ההכנות למבצע החלו לקבל תאוצה. באגפי התכנון והמבצעים של צה"ל שקדו על תכנון דרכי פעולה אפשריות. במקביל הורה הרמטכ"ל לצה"ל להגביר את כשירותו לקראת האפשרות שבקיץ תהיה הידרדרות בחזית סוריה. כדי שלא לחשוף את ההכנות למבצע, אשכנזי ושותפי הסוד המועטים במטכ"ל הפיצו סיפור כיסוי לכל צה"ל, שאמור להסביר מדוע מאיצים את מוכנות הצבא לעימות אפשרי בצפון.



סרטון תקיפת הכור הסורי

הוכנו כמה חלופות לפעולה צבאית. במקביל התחזק השיח בין מערכת הביטחון לדרג המדיני. "במרץ הגיע אלי לפגישה אישית מאיר דגן", אומר ל"מעריב המגזין" מי שהיה אז שר הביטחון עמיר פרץ. "מאיר אמר לי: 'באתי להציג בפניך עניין מאוד סודי'. הוא הראה לי חומרים ותמונות של מבנה שנראה כמו חווה חקלאית. בשדות סביב היו גידולים חקלאיים, אך בתוך המבנה נראו צפון־קוריאנים. הוא סיפר לי איך הושגו התמונות. בעצם מה שהוא אמר לי זה שמתחת לאף שלנו צמח כור גרעיני. ומאיר אמר לי עוד משפט שמהדהד עד היום בראשי: 'יש להיערך ולהשמיד אותו'".


עמיר פרץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


פרץ מוסיף כי בהתייעצות עם הרמטכ"ל, הוחלט להקים את הצוות המצומצם, אך "התעקשתי גם להכניס בו את סגני אפרים סנה, כדי שיהיה אדם שלא בא מליבת המבצעים". לדברי שר הביטחון לשעבר, "שלושה עוגנים עומדים במצרף ההחלטות: עוגן מודיעיני, עוגן מבצעי ועוגן מדיני". 
 

בנוסף לכך, בהתייעצות עם אולמרט סיכמו השניים על שלושה עקרונות שאמורים להיות ציוני דרך בהחלטה אם לתקוף או לא: תאריך של נקודת האל־חזור שבה יופעל הכור. סוגיה נוספת, שאמורה לקבוע את נקודת האל־חזור, הייתה הרגע שבו יחובר הצינור שנועד להוביל את המים לכור מהפרת. כשזה יקרה, ברור כי לכור יוכנסו חומרים רדיואקטיביים. העיקרון השני שדנו בו הוא דרכי פעולה אפשרויות, והשלישי נגע לרמת התיאום עם הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד ארצות הברית.
 זו הועמדה למבחן כבר לאחר כחודש. ב־18 באפריל ביקר בישראל שר ההגנה רוברט גייטס, ובהתייעצות עם אולמרט הוחלט כי פרץ יידע אותו על המודיעין שהשיגה ישראל. הפגישה התרחשה למחרת במלון "דיוויד אינטרקונטיננטל" בתל אביב, ופרץ צירף אליו את ראש אמ"ן ידלין, שהגיע מצויד בכל החומר המודיעיני. "הוא נראה די מופתע מהמידע והחומר שהצגנו לו", נזכר פרץ.
 במקביל החליט אולמרט שלא יהיה זה יאה שנשיא ארצות הברית ישמע על הכור הסורי משר ההגנה שלו, ולכן החליט להתקשר בטלפון מאובטח ולבשר על כך לג'ורג' בוש. במהלך נוסף ומקביל טס דגן לוושינגטון כדי לשתף במידע את עמיתו, ראש הסי־איי־אי. 

אהוד אולמרט. צילום: פלאש 90

 
גייטס, שנועדה לו בהמשך היום פגישה עם שרת החוץ ציפי לבני, התבקש שלא לשתפה במידע. זה היה מצב מביך, וכעבור כמה ימים אמר ראש הממשלה לשר הביטחון שלו: "זה לא עניין לשנינו", והחליט לחלוק את המידע עם כל שאר חברי הקבינט: ציפי לבני, אבי דיכטר, אלי ישי, בנימין בן אליעזר ורפי איתן.
בינתיים נקלעה מפלגת העבודה לעוד אחת ממערכות הבחירות שלה, ופרץ מצא את עצמו במצב לא פשוט. מצד אחד הוא מנהל דיונים חשאיים ביותר, ומצד שני נאלץ לקושש קולות בפריימריז, כשברקע הדברים מלחמת לבנון השנייה וועדת החקירה של וינוגרד.

