בעוד אנחנו עסוקים וטרודים בתוך סיר הלחץ של המלחמה, ירי רקטות לאזורינו, קרבות עזים בשטחי עזה ובצפון וכמובן סקירה של לא מעט סיפורי ניסים לצד סיפורי גבורה מתוך דרמת המתח שהשתוללה באזור הדרום, מחר - כ"ב בחשוון ה–6.11 נציין חודש מפרוץ המלחמה האיומה, מאותה שבת ה–7.10 כ"ב בתשרי שמחת תורה.
מתוך כל האימה והתופת ללא ספק צריך לזכור גם את אלו שמנעו אירוע חמור הרבה יותר כאלו שבמו ידיהם חיסלו מחבלים, עיכבו את הלחימה בנקודה מסוימת ואפשרו לכוחות הביטחון בתום שעות של קרבות נועזים להשתלט על האירוע, ככל שניתן לומר זאת.
רפ"ק מאלי שושנה, קצינת מתנדבים של מרחב לכיש, היא ללא ספק הגיבורה של אותה שבת נוראית, מי שניהלה קרב אימתני על גג תחנת משטרת שדרות ובמשך למעלה משמונה שעות, לא עצרה כמעט לרגע וניהלה קרב מוחות וירי מול מחבלים חמושים, ניצלה מרימון שהושלך לבין רגליה אודות לערנותם של שוטרים גיבורים שהיו איתה על הגג.
תפסנו אותה במוצאי שבת רגע לפני שיצאה עם אחיותיה להוקיר תודה על כך שניצלה מהתופת.
"תפסת אותי בדיוק שעה לפני שאני יוצאת להרים כוסית יום הולדת חודש. היום חודש אני חיה מחדש , קיבלתי את החיים במתנה, ממש כך".
מה עובר עלייך מאז?
"תקופה די הזויה, מחשבות, מה היה? איך היה? חברים שאיתי. היום שבת, ביקרתי שוטר שנפצע באורח קשה ביותר כשהיה איתי על הגג. היה לי אושר עצום לפגוש אותו ולראות אותו מחייך למרות שהשיקום שלו עוד ארוך".
רפ"ק שושנה, היא בת 54, אם יחידנית ללוחם , בן 20 טכנאי שיגור של כיפת ברזל המוצב בחצור, מתגוררת באשדוד, ובאותה שבת הוזעקה לבצע משמרת תגבור בתחנת שדרות.
איך ההרגשה?
"כרגע אנחנו בשגרת מלחמה עושים הכל על אוטומט, הולכת עם האחיות שלי המשפחה הקרובה, התחושה שלי היא מהולה, מהולה בשמחת חיים שזכיתי בה על כך שאני בין החיים והיא מהולה בעצב שאיבדתי חברים ושוטרים שלי שנהרגו. אנחנו בתוך מלחמה עיקשת שלנו ולא ויתרנו ולא נתנו להם לכבוש ולנצח.
"אני לא יכולה להגיד על יום שאני לא חושבת על האירוע לא חושבת על מה היה, אנשים שפוגשים אותי ומחבקים ואומרים תודה גם אישית וגם למשטרה. אותי זה מפתיע זה גורם לי להסתכל על עצמי ומוזר לי שרואים אותי כגיבורה כי כולנו היינו שם. אנחנו הצוות שהיה בתחנה היה הצוות שחירף נפשו ונלחם כדי למנוע יציאה לטבח בשדרות".
את יכולה להחזיר אותנו אל אותה שבת, לרגע שבו זה התחיל בעצם?
"בשעה 06.30 הייתה החלפת משמרות עם משמרת לילה. בשעה הנקובה הזו היינו חוץ ממני שבעה שוטרים ושני פקחים של השיטור העירוני. החל ירי של רקטות לאזור שלנו זה היה רצוף לא מוסבר פשוט לא הפסיק. הייתה הפסקה קטנה והצלחתי לשלוח ניידת אחת לטפל בזירה ואז אנחנו מקבלים התרעה על מחבלים, בקשר אנחנו שומעים 'פרש לשד' זה אומר סגירות כבישים וצירים מבחנתנו זה להציב מחסומים אני מנסה לתפוס את הניידת ששלחתי".
ואז?
"הכל קורה מהר. באופן מפתיע אנחנו שומעים ירי נקל בקרבתנו ולא חולפות חמש דקות ופתאום מגיע טנדר לבן עם חמישה מחבלים עם בנדנות לבנות על הראש שעומד מולנו. אני וקצין החקירות של התחנה שהוזעק למקום הבנו שאנחנו בסרט של החיים. אנחנו נכנסים בריצה פנימה לתחנה ועולים לכיוון הגג. חלק מאתנו קופץ דרך החלון. פרצתי את המנעול עם הקת של האקדח. על הגג היינו חמישה שוטרים ואזרח שהגיע לחפש מקום מוגן. כל אחד עם הנשק האישי שלו".
זה הרגע שבו הדרמה מתחילה בעצם?
