יומה השלישי של עדותו של החייל היורה מחברון, אלאור אזריה, נמשך הבוקר (שלישי) בבית הדין הצבאי ביפו. אתמול היה יום קשה לאזריה, אף שלראשונה הגיעה לבית הדין חברתו אוראל כדי לחזק את ידיו. החל מהבוקר נמשכת חקירת התביעה, וגם היום לא צפוי לו יום קל. לתביעה, כמו להגנה ולאזריה עצמו, ברור שעדות זו היא קריטית ובעלת משמעות עצומה לתוצאות המשפט. השאלה היא כיצד יעמוד מול השאלות הנוקבות שעוד מחכות לו. התובע כבר הבהיר אתמול לאזריה: "מחר נדבר על הירי".
בניגוד לשלווה שהקרין שלשום, בעדותו מטעם ההגנה, אתמול נראה אזריה הרבה פחות רגוע. בשלב מסוים, בעת שהתביעה עימתה אותו עם עדויות וסרטונים, פנתה אליו ראש הרכב השופטים, אל"מ מאיה הלר, ואמרה: "מדוע אתה מתפתל?", ודרשה ממנו להשיב לכל השאלות. אזריה חזר גם אתמול על טענותיו נגד המ"פ, רס"ן תום נאמן, ואמר כי נאמן שיקר בחלק מעדותו וסטר לו פעמיים לאחר הירי.
החלק הדרמטי הגיע כשעה לאחר מכן, כאשר התובע עו"ד ויסמן, הטיח באזריה: בוא נדבר על הטענה של יום שמש חם. אתה אומר "היה 30 מעלות חום" ואני שואל אותך האם זו עוד נקודה בתיאור הסיבות לירי כשאתה מסרת שגם היא לא נכונה". אזריה ענה כי "מה שאמרתי זו הרגשתי מאותו יום אתה לא יכול להגיד לי מה אני מרגיש. היו פה עדים שגם אמרו שהיה חם באותו יום".
17:00 - "יותר פשוט אם הייתם מאשרים לי להיחקר שוב במצ"ח"
אלאור אמר לתובע כי "המצב הנפשי שלי גרם לי לא לזכור במהלך החקירות. היו לי פלאשים מהאירוע".
"אבל את השיחה עם הקצין אתה כן זוכר? רק את השיחה עם המ"פ אתה פעם זוכר ופעם לא זוכר?
"לא למדתי פסיכולוגיה. אני לוחם. אין לי איך להסביר את זה".
טענת במסגרת החקירה הראשית שאמרת לאחד העדים (ששמו אסור בפרסום, מ"ש) אחרי הירי על סכנת הסכין והמטען. שאלו את העד, 'האם דיברת עם אלאור לאחר הירי?' והוא עונה 'כן'. שואלים אותו: 'מה הוא אמר לך? העד לא מאשר מה שאתה אמרת. מאחר שעד היום לא העלית את הטענה שמסרת אודות סכנה לאותו עד, למרות שנשאלת מפורשות מספר פעמים והתבקשת לתת אפילו שם אחד שמסרת לו את הפרטים האלה, ולא מסרת אף שם כזה.
"סמוך לאירוע דיברתי עם העד, חד משמעית, על שתי הסכנות - סכין ומטען. בהמשך הוא רצה לעזוב את העמדה. סיפרתי לו מה שהמג"ד אמר לי. הוא התעצבן מזה. הוא רצה לעזוב את העמדה וללכת הביתה. אני החזקתי אותו ואמרתי לו שלא יעשה זאת. כנראה שזה התפספס ולא שמתי לב, אבל היה יכול להיות דבר יותר פשוט אם הייתם מאשרים שאיחקר שוב במצ"ח"
יותר פשוט מלומר לסנגורים שלך שהם השמיטו במסמך שהגישו לפחות שני פרטים חשובים, לגבי השיחות עם חיילים בשטח אחרי האירוע?
"כנראה פספסנו את הדבר הזה".
18:00 - "שאננות בזמן אמת"
לאחר מכן הפנה הסנגור שאלות לאזריה.
מחבל מנוטרל ולא מהווה איום, היית יורה?
"לא. ממש לא".
היית יורה לראש? בלי התראה מוקדמת?
"לא".
סיפרת שעשית מדי פעם מעצרים, בין השאר של ערבים. נשארת עם חלקם לבד. הם היו אזוקים?
"חלק היו אזוקים וחלק לא".