באותו שלב, בחודשי אפריל־יוני 2007, הואצו הדיונים הן בדרג הצבאי המודיעיני והן בדרג המדיני, ואולמרט החליט לצרף למעגל שותפי הסוד מעין "מועצת חכמי ביטחון" של לשעברים, ובהם אמנון ליפקין־שחק ודוד עברי, שהתכנסו עם הצוות הביטחוני המצומצם בימי שישי בביתו בבלפור בירושלים.

ב־14 ביוני, בישיבה של הצוות, הודיע מפקד חיל האוויר: "אנחנו מוכנים. קבלו החלטות. יש למהר". למחרת הגיע פרץ לפגישה עם אולמרט בביתו בבלפור. "הרגשתי שאהוד חש לא בנוח. אחרי זמן מה הוא הראה לי פקס שהגיע בעת שהייתי אצלו", סיפר פרץ. זה היה פקס ששלח אהוד ברק לאולמרט, ובו הודיע לו: "אני מבקש להיכנס לתפקידי".

זמן קצר קודם לכן התקיימו במפלגת העבודה פריימריז, וברק ניצח את פרץ. "אולמרט אמר לי: 'זה מאוד כואב לי. אולי בכל זאת תישאר בממשלה ותהיה שר בלי תיק, על חשבון מכסת קדימה? אתה הרי שותף בכל הדיונים וההחלטות על הכור בסוריה'". פרץ השיב בשלילה והודיע לאולמרט שהוא מתפטר מתפקידו ומהממשלה. "אמרתי לו: מי שצריך להציע את ההצעה זה יו"ר מפלגת העבודה (אהוד ברק - י"מ) ולא אתה, יו"ר קדימה", מספר פרץ. פרץ מוסיף כי הציע לברק חפיפה מסודרת, אך "ברק לא היה מעוניין. בכל זאת התעקשתי שעלי להעביר לו את התפקיד, ובמיוחד בנושא זה, בצורה מסודרת. החפיפה בינינו הייתה קצרה. העברתי לו את כל המידע והמלצתי לו לתמוך בתקיפה".
 
פרץ חזר להיות חבר כנסת מן השורה. שעה לאחר שהתקיפה הסתיימה, טרח אולמרט, כמחווה של ידידות, לעדכנו. למחרת צלצל אליו גם ברק, שלדברי פרץ, אמר לו: "טביעות אצבעותיך ניכרות בכל מקום".

לברק יש גרסה שונה. "כשנכנסתי למשרד הביטחון, המבצע היה מוכר לי. עוד קודם לכן אהוד אולמרט הזמין אותי לשיחה. בבואי היו שם ידלין ודגן. הם עדכנו אותי, הציגו לי את המידע וישבנו על תצלומי אוויר. כבר אז תמכתי בפעולה", הוא אמר ל"מעריב המגזין".

מדוע לדעתך אולמרט עדכן אותך, אף שלא נשאת בתפקיד רשמי?"אני חושב שהוא רצה להרחיב את בסיס התמיכה ולשמוע דעות נוספות. לאחר שנכנסתי לתפקיד המשכתי לתמוך בפעולה וחשבתי שזה הדבר הנכון לעשות. זו גם הסיבה שביקשתי לעשות חילוף מהיר עם עמיר".

אהוד ברק. צילום: פלאש 90

 לאולמרט יש גרסה אחרת לחלוטין. בשיחות איתי הוא טען כי ברק עשה כמעט כל דבר כדי לדחות את הפעולה. להערכת אולמרט, ברק קיווה כי ועדת וינוגרד תאלץ אותו להתפטר, והוא - ברק - יירש אותו בראשות הממשלה ויזכה במלוא הקרדיט על המבצע. טענה זו של אולמרט נתמכת בעדויות של אחרים, שהיו בסוד המבצע, כולל קצינים מהמטה הכללי. הם סיפרו כי "באחד הדיונים בהשתתפות אלופים מהמטה הכללי, שהיה סוער במיוחד, ברק ניסה למנוע מהקצינים להציג את עמדתם וניסה להשתיקם, בטענה שרק הוא מוסמך להציג את עמדת מערכת הביטחון. אולמרט התערב ואפשר להם להביע את דעתם".
 ברק מכחיש דברים אלה ואומר כי לא ניסה לעכב את התקיפה: "אבל הבנתי שנדרשים כמה תנאים מקדימים. האחד הוא תכנון של דרכי פעולה, ורצוי יותר מאחת, שיביאו להרס ודאי של הכור ולא יגרמו להידרדרות עם סוריה, ואולי חיזבאללה. עם זאת, למרות ההערכה שאסד לא יגיב, צריך היה להביא בחשבון שאולי טעינו בהערכותינו לגביו, והוא כן יגיב ונידרדר למלחמה כוללת עם סוריה ואולי חיזבאללה. ולכן אמרתי שכל הדברים האלה דורשים הכנות וזמן של העורף ופיקוד צפון".
 
