדרך. סלמאן כמו תמיד נע ראשון והוביל את שיירת הטנקים".
הוא המשיך ואמר כי ״על קברניטי המדינה והממשלה להרכין היום ראש בפני סלמאן, בפני חבריו ובפני אלפי החיילים הדרוזים שנקראו לדגל במלחמה. עליהם החובה להתעורר מהתרדמת, להתנצל בפני העדה ולהביא לשינוי אמיתי, מהותי ומורגש. שותפים אנחנו לא רק במלחמה, אלא גם בעתות שלום שכולנו מייחלים לו".
השר גדעון סער, נציג הממשלה הוסיף: ״איך נפלו גיבורים. באתי לחלוק כבוד לאחד הגיבורים הגדולים של צבא ההגנה לישראל - של מדינת ישראל. מפקד צבאי אמיץ שחושב שונה ומחוץ לקופסה. רבים מאזרחי ישראלי חבים את חייהם לסלמאן חבקה. גם בקרב שבו נפל, גילה סלמאן גבורת נפש - הוא נפל בקרב מורכב מול עשרות מחבלים וגילה שוב גבורה אישית".
כזכור, בתחילת המלחמה, ב-7 באוקטובר, סא"ל חבקה השתתף בסרטון של דובר צה״ל בו סיפר על הלחימה בקיבוץ בארי: "דהרתי מהגליל לצאלים כדי לעלות על הטנק ולהגיע ליישוב מהר ככל הניתן כדי להציל כל נפש חיה", סיפר. הוא הגיע לבארי עם שני טנקים וחבר לכוח צנחנים
"אני בעצמי מגיע לתוך בארי, רואה את תא"ל ברק חירם והדבר הראשון שהוא דורש ממני זה לירות פגז לתוך הבית", נזכר אז. "השאלה הראשונה שעולה לך - האם יש שם בני ערובה? עשינו את כלל הפעולות המקדימות לפני שהחלטנו לירות פגז לתוך בית, אבל ברגע שירינו פגזים לתוך בית אפשרנו לעצמנו בעצם לעבור מבית לבית לשחרר את בני הערובה, וכך למעשה הייתה הלחימה עד הערב. בתוך הקיבוץ, בתוך הרחובות".
אז הוא הוסיף ואמר כי "הבנתי שברגע שאנשים שמעו את הזחלים של הטנקים, פתאום היה להם רגע של ביטחון. הרגע שנצרב לי בזיכרון זה שאני נוסע בכבישים, ומבין שאני הולך להיכנס ליישוב ישראלי שיש בו בני עוולה פחדנים, שניצלו את החג ונכנסו ליישוב, הרגו, שחטו וחטפו ילדים, קשישים ותינוקות".
צאלח חבקה, בן דודו של סא״ל סלמאן סיפר אודותיו ל״מעריב״: ״בהתחלה קיבלנו מידע על כך שסלמאן פצוע, ואחר כך, ב-6:00 בבוקר בחמישי, הגיעו גורמים מהצבא שהודיעו שהוא נהרג״, הוא משחזר. ״סלמאן היה הגאווה שלנו, ילד בן 33, שכבר היה בתפקיד בכיר של מג״ד בשריון. הוא רק ילד שעדיין לא ראה כלום בחיים שלו. כל פעם כשהוא היה מגיע לאירועים ולחגים עם מדים, היינו מתמלאים בגאווה - הוא כל כך יחסר לנו״.
עופר שמרלינג, חברו של סלמאן מהצבא סיפר: ״הוא אחד האנשים היקרים לי בצה״ל ובעולם. הוא בן אדם גיבור, צנוע וחד מאוד. אנחנו מכירים כבר כ-8 שנים, וכשלא שירתנו ביחד נשארנו בקשר. זה אחד האנשים האהובים עליי בצה״ל ובכלל באנושות, אני עוד לא קולט שהוא נהרג. שלחתי לו הודעה כשהודיעו לי שהוא נהרג, לא רציתי להאמין שהוא לא בחיים. בתור בן אדם הוא היה מאוד צנוע על אף הגבורה הצבאית שלו, מכבד, חד. הייתה לו מנהיגות שקטה אך חדה. אהבו אותו וכיבדו אותו מאוד. הוא יחסר לי לעד״
ספיר, מנהלת פרויקטים בעמותת ״הגשמת חלום״, עמותה לילדים ונערים עם צרכים מיוחדים, סיפרה על סיטואציה שמעידה על אופיו הרגיש של סלמאן ז״ל: ״לפני כחצי שנה, הגענו עם מספר ילדים ונערים ליום מרגש של הגשמת חלום עם יחידת שריון. אחד מהמארגנים היה סלמאן ז״ל, שהוא בעצמו אח לילד עם צרכים מיוחדים. במהלך היום הזה, העלו את כולם לטנק ועל אף שאחד מהילדים היה על כיסא גלגלים - סלמאן לא ויתר וביקש מכל החיילים שלו להעלות גם אותו. אין מילים לתאר את ההרגשה של הרגע הזה - זה היה סלמאן גם ביום יום שלו, עם רגישות, ענווה והוכיח לכולנו שכל אחד יכול״.