מלחמת חרבות ברזל: חצי שנה לאחר הטבח הנורא ב־7 באוקטובר, נמצאת חקירת מחבלי הנוח'בה בעיצומה, כשיחידת העילית של המשטרה להב 433 מופקדת על החקירה על כל גווניה.
"ציון דרך משמעותי": מה מצפה לישראל בעקבות החיסול המיוחס בדמשק?
"למה אזרחי ישראל?": החזרה שנתניהו לא רצה שתראו, כספית לא נותר אדיש | צפו
רפ"ק מושיק רחמים, ראש מחלק ביחידה הארצית לחקירות פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל) בלהב 433, ומי שמפקד על מאגר חוקרים האחראי על אחד המתקנים, חשף בפני "מעריב" פרטים על חקירת המחבלים.
מדובר באחד האירועים המזוויעים ביותר שידעה המדינה מאז ומעולם. איך מתמודדים מול חקירה כזאת? מול מחבלים נתעבים שכאלה, שביצעו עבירות חמורות ביותר? מה התחושה שלכם כחוקרים?
"בראש ובראשונה התחושה היא של פגיעה חמורה בנו, בישראל. זו הרגשה נוראית להגיע ולחקור את הזוועות האלה שבוצעו באותה שבת שחורה. לא מדובר רק בעבירות מין, אלא בעבירות חמורות ביותר כמו רצח וביתור גופות. וכל זה מול אזרחים תמימים, ילדים וטף - וזה הקושי הגדול. במלחמות, איכשהו, אנחנו מוכנים לזוועות – כי זה צבא מול צבא. אבל ברגע שהפגיעה היא בחסרי ישע - מבוגרים, ילדים ותינוקות - כולל שריפת אנשים חיים וביתור גופות, הקושי הוא רב".
ההתחלה שלכם הייתה כמעט מאפס. אתם נחשפים לאירוע, ואז מגיעים המחבלים ואתם חייבים לעבור על אלפי דקות צילום ותיעוד ממצלמות אבטחה, ומחויבים להשלים פזל כדי לגבש תשתית ראייתית. האם המחבלים הנתעבים האלו משתפים פעולה?
"יש מקרים שבהם אותם מחבלים משתפים פעולה באופן מלא ויש מקרים שבהם בהתחלה הם משקרים. אבל עם הזמן, גם בשיתוף פעולה עם הצבא והשב"כ ויחידות נוספות, בסופו של דבר אותם מחבלים משתפים פעולה. חלקם באופן מלא וחלקם באופן חלקי. בסוף, כשאנחנו מלקטים ואוספים ראיות נגדם ומצליחים לחבר את הפזל ובהמשך מטיחים בפניהם את הראיות - אין להם הרבה ברירה, אלא להודות בעבירות החמורות".
הם מסבירים את המניע למעשים שלהם?
"הם קיבלו הוראה והם צריכים ליישם אותה".
הם התאמנו על זה במשך תקופה מאוד ארוכה? אפשר להגיד כמה זמן הם התאמנו על זה?
"אפשר להגיד שזה נמשך שנים. הם התאמנו על תקיפה של יישובים, התאמנו על מודלים כאלו ואחרים, איך חודרים ליישובים וקיבלו הוראות מפורשות - לשחוט - וביצעו עבירות מין חמורות ביותר. היו מחזות נוראיים. מעבר למחבלי הנוח'בה שנכנסו להילחם פנים אל פנים, היו גם כאלה שנכנסו בגלים נוספים והם אומרים את זה בחקירות. 'אמרו לנו שהגדר פרוצה ואפשר להשתלט על בתים. המטרה שלי הייתה להגיע ולהשתלט על בית בקיבוץ כזה או אחר ולגור בו, לא רק לבזוז אותו'".
המחבלים מביעים חרטה או צער על מה שעשו?
"חלקם מביעים חרטה, אבל זו חרטה לא כנה".
היחידה שאתה משתייך אליה ראתה כבר כמעט הכל במסגרת חקירות שניהלה, בעיקר בתחום הפשיעה החמורה והבינלאומית. איך החקירה הזאת תפסה אתכם?
"אני בשירות 30 שנים. ראיתי ארגוני פשיעה, הייתי רמ"ח בפשיעות של פדופיליה ופשיעה ברשת, ראיתי מחזות נוראיים - גם במציאות ובכל מה שקשור לרשתות החברתיות. אולם, מעשים כאלו לא חוויתי ולא העליתי בדעתי, שזה מה שאני אראה לקראת סוף השירות שלי".
איך חוזרים עם זה הביתה? מדובר במטען עצום.
"קשה להתנתק מזה. בחודשים האחרונים החיים שלנו, של כולנו, השתנו".
האם יצא לכם לשאול את המחבלים, בזמן חקירה, האם היו חוזרים על אותם מעשים אחרי שנעצרו כבר? מה היה קורה אם הייתם מסירים להם את האזיקים מהידיים?
"את חלקם שאלנו ,'אם אני מסיר ממך את האזיקים כעת, מה אתה מסוגל לעשות'? התשובה הייתה חד־משמעית וחזרה על עצמה – 'אני מסוגל לרצוח אותך ואת כל היושבים בחדר'. זו תשובה ששמענו מלא מעט מחבלים ולא פעם אחת. זה דרך עולם שלהם. 'אתה יהודי, אני צריך לשחוט אותך ולרשת אותך", הם אמרו".
אתם משקיעים שעות וימים ומשאבים רבים. הבאתם בחשבון שהם עלולים להשתחרר?
"תפקידי כמשטרת ישראל זה לחקור ולגבש תשתית ראייתית ולא מעבר מכך".
כמה אתם קרובים לסיום החקירה?
"מבחינת החקירה אנחנו עובדים מול פרקליטות המדינה, שמקבלת את הראיות והיא זו שאמורה לגבש את כתבי האישום. איפה שנתבקש לבצע השלמות, נבצע אותן".