מ"מ ראש המל"ל לשעבר וכיום עמית בכיר ב-FDD ויו"ר הוועדה לבחינת תקציב הביטחון העתידי, תת אלוף במיל' יעקב נגל, שוחח עם מעריב על המבצע המוצלח האחרון לשחרור ארבעת החטופים וחלק עמנו את תובנותיו בממד ההשלכות.
אזעקות בעכו, דיווחים על תקיפות ברצועה: הלילה שהיה
עליונות אווירית: חיזבאללה זיהה את נקודת התורפה והעלה הילוך
נגל מציין תחילה את המובן מאליו, "זה לא סוד, צה"ל, שב"כ, אמ"ן, מוסד ושותפים נוספים שלנו, מנסים מהיום הראשון למלחמה הזאת למצוא כל דרך אפשרית לשחרר חטופים". על עצמו הוא מעיד: "אני מאלה שטוענים שסינוואר לא ישחרר את החטופים האחרונים. אני סבור שהדרך הנכונה ביותר לשחרר את החטופים, היא על ידי לחץ צבאי כבד על סינוואר. להיות שם, עם הרגליים בפנים, שהם לא תמיד לחץ דווקא על סינוואר".
הוא מסביר: "להיות יותר קרוב למוקד ההתרחשות ויותר קרוב למודיעין שיביא את המידע על החטופים, זה חלק גדול מהיכולות שלנו לדעת איפה הם נמצאים בכל רגע ורגע, אם מזיזים אותם כל הזמן". הוא נותן כדוגמא את המקרה של נועה ארגמני שהעידה שהעבירו אותה בין ארבעה בתים.
נגל חוזר: "להיות במקום, אז אולי אתה תגיע מדי פעם לאחד או שניים שהיו ליד חטופים ואז אתה מקבל את המידע המודיעיני הכי טוב, ולכן שאתה בפנים אתה הרבה יותר קרוב ליכולת לשחרר חטופים". הוא מזכיר, "לא כל המבצעים הם מוצלחים. לצערנו, גם מדי פעם במבצעים נהרגים חיילים או נהרגים חטופים, או שהמבצעים הם כדי לשחרר גופות".
שאלנו, האם יש סיכוי שהמבצע המוצלח הזה יביא מבצעים מוצלחים נוספים בעקבותיו? נגל משיב: "זה לא רלוונטי" ומחדד: "כל הזמן, בכל רגע ורגע צה"ל והשב"כ מחפשים את כל האפשרויות ואת כל הדרכים כדי לעשות עוד מבצע, יכול להיות שאפילו בזמן זה. הוא מפרט: "כשיש מידע מודיעני, כשיש הזדמנות ויכולת, כשלוקחים בחשבון את הסיכונים, יתרונות וחסרונות עושים מבצעים לחלץ חטופים ולכן אני לא יכול להגיד האם המבצע הזה יביא עוד? או להפך".
ברור לו שבצד השני, החמאס מנסה להקטין את המבצע, לגמד אותו ולהגיד שלא היה כלום. אך נגל חושף ש"אחרי מבצעים כאלה, החמאס בוחן את עצמו ובחלק מהמקרים הוא גם מעביר חטופים ממקום למקום". אך לדבריו, לשירותי הביטחון יש כלים שהוא אינו מפרט, כדי להתחקות מחדש אחר היעד. "לקחו משהו ואתה בונה מחדש את המידע. יכול להיווצר מודיעין חדש כשמעבירים חטופים מכל מקום ויכול להיעלם מודיעין קיים שמעבירים חטופים". בעקרון נגל סבור ש"השחרור של החטופים עשוי לגרום לשחרור נוסף וגם להעלות מוטיבציה, ולהגביר רצון שממילא אינו חסר".
נגל מאמין שצה"ל צריך להיות בעזה באופן דומה לנוכחותו "בשטחי ,B מינוס..." הוא מדגיש: "אסור בשום אופן, שישראל תהיה נוכחת שם רק אזרחית, היא חייבת לשלוט ביטחונית - לצאת ולהיכנס!". מנקודת מוצא זו, לתפיסתו, "ככל שאתה יותר לוחץ על החמאס, ככל שאתה צבאית יותר קרוב לחרב על הצוואר שלו, כך יש סיכוי יוצר גדול לעסקה".
הוא מציין: "אני מאלה שטוענים שבין מטרות המלחמה גם החזרת החטופים". הוא מבקש: "אל תשאל אותי, מה יותר חשוב? אני לא אוהב ששואלים אותי, אם אני אוהב יותר את הבן שלי, או הבת שלי?". נגל מאמין ש"סינוואר לא טיפש, ברור לו שברגע שהוא מחזיר את ה-20-30 חטופים האחרונים ונשאר בלי כלום, הוא מת באותו רגע, אם לא עכשיו, אז בשבוע שלאחר מכן". מהסיבה הזו נגל "לא רואה אותו עושה עסקה שמחזירה את כל החטופים, לא משנה מה תנאי העסקה עכשיו".
הוא מעיר: "גם עסקה להחזרת 30 חטופים היא בסדר גמור ושווה, אם המחיר לא מגיע לנקודה מסוימת". ולכן נגל רואה במבצעי חילוץ כמו האחרון, אירוע שמאיץ עסקה. "ככל שאתה תהיה יותר בפנים, ושחררת יותר חטופים, אם סינוואר ירגיש שהחטופים הולכים לברוח לו, או שיעשה משהו כדי לשמור עליהם יותר טוב, או שיגיע למסקנה, בוא נשתמש בהם ונקבל תמורתם".
עם זאת, נגל חוזר ומדגיש: "לצערי, את החטופים האחרונים הוא לא ישחרר. הם תעודת הביטוח שלו, בלעדיהם הוא לא חי". לכן, לתפיסתו של נגל, "הדרך שמסתמנת כנכונה לשחרור חטופים, היא את כולם יחד, לא את ה-30-40 הראשונים בלבד". לדידו, הדרך הנכונה "היא רק על ידי שליטה ברצועה, הגעה לסינוואר עצמו, והורדת היד שלו, שחונקת את החטופים שאתו".
נגל מבקש לומר: "אני באופן עקרוני בעד עסקה, אך לא בכל מחיר". יש דבר אחד שלתפיסתו אסור לתת תמורת עסקה והוא סיום הלחימה. "אם אנחנו ניתן את סיום הלחימה, זה יוביל בעתיד לעוד חטיפות וזה ייתן לסינוואר לצאת מנצח. זה לצערי יגרום לכך, שכל האבדות וכל ההשקעות שעשינו עד עכשיו, ילכו לאיבוד". נגל מסכם, "זה לא משנה כמה לחץ יש מהעולם, לא משנה מה מדברים, אנחנו חייבים להשיג את כל מטרות הלחימה".