אלוף במילואים משה קפלינסקי, שכיהן בעבר בין היתר כסגן הרמטכ"ל, מפקד פיקוד המרכז והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, התראיין היום (שלישי) ל-103FM, דיבר על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מנקודת מבטו וסיפר מעט על חוויותיו בצבא.
איפה היית היום אם לא היה הסגר?
"בשנים האחרונות אני מקפיד להיות בטקס קיבוץ עברון, בקברו של פז אליהו לוחם צנחנים שנהרג בצוק איתן. זה ילד שאנחנו גידלנו במשפחה".
גרתם בעברון תקופה ארוכה.
"נכון".
מה זאת אומרת גידלתם אותו בעברון?
"למעשה, פנינה רעייתי, אני לא כל כך הייתי הרבה בבית, אבל ההורים של פז גרו איתנו, קיר משותף, והילדים גדלו יחד".
ספר לנו קצת על כל השנים האלה של יום הזיכרון, הרשימה שלך היא וודאי כל כך ארוכה.
"לצערי הרשימה ארוכה ואני יכול לדבר פה שעות על כל אחד מהם. אני רוצה רגע לחלוק איתכם. אתמול נתתי הרצאה בתיכון עירוני ה' במודיעין, כמובן הרצאה ב'זום' לאור התקופה ההזויה הזאת לתלמידי כיתות יב שעוד מעט עומדים להתגייס. הם שאלו אותי על יום הזיכרון ומה זה היום הזה בשבילי, ובחרתי לדבר איתם על 4 אנשים מתוך הרשימה הארוכה הזאת של מפקדיי, פקודיי והחברים הקרובים שלי שאיבדתי לאורך הדרך. סיפרתי להם על תמיר מסד בן קיבוץ כפר מסריק שנלחם יחד איתי בבופור ב-82' ונהרג ב-2002 בתור איש מילואים, רס"ן במילואים, כשהוא הסתער ובלם בגופו יחד עם עוד 2 אנשים מחבל מתאבד בתחנת הדלק באריאל".
הוא זכור לנו מהביקור המצולם של בגין ושרון על הבופור.
"התמונה המפורסמת על מכונות הירייה בבופור. בחרתי לספר להם על חוסין עמיר עאמר המג"ד הדרוזי הראשון בגולני בן כפר ג'וליס שהייתה לי הזכות לפקד עליו בהרבה מאוד תפקידים ושנהרג ברכס רמים במרדף אחרי מחבלים יחד עם עוד 3 אנשים, נפצעו שם 8 אנשים בפעילות הזאת. בחרתי לספר להם על אל"מ דרור וינברג מח"ט חברון שהוא איש הציונות הדתית שעשה את מגוון התפקידים שלו בסיירת מטכ"ל וגדוד 890 ונהרג בנובמבר 2002 באירוע מפורסם מאוד, אירוע ציר המתפללים כשכמובן עמד בראש הכוח והסתער, למרות שהיה המח"ט, בראש חייליו. הוא נהרג והשאיר משפחה מפוארת כשבנו השישי נחמיה נולד כמה חודשים אחרי מותו. בחרתי לספר להם על מייקל לוין חייל בודד שהתנדב לעלות מפילדלפיה בארה"ב ולעשות פה שירות צבאי. לי הזדמן להכיר אותו כמה חודשים לפני שנהרג, כשעשינו ליל סדר משותף כשאני סגן הרמטכ"ל והוא חייל בודד. הוא סיפר לי על עצמו ונהרג אחר כך בדרום לבנון בקרב. בחרתי דווקא את ארבעת האנשים האלה כי הם לכאורה כל כך שונים אחד מהשני וכל כך רחוקים אחד מהשני. בן קיבוץ שומר צעיר, מג"ד דרוזי, ציונות דתית, מתנדב מארה"ב, ואנחנו שואלים מה מחבר ביניהם? בעיני המחבר ביניהם זה אותם הערכים של אהבת העם והארץ, הערך של הזכות לתרום, של ההקרבה, של היכולת לשים את טובת הכלל לפני טובת הפרט, של הרצון להוביל, להיות שם - משותף לכל האנשים האלה״.
