ביום שלאחר התקיפה הישראלית בסוריה, נשמעים איומים מצד הסורים והאיראנים לפעולת נקם. האם פנינו לתקופה מתוחה ואף לימי לחימה? פרופסור אייל זיסר מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, התארח בתוכניתו של אראל סג"ל ב-103FM וסיפק את הערכתו בנושא.
"כולם מאוד נזהרים. שני הצדדים לא יוצאים מגדרם אלא רק שולחים מסרים. כולם הולכים על הבהונות ולא רוצים עימות. מנגד, יש מציאות בה מצד אחד המלחמה בסוריה הולכת ומסתיימת, מרחב התמרון שלנו הולך ומצטמצם ומצד שני אנחנו כנראה כן מפריעים לאיראנים בשטח. אני לא חושב שהצהרות של ישראל עם נתניהו ואייזנקוט הן בכלל פקטור בעניין הזה. המציאות בשטח היא זו שמכתיבה. הם מרגישים שאנחנו מצמצמים ומגבילים את היכולת שלהם לפעול ולהתבסס והם מתעצבנים מכך".
האם הירי אתמול היה ירי של ייאוש וכעס או שזה היה ירי מתוך ביטחון עצמי?
"אני לא חושב שזה פחד, ייאוש או ביטחון עצמי. לא רק האיראנים מפחדים, גם אנחנו נזהרים. ב-2018 לא הרגנו איראניים. בין שני הצדדים יש הבנות וקווים אדומים, כל אחד משתדל לא לעבור אותם. זה בדיוק הסיפור בסוריה, בוחנים מה מותר ומה אסור. איראן מנסה לשרטט לנו קווים אדומים ואומרת לנו שאם נפעל נגדם – נחטוף. איראן היא אומה של 3,000 שנה, יש לה סבלנות כי היא מבינה שמדובר בתהליך ארוך".
אז אנחנו נכנסים לסוג של מלחמת התשה בגבול הצפוני? כל פעם מחדש יהיו טפטופים? זה קצת מערער את דברי הכתב הצבאי טל לב רם שאמר שהמצב בצפון לא יהיה כמו בעזה.
"זו אכן המטרה הישראלית אך אנחנו לא השחקנים היחידים בשטח ולא הכל תלוי בידינו".
מה דעתך על ההתבטאות של מפקד הכוחות האוויריים בצבא האיראני שאמר שכוחותיו מוכנים ליום בו יראו את השמדת ישראל? זו רק רטוריקה?
"אם תבחן בכל יום עיתון או אתר אחר של חדשות באיראן תמצא הצהרה שכזו. אני לא מציע לזלזל בהצהרות הללו אך מדובר ברטוריקה. אני לא חושב שנוכל לכפות מציאות שהיא לא עזה או לבנון. במאי האחרון איראן ירתה עשרות טילים לעבר רמת הגולן והגבנו במסר, העניין נגמר וכל אחד המשיך לענייניו".
איפה הרוסים בתמונה?
"הרוסים עוד לא התערבו. אני מניח שאם הדברים יתדרדרו למצב בו סוריה בוערת ואשר ייגרר לעימות אז הם יתערבו. כרגע למה שיהיה להם אכפת?".
הכי בולט זאת העובדה שאין גינוי רוסי. לא לאיראנים ולא לישראל. שהנערים ישחקו לפניהם.
"זה רק הופך אותה לחשובה יותר".