שלושה חודשים של קיפאון ותחושה של מבוי סתום בגבול הצפוני, במציאות שבה עשרות אלפי אזרחים ישראלים מפונים מבתיהם, יצרו את התחושה כי הדרג המדיני יידרש בקרוב להכרעה בשאלה אם להחריף את התגובה הצבאית בצורה משמעותית, מעבר לגבולות הגזרה ששרטט חיזבאללה עבור ישראל בתחילת המערכה.
רוטמן בריאיון מפויס: "אעשה הכל כדי לא לחטט בפצעים של הצד השני"
בצל המלחמה: בבריטניה לא נותרו אדישים לתמונות הבחורות הישראליות עם נשק
בגבולות המערכה הזו, גבה צה"ל מחירים כבדים מחיזבאללה, בחיסול של כ־140 פעילים, ובפגיעה משמעותית בתשתיות הצבאיות של כוחות רדואן של חיזבאללה. אלה שהיו גלויות באזור הגבול, אך חשובות יותר - אלה שהיו נסתרות, בתוך הכפרים והעיירות הסמוכים לגבול עם ישראל. את הלחימה בצפון מנצל גם חיל האוויר להשבה של מה שאיבד בשנים האחרונות בכל הקשור לחופש התנועה האווירית, בשל איומי מערכות הטילי קרקע־אוויר.
אבל כל אלה אינם משנים את השורה התחתונה - פעולות אלה אינן גורמות לחיזבאללה לנצור את האש. וכחזונו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס שיום השנה הרביעי לחיסולו צוין השבוע בפיגוע, שותפות הציר השיעי בהובלת איראן מנהלות במקביל לחימה מול ישראל בגבול הדרום ובגבול לבנון, ובהיקפים נמוכים יותר גם מסוריה, עיראק ותימן. לא כך אולי רצו בחיזבאללה לראות את המלחמה מול ישראל, כאשר חמאס החל בה בלי להתייעץ עמם - ובכך כפה עליהם להצטרף למערכה.
לאחר חודשי הקיפאון, החיסול השבוע של סאלח אל־עארורי ברובע הדאחייה של ביירות פרץ את המשוואה שיצרה ישראל, להגביל את עוצמת התגובה מול חיזבאללה על מנת להישאר ממוקדים במלחמה ברצועת עזה, ולא להתפזר לשתי זירות במקביל.
ובעודנו כורתים לאיראנים עצים בודדים וחשובים ככל שיהיו, אלה מנגד שתלו יער. חיסול סולימאני אולי השפיע מבחינת הנעליים הגדולות שהותיר אחריו, אך לא שינה את הווקטור הכללי.
כמו במשמרות המהפכה, כך גם בחמאס - הרעיון, האידיאולוגיה והתפיסה הדתית חזקים הרבה יותר מדמות כזו או אחרת, חשובה ככל שתהיה. ועדיין, לחיסול צמרת חמאס תוך כדי מלחמה יש חשיבות רבה.
בהקשר הזה, בצה"ל מתקשים בינתיים להגיע להישג ברצועת עזה, כאשר המנהיגות הבכירה נמצאת שם עמוק מאוד בתוך האדמה, באזורים שנבחרו מראש כקשים מאוד להגעה אליהם (גם עבור לוחמי היחידות המיוחדות, שממשיכים להתקדם בתוך מנהרות ח'אן יונס).
חיסולו של אל־עארורי, שלקה בעצמו כנראה בקונספציה שלא יתקפו אותו על אדמת לבנון, היה הזדמנות עבור הדרג המדיני והצבאי בישראל להביא הישג משמעותי בעל ערך מבצעי, בשעה שהמלחמה כבר נכנסה לשלב השגרה, שבו קשה מאוד לצה"ל להביא לידי ביטוי הישגים. כלומר, למרות ההישגים הטקטיים, צה"ל עדיין רחוק מלעמוד במטרות המלחמה - לפרק את היכולת הצבאית של חמאס ולהחזיר את החטופים.
הטור המלא יתפרסם מחר ב"מעריב"