טקס קבורה נערך היום (חמישי) לחייל סמ"ר תומר אחימס ז"ל שגופתו הושבה אתמול מעזה נהרג ב-7 באוקטובר. ההלוויה של אחימס נערכה בסוף חודש נובמבר בשנה שעברה לאחר שהרב בצבאי הראשי קבע שמותו של אחימס אכן התרחש ב-7 באוקטובר לפי כלל הממצאים שעמדו לרשותו.
נציג קיבוץ נירים אבי דבוש נשא דברים ואמר: "זכינו למגן מודרני. תומר אחימס. בחור מוכשר ואמיץ שהתייצב להגנת נירים בשניה שנקרא לקרב. הוא נכנס יחד עם חממי וקיריל להגן על חיי הקהילה. גם במחיר חייהם. תומר וחבריו הם הסיבה שספגנו אחידות כבדות אבל שרדנו. האדם שהתייצב להגן על הרקמה האנושית המיוחדת, טף וקשישים."
ראש המועצה בדרום על השבת גופות החטופים: "אותם לא הספיקו להציל, חייבים עסקה עכשיו"
מבצע חילוץ גופות החטופים: 30 מחבלים חוסלו - ואז הגיעה ראיית הזהב | פרטים חדשים
מבצע חילוץ גופות החטופים ישפיע על העסקה? "חמאס נמצא עם הגב לקיר"
"נרקמה בינינו ברית. בקברו של תומר גם רגבי אדמת נירים. מה יותר ברית דמים מזה? פגשנו אנשים שורשיים הגאים בתומר וניצחונו. הצלת קהילה שלמה. אנחנו גאים בתומר יחד אתכם. לפני מספר חודשים קיימנו טקס מיוחד בבאר שבע ומשפחת אחימס וברוצקי וחממי קיבלו את אות מגן נירים. את האות אנו מבקשים להניח על קברו של תומר. נוח על משכבך מגן נירים".
נציג הצבא סגן אלוף אלון פלד ספד לתומר: "אני מצטערת בשבילכם שאתם צריכים לעבור את זה שוב. תומר, שוב אנחנו כאן אבל הפעם יחד. החיוך הכובש, החצי מבויש. כבר כמה שבועות אנחנו אמורים להתאחד. פגשתי אותך כחייל צעיר מהנח"ל שהתעקש לעשות יותר. כשניסיתי לשכנע את תומר שהוא לא צריך ללכת, אמרתי לו שלהיות חפ"ק בחטיבה דרומית בעזה - אין יותר לוחם מזה."
"בימים שלפני היום הנורא היית אמור לחזור לחפ"ק. רצת יחד עם קיריל כדי לחלץ את חממי שקפץ רגע לפניכם הסתדרתם על המחבלים ועשיתם כל שיכולתם להגן על אנשי קיבוץ נירים. לא יכולת לעשות את זה טוב יותר. עמדת במבחן הקשה ביותר ללוחם: תפקוד תחת אש. אני מבקש סליחה ממך ומהמשפחה שזה נגמר כל כך מהר. ברור לנו שהמשימה עוד לא הושלמה. יש לנו 115 חטופים וחטופות להחזיר ליקיריהם".
שי לי חן, בת הזוג: "תומר שלי אהובי. קשה למצוא מילים ולתאר את ההרגשה. 290 ימים של שאלות, חששות אם תחזור או לא. הכל רק מתחיל מחדש, לעכל מחדש, להבין את הלב ומה זו אהבה. המסע הזה לימד אותי המון, שינה אותי. אני כל כך עצובה שאתה לא כאן. רוצה להאמין שאתה מביט בנו מלמעלה וגאה. תודה שהיית שם עבורי, שאני מוצאת אותך בכל רגע שמח ועצוב, תודה שאתה סופסוף כאן. כל כך חבל שאתה לא האחד, תמיד אהיה קשורה בך ואתה בי"
אחותו של תומר ספדה לו ואמרה: "תוי, פעם ראשונה שאין לי מילים, אני לא שמחה. כואב לי כל כך כאב שמתחיל בחזה, עולה בגרון ומשתלט על כל הגוף. בהלוויה הראשונה הייתי בסוף החודש החמישי שלי, היום אני כמעט 5 חודשים אמא של יהלי שלא הספיק להכיר אותך אבל כל ערב לא מסתיים בלי סיפור על דוד תומר הגיבור. אייל, קיבל מטלה בבית ספר מטלה לכתוב ספר על ה-7 באוקטובר. הוא בחר לכתוב ספר על "תומר דוד גיבור".