ירית במישהו מהם?
"לא".
היו אנשים שצעקו בזירה, 'המחבל עוד חי וזז, יש עליו מטען'. רציתי לשאול אותך האם האנשים האלה היו שאננים לדעתך?
"השאננות של מי שהיה שם בזמן אמת, ראיתי אותה בעיניים שלי. לגבי אנשים שצועקים - יכול להיות שגם".
מה עשו לך הצעקות באירוע?
"חלק מהסימנים לאותה סכנה מידית וממשית, זה מגביר את תחושת הסכנה".
השופטים מבקשים להשלים את התמונה
בשלב זה, ביקשו השופטים להבהיר עם הנאשם מספר נקודות. ירון סיטבון, סמח"ט אפרים, השופט, עבר עם אזריה שנייה אחר שנייה מהאירוע, במקביל להקרנת הסרטון והפנה אליו שאלות.
אנחנו מבקשים להשלים את התמונה. היה פיגוע, אותו לא רואים בסרטון. אתה מגיע אחרי פיגוע לשטח, מי מטפל ראשון בפצוע?
"אני חושב שהיה אזרח, אולי חייל נוסף מהיחידה (ששמו נאסר בפרסום בשל היותו עד, מ"ש)".
לא היית ראשון. התחילו כבר לטפל בו.
"שמעתי צעקות. אני מזהה על המחבל שהוא זז. אני מזהה גם את המעיל, היה יום חם. קשה לי לתת נקודת זמן מדויקת מתי החלטתי לירות".
מה היה חסר לך, איזה חלק של הפאזל, בשלב שאתה מאד קרוב למחבל, שהחלטת לירות?
"ככל הנראה אני מבין את הסכנה לאור כל הסימנים שהיו לי בזמן האירוע, סכנה מידית וממשית".
אזריה מתקשה לענות. השופט מבקש להקרין את השנייה המדויקת של הירי ומבקש מאזריה להדגים כיצד הוא יורה לעבר הקיר. החייל מרים את ידיו, לראשונה הוא מחייך. הוא דורך את ידיו ל-60 מעלות, מכוון ויורה.
"יש מכה סוגים של ירי. במקרה שלי, פעלתי אוטומטית כמו באימונים במטווח. לפני האירוע, הגיע מחט כפיר והתקיל אותי. נתן לי מכה. אותו הדבר כמו בסרטון".
אתה בקיא בהוראות פתיחה באש?
"כן".
אמרת שדיברו אתכם בעיקר על איום סכינאות. אתה עומד איפה שאתה נמצא עכשיו. בפינה עומד מחבל עם סכין ביד. לא רץ לעברך. האם לפי הוראות פתיחה באש אתה יורה בו?
"אם הוא לא רץ אלי, זה יכול להיגמר בירי לברכיים. תלוי בסכנה המידית והממשית לחיים. עושה נוהל מעצר חשוד. במידה שהוא ממשיך, ויכול לפגוע בי - ירי על מנת לנטרל".
קח אותו מחבל, בסיטואציה אחרת, שוכב על הרצפה עם סכין ביד. מה הוראות הפתיחה באש?
"אתייחס שוב לסכנה המידית והממשית. מחבל ששוכב על הרצפה, אני לא רופא, לא יכול לאבחן מה מצבו הבריאותי. אני מעריך שהייתי חושב לבעוט בו במידה ואני יודע שאין סכנה, לבעוט בסכין, או לירות בו ביד".
16:00: "לקחו אותי לכלא 4, לא ידעתי מה זה כלא בכלל"
השמעתי לך שאתה אומר בקולך שיכול להיות שנשמעת אומר אחרי הירי, 'הוא דקר חבר ומגיע לו למות'. וזה ארבעה ימים אחרי האירוע.
"יכול להיות. אני לא זוכר בדיוק. די בטוח שלא. גם במהלך החקירות הייתי מבולבל ובהלם ממה שהולך".
היום, בעדותך אתה כבר לא מבולבל ובהלם? אתה מצטייר בעיני כמישהו שלא מפחד לדבר. איך זה אפשרי שבסוף מרץ היית בהלם ומבולבל, איך לא דרשת לקבל טיפול נפשי? אני אומר לך שהטענות של, שמנסות להצדיק בעיות כאלה ואחרות כהלם ובלבול, לא מתיישבות עם התנהגותך בפועל ולא עם האופן שבו אתה מתבטא בשלושת הימים האחרונים?