כלומר, בכל זאת הדרישות שלך עלולות היו לגרום לעיכוב בביצוע התקיפה?
"היה לי חשוב שלכל הבעיות האלה יינתנו תשובות ויימצאו פתרונות. הייתה גם בעיה של הצורך לשמור על חשאיות. חשבתי שצריך לטפל בכל המצבים האלה. מרגע שנכנסתי לתפקיד דאגתי שיורידו חלודה מהתוכנית המבצעית ושיכינו כראוי את העורף. בכל דיון אמרתי: את הכור יש להשמיד, אך צריך גם לעשות את זה נכון. לחשוב. להכין. לבצע. בכל מקרה ידעתי שיש לנו זמן של בין כמה שבועות לחודשים. ההחלטה לתקוף הייתה החלטה נועזת וחשובה שמגיע עליה קרדיט לאולמרט. יש לו הרבה תכונות טובות. הוא שרמנטי. יש לו מוכנות לקבל החלטות, אך יש בו גם נמהרות". 
 
חצי הפרגון של ברק אינו מובן מאליו. דם רע שורר מאז השניים על רקע תקיפת הכור, ובעיקר בשל העובדה שברק אילץ את אולמרט להתפטר מתפקיד ראש הממשלה בגלל חקירות המשטרה נגדו, שהובילו בסופו של דבר להרשעתו ולשילוחו למאסר. 

תפנית מסוכנת
באותו שלב אולמרט עדיין קיווה כי הנשיא בוש יורה לתקוף את הכור הסורי, אך במסרים ישירים ועקיפים בין שני המנהיגים וגם באמצעות בכירים בשני הממשלים התברר לראש הממשלה כי ארצות הברית, שהייתה מסובכת בשתי מלחמות – בעיראק ובאפגניסטן, לא תפתח חזית נוספת, שלישית. אולמרט הבין שלא תהיה ברירה לישראל, והיא תיאלץ לעשות זאת לבדה. אבל הוא, ברק ואשכנזי הבינו עוד דבר אחד: בוש אינו מתנגד לתקיפה. בוש אמר שוב ושוב למנהיגי ישראל: "אל תתקפו את איראן". אך הוא לא אמר: "אל תתקפו בסוריה".

ג'ורג' בוש הבן. צילום: רויטרס

 בהדרגה החל אולמרט להבין את כובד האחריות שמוטל על כתפיו. כשנה ורבע לאחר שהתמנה לראש הממשלה במקומו של אריאל שרון, הוא מצא עצמו במקום שאליו נקלע ראש הממשלה מנחם בגין כרבע מאה קודם לכן. בהחלטה להשמיד את הכור הסורי המשיכה ישראל את מה שאפשר לכנות דוקטרינת בגין, שקבעה כי ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שלמדינה ערבית או מוסלמית במזרח התיכון יהיה נשק גרעיני שיסכן את קיומה.

