על המבצע הזה עוד יסופר רבות. אחת המשימות השמורות והסודיות שפורסמו מאז מבצע אנטבה: השבתם הביתה של שניים מהחטופים, פרננדו מרמן ולואיס הר, שהוחזקו במבנה בשכונת שאבורה בלב רפיח.
היו יחד בבית: פרטים חדשים על השבי של פרננדו מרמן ולואיס הר ברפיח
"מפקד חיל האוויר היה לראשונה בחמ"ל השב"כ": פרטים נוספים על המבצע יוצא הדופן ברפיח
במשך שבועות ידעו רק בודדים בימ"מ על פרטי מבצע יד הזהב. למעשה, רק ימים אחדים לפני שניתן האור הירוק אפשר היה לספר לכל המעורבים במשימה את פרטיה. מי שפיקד על האירוע, ובעצמו חילץ יחד עם הלוחמים את שני החטופים, הוא רפ"ק י', סגן מפקד פלגה, שהיה אמון על ביצוע המשימה מהימים הראשונים של תכנונה.
"מספר שבועות לפני המבצע קראו לנו החברים מהשב"כ ונתנו לנו את המידע הראשוני על מבנה ברפיח, שיש סבירות מאוד גבוהה להחזקת חטופים במקום", מספר רפ"ק י'. "מכאן יצאנו לתהליך ארוך של תכנון מבצע, ומהר מאוד התגבש גם המידע שיש שם שני חטופים".
הבנתם שאתם נכנסים לתוך תופת? במקום שבו הסיכון גובר על הסיכוי?
"זו שאלה של נקודת מבט". אחד ממפקדי הצוותים, פקד ד', מצטרף לשיחה ומוסיף: "כל המהות של נוהל הקרב היא לשנות את הסיטואציה ולהפוך אותה כך שהסיכוי יגבר על הסיכון".
כשיוצאים למבצע כזה יש פחד?
רפ"ק י': "אנחנו מאוד ריאליים ומבינים שמדובר במבצע עם רמת סיכון וחיכוך גבוהה מאוד. אפשרויות החילוץ כלולות בסל הכלים שלנו, אבל עדיין מוגבלות מאוד. נערכנו למבצע בסיכון מאוד גבוה".
ומה מספרים בבית?
"לא מספרים. אומרים שאנחנו בנוהל קרב ושיש מבצע. אצלי בבית כבר רגילים לזה".
פקד ד': "לא אמרתי הרבה בבית, והיום אשתי גאה בי. אם הייתה יודעת, היא לא הייתה ישנה, ככה שזה עשה רק טוב".
אתם מגיעים למבנה עם תוכניות ביצוע מדויקות. בסוף הכל הסתדר בדיוק כמו בתכנון?
רפ"ק י': "היה לנו מבצע חלק כמעט לגמרי. התוכניות עברו המון תהפוכות עם הזמן, ובסופו של דבר הגענו למבצע שהיינו מאוד שלמים איתו. תרגלנו אותו המון פעמים יד ביד עם החבר'ה מאגף המבצעים של השב"כ, נוצרו חברויות, וזה הקל את העבודה. לכל אחד הייתה משימה, כל אחד ידע בדיוק מה הוא עושה".
והנסיעה ליעד בשכונת שאבורה? הרי זה אזור מסוכן לא פחות.
"זאת עוד משימה בדרך. בסוף, גם אם אנחנו מאוד אוהבים להילחם, הכל היה מקצועי מאוד. ההגעה אל היעד נעשתה בדרכים מאוד חשאיות, עם הימנעות מוחלטת מחיכוך".
ואז אתם מגיעים לרגע הפריקה מהרכבים, ובעצם יוצאים למשימה המרכזית.
"גם החלק הזה לא פשוט, ומהרגע שירדנו מהרכבים ההתקדמות אל היעד הייתה בצורה מאוד חשאית, שנמשכה כשעתיים וחצי".
מדברים על כמות עצומה של לוחמים שמגיעים לאירוע הזה. כל אחד יודע בדיוק את המשימה שלו?
"בדיוק כך. הגענו ארבעה: אני ועוד שלושה לוחמים. אנחנו מגיעים לדלת המדוברת, מניחים מטען ומפוצצים אותה. נכנסים פנימה, וכבר בשניות הראשונות שני מחבלים מסתערים לעברנו וחוטפים אש. כבר בתוך שניות התבצע זיהוי מוחלט של שני החטופים. בתוך עשר שניות אני תופס את פרננדו ומוציא אותו החוצה למרפסת. עוד לוחם תופס את לואיס ומוציא גם אותו. במקביל שני לוחמים שלנו מנהלים חילופי אש בתוך הבית. ברגעים האלו אנחנו מתחילים לחטוף אש גם מבניינים שכנים. הלחימה בתוך הבית מלווה בירי אגרסיבי, כולל רימונים שהושלכו עלינו, עד שפקד ד' פורץ בעצמו עם הצוות שלו לתוך המבנה עם כוח יותר משמעותי, שמסיים את האירוע תוך חיסול המחבלים".
פקד ד' נוטל את רשות הדיבור. "האמת שחיכיתי לקריאה הזאת. עוד לפני זה הודענו שהחטופים כבר בידיים שלנו ושצריך להשלים את המשימה. גם אצלנו כל אחד ידע מה הוא עושה, לאן הוא הולך, מה הוא מפוצץ. היו מספר מכשולים לעבור בדרך, אבל נערכנו במדויק. חברנו לתוך המבנה ונתנו לכוח את השקט לעבוד, עד שקיבלנו את האישור שכולם בטוחים".
