צוות קרב חטיבתי 401 ובו הגדודים 601, 932 וגדוד שקד של חטיבת גבעתי תוקף ושולט מבצעית במרחב רפיח. במהלך הפעילות משמידים הלוחמים תשתיות של האויב המכילות אמצעי שיגור, אמל״ח ואמש״ט. כמו כן, לוחמי החטיבה נתקלים בעשרות מחבלים ומחסלים אותם מידי יום על מנת להכריע את גדוד רפיח.
מג״ד 932, סא״ל דותן מלול הוא בן 33, מתגורר בראשון לציון, במקור מעפולה, נשוי לשחר ואב לשלושה ילדים. ביום שבת ה-07.10, עם פרוץ מלחמת ״חרבות ברזל״, הגדוד היה בקו בחברון והגן על הגזרה, משם הוקפצו, ואת תחילת הלחימה החל הגדוד בגזרה הצפונית בתפיסת כוננות והגנה על גדר המערכת. לאחר מספר ימים התייצב בגזרה הדרומית עבור מוכנות והגברת הכשירות המבצעית לתחילת התמרון הקרקעי בשטח רצועת עזה.
צה''ל מודה לראשונה: "אי כשירות של טנקים, קיים מחסור בתחמושת וכוח אדם"
חיסול דרמטי בסוריה: זה איש העסקים שהבריח נשק דרך מכלי נפט
מתחילת חודש נובמבר החלו לוחמי ומפקדי הגדוד את התמרון בשטחי הרצועה. מאז ועד היום, תוך שהם מגיעים להישגים רבים ומשמעותיים, חיסלו מחבלים רבים, סרקו ואיתרו אמצעי לחימה, השמידו תשתיות טרור, פירי מנהרות ותוואי תת-קרקעי. כעת הגדוד נלחם במרחב שכונת שבורה כחלק מהמבצע האוגדתי ושם חשף מספר פירים, כולל פיר עם אמל״ח רב שנמצא בתוך חדר ילדים. הפיר עבר לתחקור ע״י הכוחות בשטח.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
הסיור מתחיל בנסיעה, עולים על האמר חבורת כתבים. הנהגים של 401 במילואים כבר מנובמבר, צועקים אחד לשני ״אל תרחם עליהם, תן להם לאכול אבק כמו שאנחנו אוכלים מנובמבר".
נוסעים על ציר פילדלפי ועוברים במעבר רפיח, שבמילה אחת ניתן לתארו – מוזנח. מעבר ללהקות רבות של כלבים משוטטים, מראה הנפוץ בכל הרצועה וזבל בכל פינה, המוטיב המרכזי ומרומם הנפש לאורך תוואי הנסיעה בדרך לרפיח, הוא דגלי ישראל ובכמויות. אבק של דרום הרצועה מכסה את הריסים והנהג צועק ״תעצור, תעצור, הגענו״.
חייל שומר בכניסה עם אטמי אוזניים, גנרטור עובד מאחוריו, שאלתי אותו - האטמים, זה בגלל הגנרטור? הוא השיב: ״הלוואי, זה בגלל הטנקים שעוברים פה. אי אפשר לישון!״. עמית פסכה לוחם שיוצא מחר אחרי תשעה חודשים מהלחימה לחופשת שחרור קצרה, אבל חוזר לשירות סדיר שהוארך בעוד ארבעה חודשים אומר: ״לי זה לא מפריע אישית, אפשר להתבאס אבל אני ממשיך הלאה. זה קצת מתסכל שיש אנשים שלא תורמים, אבל אני אעשה הכול בשביל המדינה״.
לוחם אחר, אריאל קלנג מתרגש לקראת חופשת השחרור הקצרה, הוא אומר: "שבועיים חופשה, לא הייתה לי כזו מאז הגיוס". עוד חשוב לו לומר: "מי שמסתובב בעזה רואה שאנחנו בדרך לניצחון. אם צה"ל יישאר ברצועה, אז גם העתיד שלנו ישתפר בצורה יוצאת דופן". הגענו, המג"ד מזמין אותנו למתחם של אונר"א.
