עסקת החטופים המתגבשת מביאה לדיונים סוערים של בעד ונגד על רקע השמועות או ההערכות כי העסקה תביא להפוגה ארוכה בלחימה ולשחרור אסירים רבים.
גורם מדיני באולטימטום להנייה: "אם תהיה התמהמהות, זה מה שיקרה"
ברקע המחלוקת בצמרת הארגון: חמאס דוחה את ביקורו בקהיר - וזו הסיבה
בנוגע לחשש הראשון ראשי מערכת הביטחון טוענים בביטחון שכל הפוגה, ארוכה ככל שתהיה, לא תמנע את חידוש המלחמה. צה״ל הוא צבא חזק ומיומן ויוכל לחדש את הלחימה בכל רגע נתון. החשש מהשלכות שחרור האסירים מורכב הרבה יותר ולכן בולט היעדרו של דיון עומק על ההשלכות האסטרטגיות של המהלך. בין הטענות של מצדדי ״הכול תמורת הכול״ לבין המתנגדים לכל עסקה כדאי לבחון את ההשלכות האפשריות לפני גיבוש עמדה המשקללת את כלל האתגרים למדינת ישראל, לרבות הרצון העז לשחרור כל החטופים.
המחיר של כל עסקה יהיה גבוה וקשה לעיכול. גם בעסקה זו, כמו בעסקת שליט, ישוחררו מחבלים שהינם רבי מרצחים או כפי שנהוג לכנות עם ״דם על הידיים״. מעבר לקושי הריגשי לשחרר את מי שרצחו עשרות ישראלים, חלק מרבי המרצחים הללו הם גם מנהיגים בולטים בחמאס. בניהם יש מפקדים ואסטרטגים, בעלי ידע צבאי רב כמו ידע בייצור חומרי נפץ ויכולות רבות נוספות. שחרורם ישדרג את חמאס בכל התחומים, כפי שגרמו שחרור סינואר, סאלח ערורי ואחרים לפני כעשור.
כחלק מסוגייה זו כדאי לדון כבר עתה בשאלת שחרורם האפשרי של מחבלי הנוח׳בה, שביצעו את הטבח הנורא בשבת השחורה. בעוד אנו דנים בשאלת האפשרות להטיל עונש מוות על חיות האדם שביצעו את הטבח, חמאס מתכוון לדרוש את שחרורם ולהטיל אל פתחם של מקבלי ההחלטות דילמה כמעט בלתי אפשרית על פי כל קנה מידה.
על פי ניסיון העבר העסקה תכלול שחרור גם של אסירי פת"ח ובראשם מרואן ברגותי. חלקו במעשי טרור יתקבל בשוויון נפש לעומת הזוועות של מרצחי חמאס לדורותיהם. עם זאת ברגותי מזוהה עם הרצון לשיתוף פעולה עם חמאס וכעת יהיה מחויב לכך יותר מתמיד. שיתוף פעולה זה, יכלול תומכים נלהבים נוספים כמו ג׳בריל רג׳וב ומחמד דחלאן, שנדחקו החוצה מהמעגל הפנימי של אבו מאזן. צעד כזה יהווה מקפצה אדירה לחמאס להשתלטות על אש״ף והרשות והשלכות המהלך עשויות להפוך להשלכה מעשית ופיזית של שרידי הפת"ח מגגות הבניינים בדומה למה שאירע לאחיהם ברצועת עזה.
סוגיית זהות המשוחררים תושפע כמובן גם מהשאלה לאן ישוחררו. האם יגורשו לרצועת עזה לאחר סיום המלחמה? האם יורשו משוחררי איו״ש לחזור למקום מגוריהם? האם קיימת דרך לגרשם לחו״ל הכוללת נטרול השפעתם על השטח? בכל אחת מהאפשרויות טמונים זרעים לשדרוג עצום של תעשיית הטרור של חמאס. גירוש לחו״ל לדוגמה יכול להוות בסיס להקמת מפקדה חזקה לאין ערוך מזו שהוביל צאלח ערורי בשנים האחרונות.
לבסוף יש לבחון את שאלת דרישות חמאס מעבר לדרישה של שחרור אסירים. דרישה לסיום המלחמה, בטרם הושמדה המנהיגות והיכולות הצבאיות והשלטוניות, תאפשר לארגון להמשיך ולהציב איום ממשי על ביטחון מדינת ישראל. הטענה כי ניתן יהיה לטפל בחמאס לאחר שחרור החטופים אינה ריאלית ואף נאיבית במידה רבה.
האם יש דרך למנוע חלק מההשלכות הללו? מדינת ישראל צריכה לבחון שימוש בשלושה מנופי לחץ שברשותה: המשך המלחמה והשתלטות על חאן יונס ולאחר מכן גם רפיח, הקמת מנגנון סיוע הומניטרי ישיר לאוכלוסייה וגדיעת האספקה לחמאס וקידום מנגנון השליטה בעזה בחלק משטח הרצועה כמודל בוחן לפתרון הכולל ביום שאחרי. מהלכים אלה יציבו איום ממשי, שאינו רק איום פיזי על ראשי חמאס וגדודיהם. רק מצוקה אישית ואסטרטגית יכולה לשנות את עמדות המיקוח של סינואר שיחשוש שמקומו בהיסטוריה, כמצביא שהביך את מדינת ישראל, עלול להתחלף בזיכרון של מי שהחריב את ההישג ההיסטורי של שלטון תנועה של ״האחים המוסלמים״ ברצועת עזה.
הכותב הוא ראש אגף לשעבר בשב״כ וכיום עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן בהרצליה.