אך לאמיתו של דבר, ההכרעה שעמדה בפני אולמרט הייתה קשה לאין ערוך מזו של בגין. בניגוד לעיראק המרוחקת יחסית, לסוריה גבול משותף עם ישראל. בשל עשרות אלפי הטילים שהיו לה אז, יכולתה להגיב על פעולה צבאית ישראלית הייתה גדולה יותר, והנזק שהייתה עלולה להסב היה רב יותר לאין שיעור. למרות זאת, החליט אולמרט לאמץ את דוקטרינת בגין ולפעול כדי למנוע מסוריה לייצר נשק גרעיני.
 בשבוע השלישי של יולי התכנס דיון חשוב במשרדו של ברק בקריה בתל אביב. אשכנזי הציג בפניו את החלופות, ואמר לו: "הצבא מוכן לבצע, והוא וגם העורף ערוכים למלחמה". ברק לא קיבל את המלצת הרמטכ"ל, שלפיה צה"ל מוכן, וקבע כי יש להמשיך בהכנות. "נהיה מוכנים גם בעוד שמונה עד 12 חודשים", ציטטו כמה ממשתתפי הדיונים את ברק כאומר. וכשהוא נשאל־הוזהר שהזמן קצר משום שבקרוב יוכנסו לכור חומרים רדיואקטיביים, השיב ברק, על פי אותן עדויות, "גם בכור 'חם' אפשר לטפל".
 אשכנזי אומר כי בהיותו מחויב לעמדת מערכת הביטחון ולאור החלטת ברק, הוא ביקש מאולמרט לכנס דיון. השתתפו בו גם שקדי, דגן, ידלין, ראש אגף התכנון אלוף עידו נחושתן, ראש לשכתו של אולמרט, יורם טורבוביץ', וראש השב"כ יובל דיסקין, אף שנגיעת ארגונו למבצע והכנותיו הייתה שולית, אך הייתה לו השפעה וקרבה לאולמרט. במהלך הדיון היו חילופי דברים קשים בין ברק לאולמרט.
 
מאותה ישיבה היה ברור כי אולמרט דוחה את עמדת ברק, מקבל את עמדת אשכנזי וצה"ל ומעניק להם אור ירוק להגביר את ההכנות למבצע. חיל האוויר מתרגל את הפעולה על מודלים, אף שהטייסים שמשתתפים באימונים ובהכנות אינם יודעים מה המשימה, היכן ומתי. "מהתרגולים הבנו שמדובר במשהו גדול וחשוב", מדגיש אל"מ ת', אחד הטייסים שהשתתפו במבצע. "אך לא היו לנו שום פרטים".

תקיפת הכור בסוריה. צילום: דובר צה"ל


ההכנות קיבלו תפנית מסוכנת כאשר התברר כי ה־MI6, שנחשב לארגון ביון מהטובים בעולם, גילה ממקורותיו שסוריה בונה כור גרעיני. "היה חשש שמא בשל הבריטים, אם במכוון ואם בטעות, המידע ידלוף לציבור", מציין אחד מאנשי המודיעין הבכירים שהיו בסוד הפעולה, "ואסד יבין שסודו התגלה וינקוט אמצעי זהירות, יגביר את ההגנה על האתר ויתכונן לאפשרות שיותקף".
 ואכן, לפני התרגול האחרון על המודל, שבו צפה הרמטכ"ל אשכנזי, עלה כלי תקשורת אמריקאי על הסיפור שאסד בונה כור גרעיני. המודל היה אחד לאחד. נבנה דגם מיוחד של ליבת הכור, והטייסים שחררו את הטילים והפצצות, בדיוק לפי ההנחיות שקיבלו ולפי התרגולות של האימונים הקודמים. כלי התקשורת האמריקאי פנה לשגרירות ישראל בוושינגטון ושאל אם ישראל יודעת על כך. השגרירות העבירה את הפנייה למשרד החוץ בירושלים, וממנה לכל שאר הגורמים במערכת הביטחון. זה היה ב־5 בספטמבר. 
 "הבנתי שכל המבצע בסכנה של חשיפה, ולכן ביקשתי דיון דחוף בקבינט", מספר אשכנזי. "במקביל אמרתי לשקדי: שלח את הטייסים לישון כדי שינוחו לקראת האפשרות שהמבצע יצא לפועל בעוד כמה שעות".
 
"כשאמרו לנו לנוח", מדגיש אל"מ ת', "הבנו שהרגע שאליו התאמנו מתקרב, אך עדיין לא מסרו לנו פרטים נוספים".

הדיון בקבינט, אומר אחד השרים שהשתתפו בו, "היה ענייני ומקצועי". עם זאת, הדרג הצבאי־ביטחוני חש שהשרים מהססים להורות על המבצע. "הדרג המדיני היה מצולק בגלל המלחמה בלבנון והרגשנו שיש לו חוסר אמון כלפי צה"ל", מודה אשכנזי.