״אני חושב שכשאנחנו נכנסים לבתי העלמין הצבאיים, שהשנה לצערי לא נהיה שם, זה באמת מדגיש את המחבר. אמרתי לתלמידים, לאלה שעוד מעט הולכים להתגייס, שבשבילי יום הזיכרון זה יום של חשבון נפש, גם אישי וגם לאומי. ובחשבון הנפש הזה אני חושב שכולנו צריכים להדגיש את המאחד, לשים את המחלוקות שלנו בצד, לחזור לדעת לדבר ולא להתווכח. לא להתלהם, להימנע מהקיצוניות ובאמת לחפש את ה'ביחד', כי זה באמת הצוואה של אלה שהשארנו לאורך כל הדרך. אם אנחנו באמת רוצים להיות ראויים לצוואתם ומורשתם - זה מה שאנחנו צריכים לעשות", סיכם קפלינסקי.
הביחד שאתה מדבר עליו הולך ומתרחק מאיתנו ואני לא בטוח שזה נכון אבל זו ההרגשה.
"זו בדיוק הנקודה שעליה דיברתי. אני חושב כך, לצערי ה'ביחד' שלנו מתרחק, לצערי איבדנו את היכולת לדבר, להתווכח, כל דבר הולך לקיצוניות ולהקצנה, למריבה, כל דבר זה עד הסוף המר. זה מתחיל במגרשי הכדורגל ונגמר בוויכוחים הפוליטיים שלנו וחבל. אין לנו זכות קיום בארץ אם אנחנו לא נדע למצוא את המאחד והמשותף".
של מי התפקיד הזה?
"של כולנו. כמובן מתחיל בדוגמה אישית של ההנהגה, אבל אני חושב שכולנו צריכים דווקא ביום הזה להישבע או לחתום, להאמין ולהבטיח שנדבוק בדבר הזה".
הבוקר תחנת רדיו דתית חרדית העלתה עמוד לנופלים באתר האינטרנט שלה, רואים חלקים גדולים בציבורים שפעם פחות היו מחוברים ליום הזה ועכשיו רוצים להשתתף בישראליות. לדעתך, המצב כיום, שהחיילים חילקו מנות מזון ותרופות, יכול להוביל לקירוב בין הציבורים?
"אני חושב שבמשבר הזה יש הזדמנות ואני חושב שמה שקרה כאן, כצופה מהצד וכקורא עיתונים, באמת זה פתיחת סדק בדלת, בניכור הקיים בינינו לבין האוכלוסייה החרדית הקיצונית, ואולי חלק מהאוכלוסייה הערבית בארץ. אני מקווה, מאמין ומתפלל שפתיחת הסדק תורחק. אנחנו לא יכולים להגיד חילקנו מזון, פתחנו דלת ופה זה נגמר. אנחנו חייבים להמשיך את זה, חייבים לקחת את מה שקרה באירוע הזה של הקורונה וללמוד ממנו. אם אנחנו באמת נתמיד וננצל את חלון ההזדמנות הזה שתחנה חרדית מפרסמת הזדהות עם נופלי צה"ל ונמשיך עם זה קדימה, אז יצא לנו משהו טוב מהאירוע הזה".
יום הזיכרון, אירוע אחד שתמיד ילווה אותך?
"כל אחד מהחברים שלי, מתחיל בחוסיין שהזכרתי שארז מתקשר אלי ואומר לי – 'המג"ד שמינית, בן טיפוחייך, נהרג לפני 5 דקות. הודעה על ארז גרשטיין ואמיר מי-טל ואני לא חושב שאני יכול להפריד ולהגיד מה יותר קשה. כל דבר כזה זה צריבה לחיים, כמובן שלמשפחה שלהם, אבל גם לחברים, גם לי".
איזה לקח אתה לוקח מזה? אתה מדבר על אנשים כבודדים אבל בסוף אתה מצליח לזקק משהו שהוא לקח לחיים?
"הלקח לחיים, לצערי, שאנחנו צריכים, אם בחרנו לחיות כאן ובחרנו, לדעת להיות מוכנים להגן על עצמנו ולהילחם גם בשנים הבאות, לצערי, בכל מיני איומים מתפתחים. אם אנחנו רוצים לצמצם את השכול, לצמצם את ההרוגים והנפגעים, אז הדבר הראשון שאנחנו חייבים לעשות זה לחזור להיות מאוחדים, דבקים במטרה ובמשימה, ולהיות מוכנים בכל ההיבטים שיש".