"השתתפנו ביחד בעשרות חילוצים", מספר אלי שגיא (65), הפועל עם בנו אבי (39) בצוות יחידת החילוץ של צה"ל, המסייעת באיתור נעדרים באסון קריסת הסכר בדרום ברזיל.
האב ובנו, תושבי דרום הארץ, הם פעילים שמתנדבים בכל ימות השנה ביחידת החילוץ ערד. "זו הפעם השנייה שלנו במשימה בחו"ל", אומר אבי רגע לפני עלייתו על מסוק החג מעל אזורי הבוצה בניסיון לאתר נעדרים נוספים. המשלחת הישראלית איתרה ביום שלישי כ־20 נעדרים מאז הגעתה, וככל הנראה בסוף השבוע היא תשלים את משימתה ותטוס בחזרה ארצה.
"אנחנו כוח החילוץ היחיד שהגיע מחוץ לברזיל. המקומיים מקבלים אותנו בחמימות, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הכוחות המקומיים ומנסים לסייע עם כל הלב", מספר האב אלי. "הסתגלנו מהר למציאות בשטח, והתרומה שלנו רבה".
לדברי השניים, המשימה בברזיל שונה ממשימות חילוץ אחרות שהשתתפו בהן. "אזורי החיפוש מאוד נרחבים. מדובר בשלושה־ארבעה אזורי קריסה בסכרים שגרמו לשיטפון אדיר של כ־60 מיליון קוב מים ויצרו את הבוצה העמוקה. אבל אנחנו מצליחים לסייע רבות באמצעים מתקדמים ולנצל את הניסיון העשיר שצברנו", מוסיף אלי, המבוגר במשלחת הישראלית.
על בן לווייתו הצעיר אומר אלי: "למרות שהילד מאוד מקצועי, אני תמיד אבא, תמיד דואג, ויש גם סיכונים: אתמול למשל חצי הגוף של אבי היה בתוך הבוצה. אבל אמא של אבי, אשתי, הכי דואגת לנו". עם זאת, גם האם יודעת שלא מדובר בשיגעון חדש. "כנראה שזה מידבק", מודה האב. "כבר כשהיה בן 15 אבי יצא לחילוצים. אחרי שנים ביחידת החילוץ ערד, משכתי אותו גם ליחידת החילוץ בצה"ל.
"העבודה המשותפת מגבשת. לשנינו יש מוטיבציה גבוהה, ואנחנו מתייצבים לכל משימה ביחד. זה מאוד מלכד אותנו, וגם בארוחות שבת אנחנו מדברים על זה. הסיפוק עצום". על גילו המתקדם יחסית אומר אלי: "כפנסיונר אני יכול לשבת בבית, אבל כשאני רואה את המוטיבציה של המחלצים ואת תחושת הסיפוק, זה שווה הכל".