כאן אזריה חשף את המצב הנפשי הלא פשוט בו שהה לאחר האירוע: "שללו ממני את האפשרות לדבר עם בני משפחתי. לאחר הדיון בהארכת מעצרי לקחו אותי לכלא ארבע, ואני לא מבין מה זה כלא בכלל. אני מגיע לכלא ומבקש רק להודיע למשפחה שלי שאני בסדר, אומרים לי "אתה לא יכול". גם כשביקשתי לדבר עם עורך דין, אמרו לי "אתה שלול שיחות". אמרתי לרכז המודיעין בכלא שאני רוצה לדבר עם עורך דין. הוא סידר לי לשבת עם המשפחה לפני הדיון. הדיונים היו הזמן היחיד שיכולתי לראות את המשפחה.
אני שוב נוכח לדעת את נפלאות הזיכרון שלך ורמת הדיוק בפרטים שאתה מפגין לגבי הימים ההם. בהשוואה לבלבול ולהלם שאתה מייחס לעצמך באותם ימים ממש.
"אני מבין שיש לך הכשרה כפסיכולוג. אחרי הארוע הרגשתי חנוק, היו לי סיוטים, ראיתי גופות".
15:30: "אולי המ"פ מפחד שאגיד משהו על ההתנהלות שלו"
האם אתה טוען שהמ"פ שיקר בשטח גם למג"ד וגם למח"ט, ואם כן, למה?
9:00 - נסיבות ביצוע הירי
התביעה פתחה הבוקר את המשך את החקירה וחזרה לרגע שבו אלאור תיאר את הגעתו לזירה בתל רומידה וההסבר שלו לסיבות בהן ביצע את הירי. אזריה סיפר מדוע ירה למחבל בראש. התובע, עו"ד וסא"ל במיל' נדב ויסמן, שאל: אמרת בעדותך במצ"ח שאחד האזרחים צועק 'תזהרו, יש עליו מטען כאילו חגורת נפץ' - תאשר לי שאמרת את זה".
אלאור: כן
ויסמן: לאיזו צעקה אתה מתכוון ומי צעק את זה
אלאור: "הייתה צעקה על המטען 'יש עליו כנראה מטען' והיו צעקות 'תקראו לחבלן' ו'אף אחד לא נוגע בו, הוא יקום עלינו' אני לא יודע בדיוק מי זה היה כי לא הסתכלתי על האנשים סביבי הייתי מרוכז במחבל".
ויסמן: מי זה הבן אדם שצעק לטענתך שיש עליו אולי מטען? מה שמו? ומתי הוא צעק את זה?"
אלאור: "אתה מדבר איתי אחרי שראיתי את הסרטון - לפי הסרטון זה נראה כמו עופר אוחנה (נהג האמבולנס-נ.א) ויש עוד אזרח שצועק
ויסמן: "תן לי את השם של הבן אדם שאתה טוען שצרח את זה ברקע ושאחר כך הגעת לירות במחבל ומתי זה היה".
אזריה: "אני יריתי במחבל לא רק בגלל הצעקות היו עוד סיבות. שוב אני לא יודע מי זה האזרח שצעק. מתי זה היה? סמוך לפינוי של החייל הפצוע תוך השתלשלות אירועים
ויסמן: מה הוא לבש האזרח שצעק את הצעקה? ואיך הוא נראה?
אזריה: "אני לא הסתכלתי על אזרחים הייתי ממוקד במחבל אם אתה רוצה אני יכול להגיד לך מה המחבל לבש. אני לא יודע את שמו ומה הוא לבש"
בשלב זה הוצגו לחייל סרטונים מהזירה, ולאחר מכן שאל התובע: "עכשיו אני שואל אותך מי צעק את הצעקה, ומתי"?
אזריה: אני לא מזהה. אני שומע את הקול אבל לא רואה אותו
ויסמן: אני מראה לך בתמונה אדם שעומד לידך ומצלם את הסרטון, שמו אורי עופר, ולפי עדותו של עופר אוחנה הוא זה שצילם את הסרטון שמופיע בפינה העליונה. ועכשיו אני שואל - תאשר לי שאתה התייחסת לצעקה שלו?
