הותר לפרסום: כוחות צה"ל חילצו אמש (רביעי) בח'אן יונס את גופותיהם של החטופים רביד כץ, מיה גורן, תומר אחימס, אורן גולדין וקירל ברודסקי ז"ל. האיתור התאפשר בעקבות מידע מודיעיני איכותי שבו החזיקו הכוחות. אמש, באזור שעות הערב המאוחרות, נודע על החזרת גופותיהם של גורן אחימס וגולדין ז"ל. הבוקר, נוספו גם שמותיהם של ברודסקי וכץ ז"ל.
את מבצע החילוץ ערכו כוחות של אוגדה 98, בהובלת חוקרי ורכזי השב״כ בשטח. מבצע החילוץ נערך בשכונת בני סוהילה שבח'אן יונס. "המאמץ המודיעיני המקדים למבצע נוהל על ידי שירות הביטחון הכללי בשילוב של מידע מודיעיני מחקירות מחבלים בשב"כ, מאמצים מודיעיניים בשיתוף צוות מודיעיני של מפקדת החטופים באגף המודיעין, ונוספים שהביאו לכדי ביצוע המבצע", נמסר מטעם דובר צה"ל.
"אין זמן לאבד, נגיד אם נתניהו ימשוך זמן": ממשל ביידן במסר ברור לרה"מ
אביו של עומר שם טוב: "הסכנה מרחפת מעל הראש שלהם בכל שנייה"
עוד הוסיפו כי "לצד המאמץ המבצעי, צוות החטופים והנעדרים ומרכז החטופים והנעדרים בחטיבת הנפגעים באגף כוח האדם, אשר אמון על ליווי משפחות החטופים, פעל יחד עם המכון לרפואה משפטית ומשטרת ישראל לזיהוי החטופים ומסירת ההודעות למשפחות".
מיה גורן
הייתה הגננת של ילדי ניר עוז, נרצחה בשבעה באוקטובר וגופתה נחטפה לעזה. בעלה אבנר נרצח אף הוא בטבח. הזוג הותיר אחריו ארבעה ילדים - דקל, בר, אסיף וגל. אמש, הודיע קיבוץ ניר עוז על חילוץ גופתה.
עם היוודע מותה דצמבר בשנה שעברה כתב בנה גל: "הלב לא מפסיק לדאוג ולהתגעגע" - כותב גל, "ואז קיבלנו את ההודעה - את אכן מעבר לגדר אך כבר לא בינינו, והלב הפסיק לפעום. גם עכשיו איני יכול להפסיק לחשוב עלייך. אני לא יודע מתי כבר לא היית איתנו יותר. אני יודע שכבר באותו יום נפצעת קשה מירי אבל תמיד ניסינו להיאחז בתקווה הכי קטנה שאולי אולי אולי מישהו בכל זאת טיפל בך והציל את חייך".
את הפוסט לזכרה הוא סיים: "נוחי על משכבך בשלום אמא, ממך ירשתי כל כך הרבה דברים, את המשיכה לחינוך, את האמונה באדם, את הרצון הבלתי מתפשר לתת ולהעניק והיו בך כל כך הרבה דברים שקצרה היריעה מלפרט. תודה על 21 שנה של הורות מדהימה, נוחי עכשיו עם אבא, תיתנו לעצמכם לנוח ותסמכו עלינו שאנחנו אהובים ועטופים. אני אוהב אותך כל כך ומתגעגע ברמות שאי אפשר לתאר".
לפני שלושה ימים התראיין ל"חדשות 12" והוסיף: "אנחנו מחכים להבין כיצד במשך שבע וחצי שעות, הצבא שסמכנו עליו לאורך השנים, פשוט לא הגיע עד אחרי נסיגת אחרון המחבלים והבוזזים מניר עוז. אנחנו כמהים ללקיחת אחריות אמיתית וכנה מצד כל הדרגים הביטחוני והמדיני כאחד - לקיחת אחריות שתתבטא במוכנות להשפיל מבט ולבקש סליחה כנה כמה שרק אפשר בידיעה שאת החלל שנוצר לא יהיה אפשר למלא לעולם".
דקל גורן, בתם של אבנר ושל מיה, סיפרה בחודש מאי על הרגעים הקשים. לדבריה, אימה הייתה אישה אוהבת, מסורה, אופטימית ומלאה בנתינה. "ככל שהזמן עבר, הבנו שהם הרבה, שהם פוצעים, שורפים, הורסים, רוצחים... איבדנו במהלך הבוקר את הקשר עם אמא ועם אבא, קיווינו שלא הייתה להם קליטה, גם לדין לא הייתה קליטה".