בשאר אסד. צילום: רויטרס

 
בתחילה השמיעו ראש המוסד דגן וראש אמ"ן ידלין את הערכותיהם לגבי הסיכויים שהתקיפה תביא למלחמה כוללת. דגן העריך את סיכויי המלחמה 
ב־%50. ידלין היה מוכן להסתכן יותר בהערכתו. הוא סבר כי הסיכוי למלחמה קטן מ־%50 וכי הערכות אמ"ן לגבי התגובה האפשרית של אסד - כלומר שלא יגיב - מבוססות. אשכנזי הציג לחברי הקבינט את עמדתו. הוא שוב קבע כי צה"ל מוכן, שיש לקבל החלטה על תקיפה ומיד בגלל הסכנה שהמידע דולף ושהסיכוי למלחמה נמוך. אשכנזי וגם אחרים חזרו שוב ושוב על כך שיש לשמור על שתיקה מוחלטת, לפני התקיפה וגם אחריה, ואם מישהו יפטפט, סיכויי המלחמה יגברו.
 בתום הדיון התקיימה הצבעה, וכל חברי הקבינט, כולל שר הביטחון ברק, תמכו בפעולה. רק השר אבי דיכטר נמנע. בהחלטה הוסמכו אולמרט, ברק ושרת החוץ לבני לקבוע את מועד הפעולה ואת החלופה הרצויה. קציני הצבא ודגן הוצאו מהחדר, ובו נותרו רק אולמרט, ברק, לבני ואשכנזי. "הם שואלים אותי מה אתה ממליץ", משחזר אשכנזי, "ואני אומר להם שהאופציות טובות, אך בסוף ממליץ לחיל האוויר על המתווה האווירי של שיגור שתי רביעיות מטוסי קרב, והם מקבלים את דעתי". 
 עם קבלת האישור בבסיס בדרום הארץ, נקראו הטייסים לחדר התדרוכים. "רק אז אמרו לנו שזו המטרה", נזכר סא"ל ד', שהשתתף במבצע. "עד אז לא ידענו על מה התאמנו במשך חצי שנה. בחמש יצאנו למטוסים. מפקד הטייסת אסף אותנו ואמר לנו: 'היום גורל המדינה בידינו'. בדיעבד אמר לנו מפקד חיל האוויר שהיה חשוב לו לדבר עם כל אחד בנפרד".
 לאחר ישיבת הקבינט, נסע אחר הצהריים אשכנזי לתל אביב וזימן לישיבה בקריה את כל אלופי המטה הכללי. רובם לא היו עד אז בסוד המבצע. אחר כך, כדי שלא יתעורר חשד, שם אשכנזי פעמיו לחתונתה של מזכירתו לירון, ונראה שליו ושקט ושמח כהרגלו, כאילו לא יקרה שום דבר. לאחר החתונה נסע אשכנזי לבור בקריה, לשם גם הגיעו אולמרט, ברק, לבני, ידלין, דגן ושקדי, והמתינו בסבלנות מלווה במתח ובדריכות לתקיפה ולדיווחים המוצפנים עליה בעזרת מילות צופן, שנקבעו כמובן מראש.
 
גרסאות סותרות

הטייסים המריאו לפני חצות. שתי רביעיות של אף־15 ואף־16, מלוות במטס בקרה ושליטה ומוגנות על ידי כל מערכות המודיעין והלוחמה האלקטרונית המשוכללת של צה"ל, שפעלו "לסנוור" ולהוציא מכלל פעולה את מערכות המכ"ם של סוריה. הם שמרו על דממת אלחוט מוחלטת. 
 "היה לילה שקט וירוק", מספר סא"ל ד', אחד הטייסים במבנה. "הטיסה הייתה חשאית, וידענו שכל טעות קטנה עלולה לגרום לצד השני להבין שיש משהו ולהביא לחשיפתנו. טסנו בגובה נמוך, וכרבע שעה לאחר חצות נסקנו לגובה רב ב־60 שניות, שעוברות הכי לאט בעולם. אז נראתה לנו המטרה".

