קצינים וחיילים ממערך ההגנה האווירי של הצבא הסורי כבר לוקחים חלק פעיל בהכשרת סוללות ה־300־S בסוריה, ולא רק למטרות תרגול, כך מעריכים בישראל. החפיפה נמצאת בשלבים מתקדמים, ונמשכת כבר כמה חודשים, בהשתתפות חיילים וקצינים מצבא אסד ואנשי המערך הרוסי. עם זאת, חשוב לציין כי על פי הערכות, כחלק מההכשרה, בסוללה עצמה יושבים כתף לצד כתף אנשי מערך ההגנה האווירית הסורי לצד קצינים רוסים, והמילה האחרונה לגבי הפעלתה היא של הרוסים, שמצויים בפועל באתר הסוללה עצמו.
לפני כחודשיים התפרסמו תמונות לוויין של חברת אימג’סט הישראלית, שבהן נראו שלושה מתוך ארבעת המשגרים של המערכת לאחר שהורמו. זקיפת המשגרים נבחנה בין השאר כאינדיקציה נוספת לאימונים שמתקיימים באתר הסוללה, הנמצאת במרחק של קצת יותר מקילומטר מאתר סוללת ה־400־S המופעלת על ידי הרוסים בלבד סמוך לעיר מסאיף במחוז חמאת.
שאלת הכשירות המבצעית אינה נמדדת רק בהיבט היכולת של הצוות הרוסי להפעיל את המערכת, דבר שהוא מובן מאליו ולמעשה כבר קיים בשטח. בהקשר זה, נשאלת השאלה לגבי הכשירות המבצעית של הסורים להפעילה באופן מבצעי. על פי ההערכות המתגבשות בישראל, הצוות הסורי כבר נמצא בשלבים שונים של הכשרה, והשאלה לגבי הפעלה עצמאית של מערכת ההגנה האווירית על ידי הסורים היא עניין של החלטה רוסית ולא של סוגיות הקשורות ליכולת מבצעית של הסורים, שעברו הכשרה לתחזק את המערכת באופן עצמאי.
ההערכות הללו, כאמור, מצביעות על מגמות מטרידות מאוד מבחינת ישראל ועל כך שהמאמצים המדיניים שמנהלת ישראל בעיקר בערוץ שבין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, במאמץ לבלום את העברת הסוללה לידי הסורים, או את הפעלתה כנגד ישראל, נושאים פרי במידה חלקית בלבד במקרה הטוב.
עם זאת, יש לקחת בחשבון שהרוסים משחקים באמצעות הסוללה משחק מורכב יותר. בישראל מעריכים שהרוסים ישמרו גם בהמשך על נציגות רוסית בסוללה, ולמעשה המילה האחרונה בכל הקשור להפעלתה, גם בזמן אמת, תישאר בידיהם לפחות בשלב זה ובהתאם להתפתחויות אסטרטגיות בחזית סוריה. במקרה של משבר ישראלי־רוסי נוסף, יש לקחת בחשבון שהרוסים עלולים ללכת לשלב נוסף בהפעלת הסוללה, גם לטובת הצבא הסורי, דבר שלפחות כרגע אינו מתקיים.
מצד שני, צריך לזכור שהעברה מלאה של היכולת לצבא הסורי ללא נוכחות רוסית מסכנת את ביטחון הסוללה אם תסכן את מטוסי חיל האוויר בפעילותם על אדמת סוריה.
לרוסים, אפשר להניח, יש אינטרסים נוספים הקשורים ליוקרתם ולגאוותם במערכת ההגנה האווירית, וכמובן גם אינטרסים כלכליים במכירתה למדינות נוספות. השמדת מערכת מהסוג הזה יכולה להוות מכה כואבת לרוסים, גם אם הם לא המפעילים של המערכת, כפי שקורה בכל הקשור לסוללת ה־400־S שפועלת מבצעית בסוריה, אך אינה מכוונת כנגד פעילות צה”ל.
נדמה שגם לרוסים אין אינטרס במשבר מהסוג הזה, והם שואפים ליציבות בסוריה ולשימור אינטרסים שונים גם מול ישראל. ובכל זאת, ההתקדמות בתהליך ההכשרות לקראת מסירה מלאה של המערכת לידי הסורים אפשרית. אין זה אומר שזה חייב להתממש בשטח. זו כבר הכרעה מדינית של פוטין, אך בכל הקשור ליכולת המבצעית ופעולות ההכשרה, ככל הנראה אנחנו כבר שם, או קרובים מאוד לשם.
מערכת ההגנה האווירית 300־S נשלחה לסוריה כבר באוקטובר בשנה שעברה, לאחר הפלת מטוס הביון הרוסי על ידי מערך ההגנה האווירי הסורי, בתגובה לתקיפה ישראלית בלטקיה. הרוסים האשימו את ישראל בתקרית ושלחו בתגובה את הסוללה.
כאמור, מדובר במערכת נשק מתקדמת, שלחיל האוויר הישראלי אומנם יש מענה מבצעי להתמודדות עמה, אך עדיין מדובר באמל”ח מתקדם שיש לו השפעה מבצעית על הגזרה ברמה הצבאית ולא פחות מזה בזירה המדינית. בכך אותתה רוסיה לישראל על חוסר שביעות רצונה מהמשך התקיפות בסוריה. ישראל בחודשים האחרונים אומנם לא ויתרה על האדומים שלה, אך ניתן לראות בשטח ירידה משמעותית בהיקף התקיפות הישראליות המדווחות על אדמת סוריה.