בדרך לשם, הוא מספר לנו על כך שהחיילים לא התאפקו והתעדכנו דרך הקשר על המשחק בגמר היורו. במתחם ההומניטרי לכאורה, מצאו הלוחמים נשקים אמל"ח ועוד. שאלנו אותו, מה עוד מצאתם? קשה היה לעצור את שטף תשובתו: "אם אני אתן לך את כל רשימת המכולת זה יהיה ארוך, אבל מצאנו פה הכול. מצאנו פה פירים בתוך חדרי ילדים, מצאנו אמל"ח מכל הסוגים, קאלאץ', אר-פי-ג'י, מטענים בכל בית כמעט. אפשר להגיד שכל מרחב שהיינו בו, כל מרחב שהגענו אליו, הוא היה ממש ערוך ללחימה, עם הפנים לכיוון פילדלפי. ממש מרחב לחימה".
למי שלא מבין הוא מרחיב: "כשאני אומר מרחב לחימה, זה בתים ממולכדים, זה עמדות צליפה. צריך להגיד שכל תא שטח כזה, ממש צריך להגיע ולפרק אותו בסבלנות. זו עבודת נמלים. זו עבודה ארוכה. כמו מה שעשינו בחודשים האחרונים פה". הוא מודה שבתחילת המלחמה היה מופתע, אבל כעת כבר לא. "זה רק הולך ומתעצם לכל מרחב שאנחנו מגיעים אליו. בהתחלה היינו בהלם מזה שזה בבתי ספר, בבתי ילדים, בגני ילדים עכשיו כבר לא מופתעים".
סא"ל דותן מספר: "האוכלוסייה פה יצאה בצורה מסודרת, ממש ארזו את כל הבתים, סידרו אותם, נעלו את הדלתות. הכול. דרך אגב, לנו זה פשוט. אתה יודע שכל מי שנמצא פה הוא מחבל וגם רואים את זה. לא תראה פה לא נשים ולא ילדים מסתובבים. אתה תראה פה בעיקר מחבלים או גילאי בגירים, שאין להם סיבה להיות פה".
את האויב הוא מתאר לנו בצורה מאוד מוחשית: "כמו בכל המרחבים, רובם מסתתר בפירים, ממש בתוך המבנים עצמם, בתוך הקסבאות, במ"פ (מחנה פליטים פ.א). הם סידרו פה את המרחב בצורה כזאת שזה ממש חורים, אנחנו קוראים לזה מנהרה על קרקעית. ממש ככה. זה אומר שהוא עובר, מדלג בין החורים האלו. בתוך המבנים עצמם, כל המבנים ממולכדים".
עוד הוא מספר על מחבלים שפשוט נפקדים, הפקירו את העמדות שלהם וברחו. "לדעתי, ככל שהמלחמה מממשיכה, אנחנו רואים שזו לחימה על הרוח, זה מי נשבר ראשון וכנראה שזה לא יהיה אנחנו" הוא מנבא.
לדבריו, כל המודיעין שהגדוד קיבל היה מאוד מאוד איכותי. "כל הבתים ממולכדים. כשאני אומר ממלוכדים, זה מוכן עם מטעני קלע, ושאר מטענים בכניסות למבנים. כל תא שטח שאתה מגיע והוא חדש, אתה צריך לפצח אותו מחדש ולהתחיל להשמיד אותו לאט לאט, ממש לכרסם אותו". המג"ד אומר: "אנחנו פוגשים אויב תשוש, עייף, שכבר לא נכון להילחם כמו שהוא היה בתחילת הלחימה. מצד אחד, האויב היה ערוך המון זמן, מצד שני הוא חסר ניסיון והוא שילם על זה מחיר כבד".
שאלנו על מנהור שעובר למצרים והמג"ד משיב "יש", ואפילו היה מוכן להרחיב: "יש את המנהרות שעוברות פה וממשיכות לכיוון חאן יונס וכו', ומטפלים בהם. יש מנהרות טקטיות שזה בין מבנים. וכן, לגבי מנהרות לכיוון מצריים גם כאלה מצאנו". שאלנו מה ההיקפים של הדבר הזה? והוא השיב: "לא אתן לך את זה במספרים, אבל זה מספר לא מבוטל. אפשר להגיד עשרות".
