לחיזבאללה אין הרבה ברירה אלא להגיד "לא" לרשימת הדרישות הישראלית. העובדה שמחבלי ארגון הטרור עומדים איתן מול צה"ל ומשיבים מלחמה מעניקה להם את מרחב הפעולה המאפשר סירוב. הסכמה תיחשב עבורם כניעה, והם רחוקים מכך. אחרי השנה הזו, והמקום השפל שאליו הובילו את לבנון – החורבן, העקורים, האבידות – אם יירדו על ברכיהם, ייחשב הדבר להשפלה עוד שנים קדימה. "הם רוצים שניכנע כדי להשתלט על חיינו, על עתידנו ועל עתיד הדורות", אמר נעים קאסם בנאומו שלשום.
זוכרים את 1982
בחיזבאללה סבורים כי ישראל מתכוונת להמשיך בלחימה עוד חודשים, ואף להגיע לביירות בפעולה קרקעית כפי שעשתה ב־1982. הם זוכרים את ההיסטוריה טוב מאיתנו ויודעים כי מנהג יש לה לחזור. נכון שהם מאבדים מחבלים, אבל לשם כך הם קיימים. להילחם ואף להקריב. הם יחכו לצה"ל בביירות, מגרש הבית שלהם, ושם יקוו לניצחון. אם לא ינצחו, לפחות יידעו שלא הניפו דגל לבן. כמו הפלסטיני הנערץ עליהם בימים אלה, יחיא סינוואר.
למרות כל האמור לעיל, ישראל רושמת יתרון גדול על אויבותיה. את חמאס צה"ל פירק. על איראן הטיל מורא. הודות לחיזבאללה, נחשף ברבים קיומו של נשק סודי בידי מערכת הביטחון. היכולת לדעת היכן נמצא כל אחד ממפקדי האויב, בכל דרג שהוא, ולתקוף אותו ישירות. זהו אמצעי מסתורי וחסר תקדים.
יחד עם היתרון הברור באוויר ובשדה החי"ר, מצוי כיום צה"ל על הסוס מול אויביו בעזה, בביירות ובטהרן. העבר לימד כי היתרון הזה הוא בר חלוף. על כן מוטב למנף אותו לניצחון מדיני ולהסדרים שיועילו לישראל. זו שעת כושר, ועל ישראל להשכיל לנצלה. אם תחמיץ את ההזדמנות לעצב את המציאות כאשר אויביה מוכים, היתרון עלול להישמט. אויבינו ישקמו את יכולותיהם וירצו לשוב להילחם – כפי שעשו אחרי כל עימות בעבר.