הסרטון המחריד של חטיפת התצפיתניות מנחל עוז ממשיך לעורר הדים. הבוקר (חמישי) שוחחה סשה ארייב, אחותה של החטופה קרינה ארייב בת ה-19 שמופיעה בסרטון, עם ניסים משעל וליאת רון ב-103FM.
"עצם השמיעה של הקולות האלה והצעקות האלה, אני יכולה לתאר מה הבנות האלה הרגישו שם, ראינו את הסרטון הזה לפני יותר מחודש, ימים ולילות קיימנו דיונים האם לחשוף את הסרטון הזה", אמרה ארייב.
"הרבה אנשים הזדעזעו, אבל יחד עם זאת, יש תגובות ששאלו מי זה האנשים האלו, כלומר המחבלים. יש תגובות של 'למה הן לא עושות כלום?', 'למה הן לא מגיבות?'", שיתפה ארייב על התגובות בעקבות חשיפת התיעוד.
על התנהלות נבחרי הציבור בעקבות פרסום הסרטון, סיפרה: "באופן אישי, אף אחד לא דיבר איתנו אחרי היציאה של הסרטון. הייתה תגובה של אשת ראש הממשלה, היא כן פנתה אלינו בתור המשפחות של הנשים, היא מזועזעת. היא שלחה לנו התייחסות, אבל היא היחידה. כלומר, אף אחד מהשרים לא פנה באופן אישי, היו התייחסויות לכאן ולכאן, בתקשורת, אנשים שכתבו, הגיבו".
"התלבטתם לפני שנתתם את ההסכמה לפרסם את הסרטון הזה?", תהתה רון, וסשה הודתה: "ראינו את הסרטון הזה לפני קצת יותר מחודש, והוא יצא רק עכשיו. זה רק אומר שהיו לנו המון התלבטויות, חששות ושאלות. ימים ולילות שקיימנו דיונים מתי לפרסם, איך לפרסם והאם לפרסם בכלל, זה קשה. זה לחשוף את הילדה שלך, את האחות שלך מול כל העולם, זה ממש לא פשוט.
בהמשך תיארה סשה את הרגעים האחרונים בהם היה לה קשר עם אחותה, באותה שבת שחורה כשהחלה מתקפת חמאס על דרום הארץ. "היא דיברה באותו בוקר איתנו, דיווחה שיש פשיטה, מחבלים, חטופים. ממש בדקות הראשונות של הפשיטה, וב־07:40 נותק הקשר. משש וחצי עד תשע, זה שעות, והסרטון הזה עוד ממשיך. זה סרטון מצונזר. פחד, חסרות אונים, חסרות ישע, חוסר אונים מוחלט, פחד, זעזוע, הלם. שאלה של 'מה קורה פה', אבל זה גם באיזשהו מקום יש במבט שלה כמו הבנה, הבנה מאוד בוגרת".
כמו כן, כאשר נשאלה מתי התקבל אות החיים האחרון מקרינה, הסבירה: "קיבלנו עדכונים לגבי זה שהיא פצועה, היה את הסרטון שחמאס פרסם ביום ה־107 שרואים את אחותי ועוד שתי נשים, זה האות חיים הכי חזק ממנה. מאז אנחנו לא יודעים כל כך, מאז ינואר".
לסיום התייחסה אחותה של קרינה המצויה בשבי חמאס להתקדמות המו"מ לשחרור החטופים. "בינתיים אני לא רואה איזושהי התקדמות חד משמעית, אבל בגלל שאנחנו נמצאים בתקופה של שבעה וחצי חודשים, אני מבינה שהדברים קצת נמרחים וקצת נמשכים, אני אומרת קצת באופן ציני. אני מאוד מקווה שלא יאכזבו, ובאמת נראה איזושהי נכונות לפעולה והחייאה של המו"מ. זה בלתי אפשרי, הכול עולה, הכול צף, המחשבות לא מפסיקות, כמעט בלי שינה, בלי אוכל".
עריכה: שני רומנו