מעבר לכך הוא לא הרחיב על המנהרות לכיוון מצריים, אבל כן סיפר על האחרות: "מנהרות שראינו פה, הכול, כל מה שאתם חולמים. אתה יכול לראות אמל"ח בתוך המנהרה שמוכן ללחימה, דלתות הדף עם מעברים ביניהם. מעברים בין חדרים וכו'. כל מיני סוגים של מנהרות וצריך להגיד שגם שם הכול היה עם חימוש ומוכן ממש ללחימה. אני מזכיר לכם שזה המקום הראשון שבו נחפרו מנהרות, אז גם מנהרות ישנות מצאנו פה, לא מבוטנות וגם מנהרות שהשקיעו בהם שנים, מכל הסוגים".
על הפעולה לחיסול מוחמד דף הוא מבהיר ש"זה דורך אותנו הרבה יותר. זה גורם לנו רגע לחדד את הקצוות שלנו ברמה הטקטית. האויב פה חי, הוא קיים. כשיש אירוע כזה אנחנו דורכים את הכוחות הרבה יותר מן הסתם, כי אנחנו מבינים שירצו איזו נקמה". הוא טוען שזה מוסיף למורל של החיילים והמפקדים: "אנחנו שומעים על חיסול כזה ואנחנו חושבים שאנחנו מתקדמים עוד צעד. בשבילנו זה עוד צעד לכיוון הניצחון וזה מורגש".
שאלנו את מג"ד שקד מה החשיבות באחיזה בציר פילדלפי? והוא השיב: "אתה מרגיש שאתה חונק את האויב. ממש ככה. תחשוב שאני חוסם את ציר האספקה הכי גדול שהיה לך והוא כבר לא קיים. ועכשיו כל אר-פי-ג'י שאתה יורה, אתה יודע שהוא האחרון שלך. וכל כדור, שאתה יורה מהקלאץ', זה הכדור האחרון". סא"ל דותן סבור שמאז שצה"ל אוחז בציר פילדלפי, כללי המשחק השתנו. "זה דבר שלא הייתי מוותר עליו", הוא פוסק.
"זה קרה במהירות" הוא מדגיש, "מעבר רפיח נכבש תוך שעה מרגע שחצינו את הגדר. שזה דבר שהוא בלתי יאמן. צק"ח 401 נכנס באותו לילה, אנחנו תכננו את זה בכלל בלילה השני. תוך פחות משעתיים היינו במעבר רפיח והשתלטנו עליו. נראה לי שזה אומר הרבה".
על השאלה, איך התחושה להחזיק ברפיח הוא אומר: "כמו שלא האמנתי שאני אשב בשכונת רימאל בכיכר פלסטין חודש ימים ואדליק נרות חנוכה. אז לא האמנתי שאני אהיה מפקד מעבר רפיח. אבל בסוף, אתה יושב במעבר רפיח בערב יום הזיכרון ומדבר ללוחמים ומסביר להם את המשמעות של מה שאנחנו עושים. זה דבר מדהים. אני חושב שבמלחמה הזאת, פרצנו את כל הגבולות, כל מה שקשור לרצועת עזה, אם אתם רוצים אתם מוזמנים אחר כך לחוף הים".
הלוחם אורי נונו שיתף בתחושותיו: ״שום דבר לא הכין אותנו לתשעה חודשים האלה, אנחנו גאים מאוד בעצמנו ומחכים למילואים בלבנון״. המג"ד המשיך אותו: "עוצר אותי לוחם בגדוד, אומר לי, המג"ד אתה מדבר אתנו על המשימה ועל החטופים ומצד שני אתה אומר לנו שבקרוב אנחנו יוצאים לריענון... אנחנו לא רוצים לצאת לריענון! אנחנו רוצים לסיים את זה כמו שצריך!".