טייסת 119 בדרך למבצע. צילום: דובר צה"ל
 כל טייס שיגר את טיליו ואת הפצצות ודיווח על כך למוביל. "בעגת חיל האוויר התהליך נקרא אלפא", מדגיש סא"ל ד', "שזה אומר שפגענו במטרה. כ־3־4 דקות לאחר התקיפה יצא הדיווח הזה: אלפא ועוד אלפא ועוד אלפא. כשהביצוע הושלם, כולם דיווחו 'אריזונה', שזו הייתה מילת הקוד להשלמת המשימה".
 "כששמעתי 'אריזונה'", מספר אולמרט, "הייתה תחושה של הקלה וסיפוק". אבל אצל הרמטכ"ל התחושה הייתה קצרה ביותר. כשעזבו הנוכחים את הבור ופנו לבתיהם, עלה אשכנזי ללשכתו בקומה ה־14 במגדל בקריה. "הייתי מתוח מאוד", הוא מודה. "רציתי לדעת שאסד אכן מכיל את האירוע. מהקומה ה־14 אני מסתכל על כל תל אביב המנמנמת לפנות בוקר ואינה יודעת את מה שהתרחש ואולי עוד יתרחש".
 מה שעזר לאסד להכיל את האירוע, ובסופו של דבר לא להגיב עליו, היו שתי סיבות. הראשונה היא המדיניות הנבונה שאימצה ישראל, שלא לקחת אחריות על הפעולה, בניגוד למה שעשה בגין לאחר השמדת הכור בעיראק. הסיבה השנייה הייתה אישיותו. עד היום סוריה אינה מודה כי בנתה בחשאי ובניגוד למחויבויותיה הבינלאומית כור להפקת פלוטוניום לייצור נשק גרעיני. אסד מסר בימים ובשבועות שלאחר המבצע גרסאות סותרות, שכללו בין השאר את הטענות שראשית, לא הייתה תקיפה; שנית, שמטוסי חיל האוויר שלו הניסו מטוסי אויב שחדרו לשטחם; ושלישית, שפצצה אחת נפלה על מבנה ריק במחנה צבאי.

תמונה קבוצתית של המשתתפים במבצע. צילום: דובר צה"ל

 ובכל זאת הייתה תקלה אחת שעלולה הייתה לגרום לצרות. אחד ממכלי הדלק הנתיקים של המטוסים התוקפים שוחרר ונפל בשטח טורקיה, בסמוך לגבול סוריה. על המכל היו כיתובים בעברית. מתברר כי גם מבצע שמתוכנן לפרטי פרטיו אינו חסין מטעויות. מישהו בחיל האוויר התרשל ולא דאג למחוק את הכיתובים בעברית.
 לאחר שנמצא המכל התקשר רמטכ"ל צבא טורקיה לאשכנזי, שעמו היה מיודד. זה היה בעידן שבין שתי המדינות שררו יחסים מודיעיניים, ביטחוניים וצבאיים הדוקים ואינטימיים ביותר. "סיפרתי לאולמרט על הטלפון ושאלתי אם לענות לו", מספר אשכנזי. "אולמרט אמר לי: 'תענה לו'. התקשרתי לרמטכ"ל הטורקי וסיפרתי לו שביצענו מה שביצענו והוספתי: 'לא טסנו מעל אדמתכם'". זה הספיק. טורקיה לא שעתה לדרישות אסד לחקור את המקרה.
 על פי תוכנית שקבעו מראש אולמרט ואנשיו, החלו בכירים בישראל בימים שלאחר השמדת הכור לתדרך את עמיתיהם בחו"ל על התקיפה. במערכת הביטחון הוכנה גם "ערכת הפללה", שכללה מידע וצילומים של הכור מבחוץ ושל מה שהיה בתוכו, כמו גם לאחר השמדתו. אולמרט כמובן דיבר עם הנשיא בוש, אך הוא גם יידע את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, את נשיא מצרים חוסני מובארק ואת עבדאללה מלך ירדן ומנהיגים נוספים בעולם מבריטניה, צרפת, גרמניה ועוד. דגן, ידלין ואשכנזי נסעו לארצות הברית והראו את החומר לעמיתיהם. אשכנזי גם עדכן ותדרך את עמיתיו בנאט"ו.
 
חודשים לאחר מכן, על סמך המידע, ובתיאום עם ישראל, דיווח ראש הסי־איי־אי, מייקל היידן, לחברי ועדת המודיעין של הקונגרס על התקיפה, והציג מצגת שכללה את החומרים שסיפקה ישראל. המצגת, כצפוי וכפי שהיה ברור ואולי גם תוכנן, דלפה לתקשורת בארצות הברית ומשם לכל העולם. ישראל המשיכה לשמור על המדיניות הנבונה של העמימות בנושא זה: לא להכחיש אך גם לא לאשר. לא עוד.