צה"ל מפרק את המבנים במוצב נחל עוז, הורי התצפיתניות שנפלו במוצב זועמים ומסרו היום (שלישי): "בזמן שאנחנו באזכרות, הם לוקחים את הזיכרונות האחרונים של מי שנפלו במוצב. שום דבר לא במקרה, מטשטשים ראיות עוד לפני התחקירים וועדת החקירה הממלכתית".

החמ"ל והמיגונית - המקומות בהם נרצחו ונחטפו התצפיתניות  במוצב- נותרו על כנם. "אנחנו מבינים שיש לצבא צרכים ושהמוצב צריך לחזור לתפקוד. אבל אפשר גם וגם. הצבא הסכים איתנו בעניין של שימור המוצב והמורשת של החיילות והחיילים שנפלו בו. אבל בפועל השאירו לנו רק את הזיכרון של המוות, כל הזיכרונות של החיים נלקחו מאיתנו היום", אמרו היום ההורים בכאב. 

אייל אשל, אביה של רוני אשל ז"ל, אמר בחדשות 12: "מדובר בזירת רצח. עושים הכל בשביל לפגוע בחקירה. היו שם בנות שנשרפו ונעלמו מהעולם".

על מזרונים עם תמונה של הנייה: תיעוד חדש של התצפיתניות מנחל עוז בשבי
הורי תצפיתניות בגבול הצפון איימו שייפנו לבג"ץ אם לא יפנו אותן לבסיסים עורפיים: "הן בחרדות"

משפחות התצפיתניות שנהרגו בנחל עוז במסיבת עיתונאים סמוך למקום, יולי 2024 (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)
משפחות התצפיתניות שנהרגו בנחל עוז במסיבת עיתונאים סמוך למקום, יולי 2024 (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)

ההורים גילו במקרה, על פעילות ההריסה והפירוק במוצב. "אף אחד לא טרח לעדכן אותנו. אטימות מוחלטת לכאב שלנו. גם העיתוי, בזמן שאנחנו באזכרות, רגע לפני ה7.10 הוא מנותק וחסר רגישות".

עוד אמרו ההורים בנוסף: "אי אפשר שלא לעלות תהיות, איך אפשר יהיה לחקור לעומק את מה שקרה במוצב כשהעדויות שנותרו על המבנים, שמספרות את הסיפור, נעלמות".

"שוב נלקחת ממני"

סיגל פרייס, אמה של התצפיתנית נועה פרייס ז"ל, בפוסט כואב בפייסבוק בעקבות פירוק המבנים במוצב נחל עוז: "נועה'לה שלי. לקחו לנו אותך במקום הזה ב 7.10.23, והיום לקחו גם את הזכרונות מהחיים שהיו לך ולחברות שלך במקום הזה. לא רוצים שנזכור ונזכיר את החיים שיצרתן במקום הזה, את המורשת שלכן שהייתה מורכבת מחברות אמת, שמחה, ארוחות משותפות. חגיגות ובעיקר אהבה ודאגה אחת לשנייה ולמקום שקראתן לו בית".

גבול רצועת עזה, ליד קיבוץ נחל עוז, ארכיון (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)
גבול רצועת עזה, ליד קיבוץ נחל עוז, ארכיון (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)

"יצרתן כל כך הרבה יופי ושמחה במציאות הקשוחה איתה התמודדתן", כתבה. "רוצים שנזכור רק את מותכן. השאירו לנו את המיגונית והחמ"ל השרוף. הייתי שם כשזה נעשה, באתי לספר לצוערים/ות עליכן, סיפרתי עליך נועה שלי על מי שהיית בחייך וגם על החיים שיצרתן ועל הרעות שנרקמה ביניכן".

"כשיצאתי, ראיתי את החורבן, שלא נשאר כמעט כלום מהמרחב בו שהיתן, אכלתן, חגגתן בין המשמרות. ראיתי את זה וקרסתי. שוב נלקחת ממני", סיימה בכאב.