האחים התכתבו ביניהם, לבדוק כל כמה דקות שהשני בסדר, ודיברו גם עם האחים האחרים, כשהם מנסים להבין מה קורה עם הוריהם. "אבא שלי באותה השבת היה בבית, יחד עם הכלב שלי. אימא שלי הייתה בגן הילדים, הלכה לסדר את הגן לקראת השבוע". דקל מבהירה ש"כזו היא הייתה, נאמנה ומסורה, למשפחה שלה, לסובבים שלה, וכמו שאפשר להבין, גם לעבודה ולילדים בגן. כמעט תמיד היא הלכה לגן מוקדם יותר מהנדרש וחזרה מאוחר יותר ממה שצריך, הייתה שם גם בחגים ושבתות".
עוד סיפרה דקל הכאובה אז שהיא עדיין מצפה לאימה: "החלקה לידו המיועדת לאימא, עדיין ריקה ומחכה לה. אימא עדיין חטופה, ואנחנו מחכים לשובה ולשובם של כל החטופים הביתה בהקדם ובמהרה". בקריאה להשבת האם ולשם הנצחת דרכה, דקל גורן ובן זוגה דין נאור, יצאו במיזם בשיתוף פרויקט "תינוקות של החיים", הדואג לתינוקות עד גיל שנה למארזי מזון ומוצרים בסיסיים, על מנת שיוכלו להתפתח בצורה בריאה.
אורן גולדין
יצא מביתו בניר יצחק בבוקר שבת 7.10 כדי להגן על הקיבוץ ממתקפת הטרור, כחלק מכיתת הכוננות, ונרצח בהגנה על הקיבוץ. היה נשוי לאושרית ולהם זוג תאומים בני שנתיים - אביב ואילי. יקיריו ספדו לו: "אורן היה עם חיוך תמידי. תמיד בא לעזור, להרים, לסחוב, לצחוק. לב ענק של נתינה ואהבה.
"אורן הוא מסוג האנשים שכל אחד היה רוצה כחבר. נותן את כל כולו, במוסך שהוא מנהל בקיבוץ ובכל מקום שבו צריך אותו, אורן היה מוכן תמיד לעזור בכל נושא", תיארו אותו מכריו בציוץ שהעלה מטה משפחות החטופים והנעדרים עם היוודע מותו בתשיעי לנובמבר בשנה שעברה.
סופר עליו שהוא אבא מדהים – תמיד מבשל, מנקה, משפץ. מטייל עם התאומים בקיבוץ בכל רגע אפשרי, וכל רגע אתו הוא חוויה. כל מה שמשפחה יכולה לבקש. הוא ניהל את המוסך בקיבוץ, ונמצא בכל מקום שצריך אותו. עוזר לכל אחד ובכל הזדמנות. ידוע שבמוסך אפשר לקבל את עזרתו של אורן בכל דבר, לא רק בבעיות ברכבים. חבר אמת - נותן את כולו, גם כשכבר מחשיך והוא עוד עם בגדי עבודה מהבוקר.
בהודעה שיצאה אמש מטעם קיבוץ ניר יצחק, נכתב: "אורן, ששימש כחבר כיתת הכוננות של הקיבוץ, קפץ עם תחילתו של בוקר הטבח, בניסיון להדוף את מחבלי החמאס. "בחודש נובמבר, כחודש וחצי בהם קיווינו לאות חיים, התבשרנו כי אורן נהרג ב-7/10 וגופתו מוחזקת בשבי. במשך כמעט עשרה חודשים קראנו וייחלנו ליום בו תושב גופתו לישראל ונוכל לטמון אותו בבית שכל כך אהב, קיבוץ ניר יצחק
הוא הותיר אחריו משפחה גדולה ואוהבת. אושרית, אביב, אילי, אדי, יאיר, רני, שי, משה וכל המשפחה המורחבת- אתכם בצערכם הכבד. אנו מודים לכוחות צה״ל על הפעולה והמחויבות להשבת החטופים. אנו משתתפים בצער המשפחה, וקוראים לכבד את רצונם לפרטיות ושקט בשלב זה. אנו מוסרים את תנחומינו לשאר המשפחות שקיבלו הערב את הבשורה הקשה ומתפללים לחזרתם של החטופים כולם. בית ניר יצחק".
סמל קיריל ברודסקי
סמל קיריל ברודסקי, חבר בחפ"ק של אל"מ אסף חממי ז"ל, מפקד החטיבה הדרומית של גזרת עזה. נפל בקרב בשבעה באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה. בן תשע עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר אחריו זוג הורים - אלנה וויקטור, ואחות - אלינה. הוא התגורר ברמת גן ולמד בבית הספר התיכון שמעון בן צבי בגבעתיים.
במהלך הלוויה אמר מפקדו, סגן אלוף אלון, בדברי הפרידה: "הלב שלי נקרע לשניים ואין תרופה בעולם. מהרגע הראשון הבנו שהגיע בחור רציני לחטיבה. היית נחוש ללמוד את הגזרה ולבצע את תפקידך על הצד בטוב ביותר. זכיתי להיות איתך בימיך הראשונים, תמיד מוכן, תמיד בשקט שאפיין אותך ותמיד במקצועיות".