אזריה: כנראה שכן כי זה כלל עוד צעקות נוספות
ויסמן: הטענה שלך במצ"ח שבאותה שנייה של הירי שמשהו צעק שיש עליו מטען היא עוד טענה לא נכונה, כי זה אירע שתי דקות לפני שירית
אזריה: זה היה פחות משתי דקות ותוך כדי השתלשלות אירועים. אתה עוד פעם תופס אותי בשתי מילים בשפה של עורך דין, אני חייל פשוט. כשאני אומר שבריר שניה אני מתכוון שזו החלטה ברגע ואין לך זמן לחשוב.
התובע הקרין בפני החייל סרטון נוסף מהזירה, ומסביר לו שכל הזמן לפני הירי, כרבע דקה, מצולם בשתי מצלמות עם סאונד, ובאף אחת מהן אין שום צעקה, בניגוד לטענתו: "אני לא שמעתי צעקה בסמוך לירי. תגיד לי איזו צעקה גרמה לך בשבריר שניות לירות במחבל".
אזריה: "אני לא זוכר איזו צעקה זו הייתה אבל זה אחד מהגורמים שהיו לבצע את הירי. קיוויתי שאני לא אצטרך לחזור כמו אתמול על התשובות שלי כמו תוכי. תוך כדי השתלשלות האירועים והחששות זיהיתי סכנה וכנראה שתוך כדי החקירות לא זיהיתי במדויק את רגע הצעקה. שוב, בשטח, אתה לא מסתכל על דברים כאלה.
ויסמן: אז אתה בעצם מאשר לי ששנייה לפני הירי לא הייתה צעקה? זאת אומרת שמה שאמרת במצ"ח על הצעקה 'יש עליו מטען' זה לא נכון?
אזריה: מה שאמרתי בשורות הקודמות
ויסמן: אז אתה מאשר לי את זה?
אזריה: אני... אמרתי את זה שאני לא זוכר את העיתוי...
ויסמן: אבל עיתוי זה דבר מאוד חשוב במשפט הזה, ואתה אמרת לי כל אתמול שבשטח מקבלים החלטות תוך שניות ואני שואל אותך כבר פעמיים, אם קבלת את ההחלטה תוך שניה או שניות אחרי הצעקה. ולכן אני אומר לך שעל פי הממצאים - אתה קבלת את ההחלטה לירות במחבל שתי דקות לפני שירית
אזריה: שוב אלו התובנות שלך. אמרת לי שעיתוי זה דבר חשוב, בשטח אני לא מסתכל על שניות אין זמן לזה. אני לא החלטתי שאני הולך לירות במחבל שתי דקות לפני כן. תוך כדי השתלשלות האירועים, הנקודות מתחברות, אתה מבין את הסכנה ומבצע ירי.
10:15 - הרגע בו החליט לירות במחבל
מתי קבלת את ההחלטה לבצע את הירי ובלי זה לא נוכל להתקדם. שנייה לפני, 10 שניות, 2 דקות, תגיד אתה
"ברגע שאני מבין את הסכנה ומזהה אותה. אתה רוצה להיתפס לשניות אני לא יכול לענות לך. בשטח זה לא כמו פה"
אני שמעתי אותך וקראתי אותך אומר את זה וראיתי את הצילום. ואני אומר לך שכדי לטעון לסכנה מיידית וממשית - אתה צריך לשכנע מה היא הנקודה שבה אתה הבנת שאם לא תירה יש סכנת חים בזמן המיידי
"אני אתן דוגמא להסביר איך זה עובד. ושאף אחד לא יפגע. נגיד אני בא למשהו פה ומביא לו מכה. תשאל אותו מתי הוא היה בסכנה. הוא יענה לך? לא הוא לא יכול לענות"
זו לא תשובה מספקת. הנטל הוא עליך. אתה ירית בראש המחבל ואתה טוען שהרגת סכנת חיים ממשית ומידתית ואני אומר לך שאתה צריך להצביע בנקודת הזמן שאם אתה לא יורה מידית ייגרם נזק לחיים ולאנשים
"תודה רבה שאתה נותן לי הזדמנות שנייה להשיב - אני יכול להגיד לך שברגע שאני מבין את הסכנה. אני לא יכול להגיד לך נקודת זמן מדויקת".