שאלנו, מה הציבור בארץ לא מבין על מה שקורה? "אני חושב שכל מי שמדבר על דשדוש, חוסר עמידה במשימה, מה צה"ל עושה ברפיח ודברים כאלה, זה פשוט אנשים שלא נמצאים פה. אנחנו בקצב מסחרר. עכשיו אתה לא יכול לגמור דבר כזה, כאילו יאללה בוא נכריע את החמאס כמה ימים בוא נסיים את הדבר הזה. זה לוקח זמן, זה עניין מבצעי עמוק שחושבים עליו לפני שיוצאים לקרב כזה. ולהשמיד מנהרה זה לוקח זמן ולהשמיד תשתיות זה לוקח זמן. ולהרוג מחבלים זה לוקח זמן. וזה לוקח את הזמן שלו".
הוא בעד שהעורף ימשיך שיגרה, "אני מעודד את זה", הוא אומר בשביעות רצון וממשיך: "השבוע מישהו שאל אותי, איך אנחנו יכולים להודות על זה? אמרתי לו, אל תודה לנו, זה התפקיד שלנו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות כרגע. התודה שלך שאתה תלך לבית קפה ולמסעדה ותרגיש בטוח. התודה שלך שאתה תלך ביום שבת לבית כנסת ותתפלל. זה בשבילי התודה הכי גדולה. אני לא חושב שעם ישראל שכח אותנו, אני חושב שעם ישראל חי את השגרה וזה בסדר גמור".
"היינו חברה שמנרמלת טרור", טוען ניסים חזן מח״ט ב' שפוגש אותנו בדרכנו לאחד האיתורים בהם שוהים החיילים ומוסיף: ״ישב לנו בקופסא שיש אנשים רעים מעבר לגדר, לא חשבנו שזה יכול להתפרץ אלינו". חזן מקווה ש"לא נחזור לזה שנעדיף שקט זמני״.
בהגיענו למבנה בו נמצאו צוות הרחפנים, הם יושבים שם מול מסך טלוויזיה ענק ובדיוק מזהים פעיל רוכב על אופניים. היום הם זכו לבצע את החיסול ה-100 שלהם ואנחנו זכינו לכתוב על כך. המג"ד אומר שפעילות צוות הרחפנים שנוסף לגדוד מצילה חיים, הוא מסביר שהם כוח משמעותי שנותן תצפית רחבה מהאוויר ויכולות שלא היו אף פעם.
סא"ל דותן מזמין אותנו להצטרף לשיחה השבועית שלו עם אחד הצוותים, ״חשוב לי לדבר איתם לראות אותם ולהסתכל להם בעיניים״, הוא מסביר. בזמן השיחה חשוב לו להדגיש בפניהם שאל להם "להוריד רגל מהגז", ללחוץ עד הרגע האחרון ולא לעשות טעויות קטנות, כי על כל טעות קטנה משלמים. חלקם שומעים אותו אומר: "אני לא רוצה שהבן שלי בעוד 14 שנה יהיה פה". הוא לא רוצה שהדורות הבאים ילחמו את המלחמות של עכשיו. "נסיים את המלחמה הזו, פעם אחת ולתמיד".
לפני סיום הסיור ברפיח אנחנו נענים להזמנת המג"ד ועוצרים בחוף הים, גם שם הבתים והבניינים הרוסים ושוב שפע דגלי ישראל על חוף הים. ממש לצדנו עמדה מצרית מאוישת, עם מצלמה, הם רואים הכול, הם יודעים הכול, בזה אין ספק.
סא"ל דותן מכריז: ״זו זכות גדולה להיות פה בחוף הים, זו סגירת מעגל, מחוף זיקים עד כאן". לעם ישראל אומר המג"ד: ״חשוב לי שתרגישו מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים שאנחנו מנצחים״. בעוד אנו עושים דרכנו חזרה מרצועת עזה לתוככי ישראל, שיירה ארוכה של משאיות סיוע הומניטרי חולפות על פנינו בכיוון הפוך.