סרן ווסים מחמוד, בן 23, מבית ג׳ן, סגן מפקד פלוגה בגדוד ההנדסה 601, בעוצבת עקבות הברזל (401), הוא אחד משמונת הנופלים באירוע הקשה של התפוצצות נמר"ה בשכונת תל סולטן שברפיח.
"ארנון אמר: 'זו המשימה הכי ערכית שיש'" | תיעוד דרמטי מחילוצה של נועה ארגמני
עוד יום קרב: שיגורים לעבר מירון, כטבמ"ים התרסקו בגליל המערבי
ג׳מאל גאנם דודו של ואסים שנפל ברצועה אמר ל״מעריב״: "וסים מילדותו היה ילד מחונן ואהוב, שתמיד רצה לעזור לאחרים, תמיד הוביל, אף פעם לא נשאר מאחור ולא התלונן. הוא כבד את כולם וכל מי שהכיר אותו - אהב אותו. הוא היה צנוע, מבין ושקול, תמיד התנדב לעזור ואף פעם לא קיטר ולא וויתר. סיים בית ספר בהצטיינות והיה יכול ללכת ללימודים - אך העדיף ללכת לצבא כי ההגנה על המדינה הייתה בדם שלו. הוא התגייס כלוחם ובחר בחיל ההנדסה ומרוב שהיה מוכשר - התקדם מהר מאוד".
"לאחר שנכנס ללחימה בעזה הוא נפצע אך סירב להתפנות לבית חולים ואמר ״אני לא אעזוב את החיילים שלי והרסיס יחכה אין לו לאן לברוח״. מאז המלחמה בקושי יצא הביתה ואפילו בבית - חשב על החזרה ללחימה מרוב דאגה לחיילים . בגלל הכישורים שלו קיבל צ׳ופר לצאת ללימודים -למרות שהוא עדיין בדרגת סגן והיה אמור לצאת לחופשה ב 1/4/24 אבל הוא בחר להמשיך להילחם עד יציאתו ללימודים אך לצערי נפל אתמול - בזמן לחימה", שיתף.
עו״ד נזיה דבור, ראש מועצת בית ג׳אן וחבר קרוב של משפחתו של ואסים סיפר: ״ווסים היה בחור כארז, בן למשפחה אצילה, הוא התעקש לשרת והתעקש לתת את כל כולו. עכשיו סיימנו פגישה עם המפקדים שבאו להודיע למשפחה ודיברו על גדולתו של ווסים. ווסים היה אמור להשתחרר ב-1 באפריל השנה אבל רצה להמשיך בשירות כי המ״פ שלו נפצע והוא החליף אותו. בעוד שבועיים הוא היה אמור לצאת לחופשה לקראת לימודים אקדמיים".
עוד הוסיף ואמר כי "לצערנו בערב החג הקורבן, שכל המשפחות מתאחדות, קיבלנו את הבשורה הקשה. כל הכפר אבל. הוא היה חבר טוב של בני, הוא והחברים שלו היו נפגשים כל סופ״ש ומגיע אלינו כל שבוע. החיוך לא ירד מפניו, היה בחור מקסים. הוא נפצע בתחילת המלחמה ביד שלו ולמרות הרסיס המשיך להילחם ואמר ״אני לא עוזב את הלוחמים שלי״. זה מי שהיה ווסים - נלחם עד טיפת הדם האחרונה על קיום המדינה״.
ראש העדה הדרוזית, השייח' מופק טריף, הגיב לאירוע הקשה: "ערב החג הקדוש לעדה הדרוזית, קיבלנו את הידיעה הקשה והכואבת על נפילת קצין צה"ל סרן ווסים מחמוד מבית ג'ן. העדה הדרוזית משלמת שוב ושוב מחיר כבד מאוד, כבד מנשוא, במלחמה. הקצין ווסים מחמוד ז"ל מבית ג'ן, מצטרף לרשימת ארוכה של חללים דרוזים אשר הקריבו את חייהם למען ביטחון המדינה מאז פרוץ המלחמה.
כמה סמלית הקרבה זו ערב החג. לבי עם משפחה מחמוד ברגעים הקשים בהם התהפך עולמה; המשפחה שקיוותה וציפתה לחזרת הבן הקצין לחופשת החג בבית, מקבלת בערב החג את הבשורה הנוראה מכל. הבן יחזור, אך למנוחת עולמים. שוב אנו מגלים בשדה הקרב את השותפות והשוויון בנטל בשדה הקרב ובאובדן.
שותפות זו וגם השוויון חייבים להיות גם בחיי היום יום, אך לא כך פני הדברים. בני העדה צריכים להיות שווים ושותפים לא רק בקרב ובשכול, אלא גם בחיים. העדה הדרוזית כואבת ומשתתפת בצער בני משפחות החיילים שנפלו בקרב עם ווסים ז"ל. יהי זכרו של ווסים ושל כלל החללים נצור בליבנו לעד".