ויסמן: אז אני אומר לך שאם טענתך לתחושת סכנה ממשית ומיידית הייתה כנה ואמיתית היית יודע להצביע לי על הנקודה שהבנת את גודל הסכנה. במצ"ח אפשרו לך להצביע על הנקודה, ובעדות הראשית שאלו אותך וכאן בחקירה הנגדית אתה לא יודע להצביע על הנקודה היא ההוכחה שאתה לחא ירית בגלל תחושת סכנה אלה מסיבות אחרות
11:00 - "יש פה עדים שטענו שהיה חם באותו יום"
11:27: אזריה תוקף: "אף אחד לא הסביר לנו"
11:45: עימות מול עדות חייל מהשטח
במצח אמרת 'בדוק שהשיחה הזו לא הייתה' ולכן אתה צריך להתעמת איתו והסירוב שלך יש לו משמעות
12:30 - "אם הייתי מחפש נקמה, הייתי יורה מטווח אפס"
אלאור הוסיף: "אני אגיד לך יותר מזה. בהכשרה יש דבר כזה שנקרא ירי לעומק שעושים את זה אך ורק בזמן של מלחמה ובאימונים אתה לא עושה את זה מחשש לפגיעות, כאילו סתם לפגע בחיילים משהו כזה. אני מבין שאין ברירה, צעקתי 'זוזו, זוזו' ויריתי לעבר הראש אמרתי יכול להיות. לא יודע מה. יכול להיות שהייתי פוגע באחד האנשים בעמדה. כי שוב אני אומר אם זה היה נקמה הייתי מתקרב למחבל לזווית אפס ויורה לו בראש".
12:55: "שילוב הראיות מצביע על עדות שקר לגבי השיחה עם המ"פ"
בשלב זה ניסה התובע לפתוח את עניין השיחה בין אזריה למ"מ ולמ"פ, ששניהם טוענים כי אזריה לא אמר להם כלום על מטען.
אזריה השיב: "אתה טוען שזה שקר. אני באמת אמרתי את זה. לגבי המ"מ, שוב, אני לא אחראי על מה שהוא אמר. המ"פ, שוב אומר שלא אמרתי את זה. המ"פ אמר הרבה דברים פה בבית הדין. אחד מהם שהוא הוציא אותי לקורס חופ"לים וזה לא היה היה. ואני אמרתי שבגלל שהמ"פ קטע אותי לא הספקתי להגיד, אמרתי רק על הסכין".
14:30 "אמרתי שאיבדתי את האמון במ"פ, זה לא מוריד ממנו את האחריות לנהל זירה"
לאחר הפסקה של שעה, נמשכה החקירה והתובע, עו"ד ויסמן, שאל: האם העדות שלירי שלך לא הייתה הצדקה מבצעית, היא לא נכונה?
למה החלטת לירות במחבל ללא התראה?
"בשטח זה עניין של שניות. בנוסף, אמרתי כבר, שברגע שאני מזהה סכנה מידית, אני לא חושב שצריך לבקש אישור. זה כמו שעכשיו אגיד על העדים, למה הם ירו לעבר שני המחבלים ואחד מהם לא חשב לרוץ למ"פ ולשאול אם הוא יכול לירות".
אתה לא חושב שהמצב שונה כשהמ"פ נוכח בשטח?
"ברגע שאתה מזהה סכנה מידית, עליך לפעול כדי להציל חיים".
בוא נחזור לשלב שראינו בסרט, כשחבריך מטלטלים את המחבל שאתה חושב שהוא ממולכד. היה לך ספק אם יש עליו מטען?
"הייתי בסערת רגשות. בהלם. מבולבל אחרי הירי. המ"פ קיבל את השרביט מבחינתי ויכל לעשות עם המידע מה שרצה".
יש סתירה בלתי ניתנת לגישור בין הגרסה שלך למה ירית במחבל, לבין העובדה שלאחר הנטרול, לאחר הירי בראשו של המחבל, שלפי התודעה הנטענת שלך על המחבל יש מטען וחברים שלך מתקרבים למטען ויכולים חלילה לסיים את חייהם ואתה לא עושה כלום! שום תנועה, שום מילת התראה, 'תיזהרו'. אני נותן לך הזדמנות אחרונה להסביר את עצמך.
"שוב, הייתי בסערת רגשות, מבולבל, בהלם, מכל האירוע. ככל הנראה לא הצלחתי בכל הזמן שהראית לי בסרטון להגיד משהו, להוציא מילים מהפה. מבחינתי גם אמרתי הכל למ"פ".
אציע לך הסבר אחר. שאף פעם לא חשבת שיש על המחבל מטען. לא לפני שירית בו ולא אחרי.
"אגיד לך תודה, אבל לא מקבל את ההצעה".