"בהחלט. אנחנו תופסים עמדות התגוננות ומתקפה. פתאום אנחנו מזהים ירי לעברינו מהגג פגעו בדוודים ובאזרח. אני ושוטר נוסף שהיה לצידי 'מורידים' שני מחבלים, רצים לעברם ולוקחים מהם את האקדחים שלהם כדי שיהיה לנו יותר נשקים. השוטר משנה עמדה ושוטרת שהיתה איתנו עשתה חסם עורקים לאחד הפצועים. פתאום השוטרים הגיבורים שלי צועקים לי 'מאלי מאלי רימון'. אני מזהה רימון שחור שמוציא עשן שעומד בין הרגליים שלי ממש, אני מספיקה להרים אותו ומעיפה אותו לעבר גרם המדרגות חזרה עליהם והוא מתפוצץ שם ומחסל שלושה מהמחבלים. אנחנו חוזרים חזרה לעמדה ואחרי כמה זמן מתחילים לקבל התקפה על הגג. יורים עלינו, זורקים לעברינו רימונים שאחד מהם פוצע קצין שלי. שוטר שהיה לידו ירה במחבל שזרק את הרימון. שאר הרימונים התפוצצו על הגג שכבר היה מוצף במים מהדוודים שהתפוצצו, כך שהנזק היה של רעשים ורסיסים קטנים בלבד. זה בלם את הנפץ".
זה רגע שבו את עומדת לפני משבר?
"אני מדווחת על פצועים ומבקשת סיוע אני מבינה שאנחנו לא במצב הכי טוב. אני בקשר מבקשת שיודיעו לבן שלי שאני אוהבת אותו כי אני מזהה שאין לנו כבר מספיק תחמושת. החברה שלי מהצד השני מסמנים לי עם היד שיש שניים בגרם המדרגות. אני עמדתי בפינה שכדי לראות אותי הם צריכים להיכנס ולפנות שמאלה, התרוממתי וביצעתי ירי חיסלתי אחד ואת השני פצעתי אבל הוא השיב ירי ופצע אותי בכף היד. אני מדממת ומעורפלת, מכשיר הקשר שלי שבק חיים" .
זה השלב שבו שילבתי יכולות משחק?
"במצב כזה כשהקשר והנייד מצפצפים ואתה לא מגיב ומים מציפים את המקום עם לא מעט דם ואין קול ממני ומהחברים שלי אמרתי שאם נשכב ולא נגיב רוב הסיכויים שאנחנו לכאורה מתים והם ידלגו עלינו. כולנו כבר על הגג פצועים ומדממים יחשבו שאנחנו מתים. עבר עוד זמן ואנחנו שומעים בקשר שהימ"מ הגיע פתאום נשמע מטח ירי ולאחר מכן שתי יריות בודדות של צלף שעמד על גג אחר והוא הרג לי שוטרת ושוטר שהיו לידי ופצע אחרים. אני מזהה את כוחות הימ"מ ואני מניפה יד והם צועקים 'היא חיה'. הם גוררים אותי לסל הכבאית שהזעיקו ואז מפנים אותנו לבית החולים".
כמה שעות היית בתוך סרט המלחמה הזה?
"בסביבות השעה 06.45 היינו על הגג ובסביבות השעה 15.00 או 15.15 פינו אותנו משמע למעלה משמונה שעות של קרבות עזים".
כמה זמן את במשטרה, נערכת אי פעם לאירוע כזה?
"אני משרתת במשטרה 30 שנים ושום דבר לא מכין לסנריו כזה. יש תרגילים שאנחנו מבצעים אבל אף דבר ואף אחד לא מכין אותך לסיטואציה כזאת. לאירוע כזה אין תרגול. זה מלחמה על החיים יש לי פקודים שאיתי על הגג אני חייבת לשמור על החיים שלהם אני צריכה לשמור ועושים הכל שאנחנו מגבים אחד את השני אתה עובד במחשבה שזה החיים שלך או כלום".
את זוכרת את המחבלים המתועבים?
"בטח, אני רואה אותם כל הזמן. אני זוכרת את החמישה שעומדים מולנו למטה על הטנדר, ואני אומרת לעצמי זה עוד פרק של פאודה. אני משחזרת את האירוע עם השניים שהורדנו והייתי צריכה לקחת לו את הנשק אחרי שיריתי לו בראש זה לא נעלם ממני אתה משתדל לגלות קור רוח ולהמשיך. המזל שלי היה שהשוטרים שלי ראו את הרימון ואני לא ראיתי אותו זו הייתה לחימה של כולנו".
איך חוזרים לשגרה?
"כבר למחרת חזרתי לעבודה. אני עם פציעה ביד האצבע עם שבר ורסיסים והיה לי רסס באוזן עד שישי שהצליחו להוציא אבל להיות בבית לשטוף כלים אין לי אפשרות ולעומת זאת ברגעים להיות בתחנה ולסייע יש לי אפשרות. מפקד המחוז שלנו ,שנלחם בעצמו בחירוף נפש ולצד ניהול הקרב באותו יום, חיסל מחבלים בידיים שלו, מפקד המרחב שהיה שם כל העת הם נותנים לי חיזוק וגיבוי וכמובן השוטרים שאיתי ואלו שהיו איתי באותו אירוע דרמטי" .
יש לך מסר מהאירוע הזה?
"בטח. בוודאי. יש סלוגן במחוז שנקרא לשרת ולהגן אני לא רואה את זה כסתם כתוב. אני חושב שהמשטרה שלנו כן נותנת שירות ואנחנו מגנים על התושבים. היינו הראשונים שהגנו ואנחנו המגן האנושי. זו העבודה שלנו והמטרה שלשמה התגייסנו ועשינו אותה בצורה הטובה ביותר ככל שיכולנו".