השיר "בת שישים" נכתב על ידי דידי מנוסי והולחן בידי קובי אושרת. והגבעטרון ביצעו אותו כהוקרה לקיבוץ גבע בעמק: ״כי אמיתית היא ולא סמל, ולא דגל ולא אות…״. גם המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר היא אמיתית וצודקת. גם היא כמו במילותיו של דידי מנוסי ללא דגל ללא סמל ולא אות ועכשיו גם ללא שם.
אחד הסיכולים הדרמטיים מתחילת המלחמה: זה הבכיר שחוסל; צפי לירי כבד
גם בלבנון יודעים: צה"ל יצטרך להשמיד את הנכס הכי יקר של חיזבאללה
תשעה חודשים לא מצאה הממשלה זמן לבחור שם למלחמה הצודקת, מלחמת הקיום של עם ישראל ומדינת ישראל. בגלל הפארסה הזאת, על מצבות הנופלים הגיבורים ועל האנדרטאות המערכה אין את ההנצחה הראויה. ממשלת ישראל עסוקה מאוד בימים האחרונים: להאדיר את שריה בתארים מפוצצים כמו שר החקלאות שהופך לשר לביטחון המזון. או להפוך את שר המשטרה לשר לביטחון לאומי ואת שר האוצר לשר במשרד הביטחון ועוד ועוד.
ממשלת ביטחון על מלא, כולם ביטחוניים כולם עם הסכין בין השניים. השרים עסוקים לתחקר מדוע שיחררו את מנהל בית החולים שיפא ועוד 119 מחבלים. הם עסוקים במי נתן את ההוראה ופחות מי נערך לקלוט אלפי מחבלים בבתי הכלא. השרים עסוקים במי אישר לחבר כבל חשמל למערכת ההתפלה של ח'אן יונס כדי למנוע מגפות ומחלות ולמנוע מבית הדין הבינלאומי לצדק לעצור את המלחמה.
הממשלה עסוקה יותר ויותר בעצמה כך למשל עודפי הגבייה של 2023 חולקו לכל מיני משרדי מורשת, התפוצות, זהות לאומית… אבל שלחו את הסטודנטים שלחמו במילואים חודשים במלחמה ללא שם לחפש בפחים שאריות תקציב. ושלא נדבר על מצוקתם של המפונים בדרום ובצפון שלא רואים את התקווה בסוף המלחמה ללא שם.