"לנרצחים אין אפשרות להתקשר החוצה ולשוחח עם יקיריהם, אז למה למחבלים מתאפשר?" - כך הגיב אתמול בזעם סא"ל (במיל’) מאיר אינדור, יו"ר ארגון נפגעי הטרור אלמגור. הפרסום ב"מעריב" על כך ששב"ס הסיר את המיסוך הסלולרי בכלא רמון כדי לאפשר לאסירים הביטחוניים השוהים שם להשתמש במוצרים אלקטרוניים, עורר זעם בקרב נפגעי הטרור ובני משפחותיהם.
אינדור אמר: "משפחות הנרצחים היו שמחות שיקיריהן יקבלו את התנאים של המחבלים. הדרישה שלנו היא הצדק המוחלט - שהמחבלים יהיו בתנאים של הנרצחים, קרי גזר דין מוות. אבל כיוון שזה לא קורה, לפחות שיהיו בכלא תנאים סביבתיים הדומים כמה שיותר לקבר". על פי אינדור, "התנאים הטובים שהם מקבלים רק מעודדים ביצוע מעשי רצח, והכניעה להם משדרת מסר שהשביתות וההתפרעויות שלהם משתלמות". הוא הוסיף: "חשוב לזכור שבעבר היו פיגועים שנוהלו מתוך הכלא, כמו רצח החייל תומר חזן, שבו הרוצח קיבל הוראות מאחיו הכלוא. בכלא יושבים רבי־מחבלים, מאסטרים בטרור שהוציאו לפועל פיגועים ולא מפסיקים לתכנן איך לרצוח יהודים. כל קשר לעולם החיצון מסייע להם לרקום פעולות טרור מהכלא".
רון קרמן, ששכל את בתו טל בפיגוע בקו 37 בחיפה ב־2003, אמר: "הזדעזעתי לשמוע. זה עולה בקנה אחד עם המדיניות שכל אחד רוצה שקט בגזרה שלו, ולאט לאט מפסידים במלחמה. ככל שאנחנו מזגזגים, הצד השני מפרש זאת כחולשה. אחרי שנלחמנו וקיבלנו את ברכת השר ארדן לצמצום הפריבילגיות שישראל נותנת למחבלים, אנחנו רואים שישראל שוב מתקפלת. אני דורש משב"ס להיות שב"ס. שבתי הסוהר לא יהיו מקום שכיף להיכנס אליו. ההרתעה מתחילה באי־מתן הקלות ומחוות. לצערי, כיום המסקנה היא ששווה להיות מחבל".