"קיריל, אשר שירת בחפ"ק החטיבה, נפל עם חבריו בשבת השחורה ומייד נחטף לעזה על ידי מפלצות טרור", אמר אז ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן – "הוריו לנה וויקטור, אחותו אלינה וכל עם ישראל האמינו מאז בתקווה שהוא חטוף ובציפייה לחזרתו, עד שהצטברו מידע וממצאים מוחלטים והרב הצבאי הראשי קבע את מותו ואת הלווייתו. שוחחתי עם האמא והלב נקרע מעוצמת צערה וכאבה".
ברודסקי נטמן בבית העלמין הצבאי בקרית שאול בתל אביב, כאשר רבים עמדו משני צידי הדרך – מצומת הפיל עד לבית העלמין הצבאי, עם דגלי המדינה, כהצדעה והוקרה. בין המלווים את ברודסקי בדרכו האחרונה היו עשרות חבריו לאהבתו הגדולה – רכיבה על אופנועים, כאשר הם הגיעו רכובים על אופנועים. "בן שלנו יקר ואהוב. אני עומדת פה ללוות אותך . אנחנו לא יודעים איך נחיה בלי החיוך שלך, מאור הפנים שלך, תמיד היית שמח ולא התלוננת", אמרה בבכי אימו אלונה בדברי הפרידה – "הגנת על ארץ ישראל כמו שרצית".
סמ"ר תומר יעקב אחימס
סמ"ר תומר יעקב אחימס, מלהבים, שירת כקשר מפקד חטיבה, חלל צה"ל חטוף בידי ארגון טרור, בן 20 בנופלו. במהלך הלוויה ספד לו סבו צבי: "הפה אומר והלב מסרב להאמין. אנחנו שבט, משפחה גדולה, חזקה ואוהבת. הצוואה שאנו נותנים לעצמנו – להמשיך גם לאחר האסון שפקד אותנו. תומר, אנחנו אוהבים אותך כל כך, תחסר לנו. אני לא יכול שלא לזעוק כאן מעל קברו של תומר - תנו לנו מנהיגים ראויים".
סמ״ר תומר יעקב אחימס ז"ל, בן 20, מלהבים, בן למשה וענת, אח לגיל, מאיה, אייל ולתאומו אמיר, היה קשר מפקד חטיבת עזה. מפקדו של תומר ספד לו בזמנו: ''תומר יקירי, לראשונה נפגשנו כשהגעת לחטיבה באוגדת עזה. גבר רציני וחדור מוטיבציה. כבר בימים הראשונים היה ברור שאתה לוחם. מיד עלה הדיון מי ירוויח אותך כחלק מצוות החפ"ק. בסוף היה ברור שתגיע לצוות החפ"ק הכי טוב – צוות המח"ט.
שם הוכחת את אישיותך הבלתי רגילה מלאת הערכים והעוז. ב-7.10 היית ראשון למשימה, ראשון לקרב – הגעתם ראשונים לחזית ונלחמתם פנים אל פנים עם אויב אכזר, הגנתם על קיבוץ נירים בגופכם ומנעתם אסון גדול יותר. אין זה מפתיע שאתה הראשון, גם בצופים היית ככה מול החניכים שלך וגם בימים האחרונים שלך. הגיעו לא מעט אנשים להיפרד ממך היום, משפחה, חברים ומכרים וגם צוערים מקורס קצינים שבו לשמוע על דמותך ופועל".
מאיה אחותו ספדה אף היא: "כבר כמה שבועות שאני רואה פרפר לבן ליד הבית, הוא מלווה אותי וידעתי שזה אתה. קיוויתי שהפרפר מסמן לי שלמרות שאתה בשבי, שהנשמה שלך חופשיה ועוד מעט יקרא נס. לצערי הפרפר בישר שאתה לא בין החיים''.
רביד כץ
רביד כץ שנהרג בקרב ונחטף מקיבוץ ניר עוז בשבת ה-7 באוקטובר, הוחזר היום אל ביתו ומשפחתו לפרידה אחרונה. רביד, שנפל בהגנה על משפחתו, קהילתו ומולדתו, יובא לקבורה באדמת ישראל.
רביד היה בן 51 בנופלו, חבר קיבוץ ניר עוז, אב לשלושה ילדים בהם תינוקת. איש חינוך שעבד שנים עם נוער על כל גווניו, החל מתנועות הנוער ועד נוער בסיכון. אוהב אדם ואיש שלום. הבשורה הקשה על מותו הגיעה בסוף חודש נובמבר האחרון וגופתו חולצה על ידי כוחות הביטחון.