בסך הכל חיסלתם כמאה מחבלים.
רפ"ק י': "לא זאת הייתה המשימה, ולא רק אנחנו חיסלנו אלא כלל כוחות צה"ל, לרבות חיל האוויר. נכון שהייתה התנגדות מאוד קשה, אבל נערכנו לכך".
מתי הבנתם שהחטופים בידיים שלכם ושהמבצע הצליח?
"תוך דקה מרגע פיצוץ הדלת הוצאתי דיווח: 'היהלומים בידינו'. ראיתי שפרננדו ולואיס בסדר. הם נבהלו מן הסתם מעוצמת הפיצוץ באמצע הלילה, אבל מהרגע שהבינו שמדובר בישראלים הם היו חבל על הזמן, 'קוליים' ממש. אמרנו להם: 'אתם עושים עכשיו סנפלינג', הם השיבו: 'סבבה'. הם עזרו לנו בחילוץ שלהם בצורה בלתי רגילה, פשוט היו נפלאים. וכל זה רגע אחרי שהגנו עליהם בגופנו על הגג - ולא מדובר בבחורים צעירים. מגיע להם שאפו ענק. גם הייתה לנו הליכה עד לרכבים בזמן הנסיגה, והם הלכו ברגל כמו גיבורים ולא ביקשו עזרה".
איך התחושה באותם רגעים?
"קודם כל הקלה שהחטופים בידינו ושכולם בחיים. תחושת סיפוק מרבית וגאווה לכל מי שהיה שם".
אתם נערכים כבר ליעד הבא?
"ברור. מחכים לצו פקודה".
זה סוג של מורעלות?
"פסיכופתים. אני חושב שבשביל מי שמתגייס ליחידה, זאת משימת חייו". פקד ד' מצטרף. "יש אנשים שיקראו לזה מורעלות, אבל זו דרך חיים. קלישאה או לא - התחושה היא של שליחות, ומבצעים כאלה באמת מוכיחים את זה. כל אחד ידע שהוא נכנס למשימה הזאת עם סיכון לא מבוטל, ועדיין כולם דרוכים וחדורי מוטיבציה". למשימה צורף גם א', לוחם מילואים שבימי שגרה עובד בחברת הייטק וב־7 באוקטובר גויס למילואים. "זכיתי להשתתף במבצע, ואני כאן לכל משימה. זה מה שמניע כל אחד מאיתנו".
אתה זוכר את הרגע המשמעותי ביותר?
"ברור. שניות אחרי הפיצוץ נכנסנו פנימה, רפ"ק י' ואני. ראיתי את החטופים זוחלים פנימה אחרי שנבהלו מהפיצוץ. תפסתי את לואיס ברגל ואמרתי לו שאנחנו צה"ל, והוא נרגע. הוא היה בהלם לרגע, אבל תוך שניות התעשת ומאז הם הפכו לסייענים שלנו במשימה האדירה".
מפקד הימ"מ, תנ"צ ח', מסכם: "נוהל הקרב למבצע הזה היה מאוד מורכב וארוך. לאורך כל נוהל הקרב נכנס מודיעין, שמשנה את התוכנית וממטב אותה כדי לתת מענה לכל נקודות התורפה. התוכנית שבנינו נשענה על שלושה שלבים: ההגעה ליעד, הלחימה והחילוץ, והנסיגה. תכנון המבצע נעשה כתף אל כתף עם היחידות המבצעיות של השב"כ. כל אחד הביא איתו את היתרון שלו, כאשר לצבא יש חלק מאוד משמעותי ביצירת המעטפת סביב הכוח. לצאת למשימה הזאת זה לא היה פשוט. בכלל, כל משימה של חילוץ חטופים לא יכולה להיות פשוטה. אנחנו רגילים לעבודה מורכבת ביהודה ושומרון, במחנות הפליטים, בג'נין, בקסבאות בשכם, אבל המבצע הזה היה משהו אחר לגמרי.
"כשאתה יושב עם היחידות המבצעיות של השב"כ ואתה מכיר אותן ועובד איתן לאורך שנים, זה מפשט לך הכל. אתה מבין את העבודה ויודע לתרגם את כל המודיעין שהם יודעים להעביר לתוכנית אופרטיבית. בנוגע לסיכון, אז אי אפשר לומר שבאירועים כאלה סיכויי ההצלחה הם 100%, אבל כשאתה לוקח ומתכנן מבצע כזה, אתה משתדל למקסם את אחוזי ההצלחה כמה שרק ניתן. אני שמח שבסופו של דבר הצלחנו והגענו לחטופים בדיוק כמו שתכננו, ושתהליך הנסיגה והיציאה החוצה, שמבחינתי היה מסוכן מאוד, התבצע בצורה מדהימה, עם מעטפת חזקה של הצבא וחיל האוויר, ששמרו עלינו וגרמו לנו להרגיש בטוחים".
מה הסיכוי שנשמע על עוד מבצע כזה?
"תראה, המבצעים האלו מורכבים ומסוכנים. בכל מקום שליחידה יהיה יתרון יחסי והיא תוכל להשפיע - היא תהיה שם. למרות המורכבות והמסוכנות, בכל פעם שיהיה מבצע כזה, אנחנו נבצע. זו המשימה שלנו, וזה מה שאנחנו יודעים לעשות".
