מלחמת חרבות ברזל: אסון הנמרה בשכונת תל סולטן ברפיח שבו נהרגו שמונה לוחמי גדוד 601 של ההנדסה הקרבית מתוחקר כעת על ידי צה״ל. התחקיר יבחן מה קרה שם. איך נגרם הפיצוץ? איך ניתן למנוע או לכל הפחות למזער את כמות הנפגעים באירועים דומים בעתיד. תוצאות התחקיר והבדיקה ילמדו בצה״ל.
פרישת גנץ הייתה אמורה להרעיד את אמות הספים של המשכן. זה לא קרה | דעה
הותר לפרסום: שמונה לוחמים נהרגו מפיצוץ נמר"ה ברפיח
אבל הגיע הזמן להציג לציבור הרחב את התמונה הגדולה, את האמת. אנחנו הולכים למקום מורכב, לא פשוט, שהמציאות שאנו חווים בימים האחרונים כנראה תיהייה חלק מחיינו בעתיד הקרוב והרחוק: בנינים ממולכדים שקורסים, מטעני גחון על שיירות של צה״ל, מחבלים שצולפים בירי נ״ט על כוחות מסיירים במרחבי הרצועה, הודעות דובר צה״ל המציין את מספר החיילים ההרוגים, מסוקים שנוחתים עם פצועים בבתי חולים, צה״ל מתחקר תקריות עם נפגעים. לכל זה קוראים ״מלחמת גרילה״ או בשם העממי יותר ״הבוץ העזתי״. אתם זוכרים את זה מ-18 שנות בוץ לבנוני.
עכשיו, אנחנו כבר מתחילים לשקוע בבוץ. המלחמה בעזה לא הולכת לשום מקום. צה״ל השלים את המהלכים הטקטיים. רפיח, ציר פלדלפי נכבש כבר לפני כמעט שלושה שבועות. רפיח ספגה פגיעה אנושה. בכלל כל סיפור רפיח נופח תחילה על ידי פוליטיקאים ממניעים פוליטיים. כך היה גם בחאן יונס.
הדרג המדיני תימרן את צה״ל שלא לתמרן בחאן יונס ואחר כך ברפיח. צהל דשדש לפני התימרונים הללו בגלל הדרג המדיני שלא ידע, לא רצה, לא יכל לקבל החלטות. כל ניהול המלחמה הזאת הוא בעייתי. הכנסה של שיקולים פוליטיים על חשבון התמרון המבצעי. את הכניסות לחאן יונס ולרפיח היה ניתן לעשות מזמן. הליך כל כניסה נעשה תחת יחסי ציבור של גורמים פוליטיים. תוך יצירת מצגי שווא שכאילו מהלך כזה או אחר יביא ״לניצחון המוחלט״ או לתחושה שאנחנו ״כפסע מניצחון״. הטרור בעזה יתקיים. הוא לא הולך לשום מקום.
לא נגיע למחבל האחרון, לא למטען הנפץ האחרון, ולא למנהרה האחרונה. ישראל יודעת להילחם בטרור כך שהוא יהייה ברמה שאפשר לנהל שגרת חיים ולא שגרת לוויות. את הדוגמה לכך אפשר לראות בפעילות של לוחמי אוגדת איו״ש של פיקוד המרכז. צה״ל חייב להכיר במגבלות הכח שלו ולנצל זאת לטובתו ולא לטובת האויב שיבקש לזנב בנו.
צה״ל יכול להתכנס להישגי המלחמה. עזבו עכשיו את אמירות הפוליטיקאים. הן לא רלוונטיות. הן רק מביאות עלינו את צרותינו. ישראל יכולה להכריז על הפסקת המלחמה. היא יכולה וחייבת להביא מייד להסכם להבאת החטופים החיים והמתים.
ישראל חייבת לפעול ולהכניס כח חיצוני שיפקח על פלדלפי. הסיפור מול חמאס הוכרע. חמאס הוא כבר לא כח פעולה צבאי, עם גיסות שמאיים על ישראל. אלא כח גרילה של מסגרות מחבלים. שפועלים במרחב בהנהגות מקומיות או ביוזמות מזדמנות ויחידניות.
מול זה עושים את מבצעי ״כיסוח דשא״ בדיוק כמו שעשו השבוע בג׳נין, בפרעה בבקעה, כמו שעשו בשבוע שעבר בשכם ובטול כרם. נכנסים פוגעים בחוליה או תשתית ויוצאים.
צה״ל צריך להתעסק עכשיו עם דברים כבדים יותר: חזית לבנון, חזית איראן, לבנות מחדש את עצמו אל מול האיומים, וכן גם לשקם את החברה הישראלית. מלחמת גרילה, או בשמה העממי ״הבוץ העזתי״ לא תביא אותנו להשגת היעדים הנחוצים הללו.