אבל כבד נפל על משפחתו של לוחם גדס"ר גולני, עמית בן יגאל, שנהרג הלילה (שלישי) במהלך פעילות מבצעית בשומרון כתוצאה מהשלכת אבן על ראשו. אביו ברוך התקשה לעכל את בשורת האיוב על נפילת בנו היחיד, ואמר בכאן ב': "אני שבור, זה יותר מקללה ויותר מאסון. מי היה מאמין שישימו דגל ישראל על הארון של הבן שלי?". הלווייתו תיערך בבית העלמין הצבאי בבאר יעקב. אביו ברוך ביקש מחבריו ומכריו להגיע אליה עם מסכות.
אושר רחום, חברתו של עמית ז"ל, נפרדה ממנו בדמעות: "רצחו אותו, שיעשו משהו, הוא לא יכול לקבל מים ואוכל, הוא מת. הוא הבטיח שהוא יחזור בסוף השבוע הבא, הוא הבטיח שהוא יחזור בסוף השבוע הבא, הוא היה אמור לשמור על עצמו והוא לא שמר".
על השיחה האחרונה שקיימה איתו, סיפרה: "דיברנו אתמול בלילה. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי והבטיח לשמור על עצמו. אמרתי לו שלא בא לי לנתק, הוא הבטיח שיהיה בסדר. הוא היה ילד מדהים, כל כך אהב לשרת את המדינה והיה מוכן למות למענה".
"אני חתמתי לו את החתימה הארורה, והוא הלך לסיירת של גולני", סיפר ברוך בן יגאל, אביו של לוחם גדס"ר גולני. "באו שני הקצינים בשש בבוקר, הייתי בטוח שהם טעו בדלת. הם אמרו שעמית נפגע. שאלתי: 'הוא פצוע?', ואמרו לי לשבת. נפל עליי אסון, זה הבן היחיד שלי, אין לי שום דבר חוץ ממנו, כל החיים שלי סובבים סביבו. ביום שישי האחרון הייתי בג'נין והבאתי לו עוגה. 50 יום הוא לא היה בבית בגלל הקורונה ודיברנו בטלפון".
"תסתכל מה פקד אותי", הוסיף אביו של חלל צה"ל. "אני כל כך שבור מזה. יש פה הרבה קצינים שעוטפים אותנו, משפחה וחברים. אני לא יודע מה להגיד. אני שבור מהדבר הזה. זה יותר מקללה, זה יותר מאסון, אני לי מה להגיד. אנחנו שבורים מהדבר הזה. איבדתי את הבן היחיד שלי לקדושת ארץ ישראל. כמה זה קשה לי, אתה לא יודע. שאף הורה לא יטעם את הטעם הזה. הבשורה הזו הרגה אותי. אני לא יודע איך ממשיכים".
"ההלווייה צריכה להיות היום", המשיך אביו של סמ"ר בן יגאל. "אני מרוסק, אין לי אבא ואמא, אין לי אף אחד חוץ מהילד הזה. הוא היה כל חיי. באמונה שלמה, אני לא יודע איך ממשיכים מפה. מה עושים? מה אומרים? אני גמור. זה אסון גדול מאוד. אנחנו בעצמנו מלחמה שכולה, במלחמת יום כיפור איבדתי את בן הדוד שלי, שלום רפאל. בכל יום כיפור התכנסנו, ועכשיו נתכנס לזכר שני חיילים. מי היה מאמין שישימו דגל ישראל על הארון של הבן שלי? אני מת לצרוח ולפרוק, אבל אני לא יודע איך עושים את זה. אני לא מעכל, אני נורא מבולבל".
על בנו סיפר, כי "הוא בן יחיד, הלך לסיירת של גולני. אני אפילו לבכות לא יכול, עוד לא מעכל את האבדה. עמית למד בבי"ס בליך, ושם הם נסעו למסע בפולין, ושלחתי לו מכתבים. הוא התקשר אליי והתחיל לבכות, הוא אמר לי 'אבא, אתה הכל בשבילי, ואחרי שראיתי מה המשמעות של דגל ישראל, אני רוצה להיות בקרבי'. אמרתי לו: 'עמית, אתה הבן היחיד שלי, תבין את המשמעות'. הוא אמר לי 'אבא, אין לנו מדינה אחרת'. הלכתי איתו לתל השומר, אמרתי לו 'אני גאה בהחלטה שלך, אני חתמתי אבל ההחלטה היא שלך".
אמו של עמית, נאוה רביבו, ספדה לו בדמעות בגל"צ: "הבן האהוב שלי נהרג. התעוררתי מחלום ב-5 ורבע עם המילים ברוך דיין האמת. קמתי מוקדם ולא הבנתי מה פשר החלום. אמרתי לעצמי שאם אני כבר ערה אז אכין אוכל חם לילדים בגן שלי. פתאום שמעתי נקישות חזקות בדלק, הסתכלתי בעינית וחשכו עיניי. לא ידעתי שבאו לומר לי שהבן שלי נהרג".
"אתמול בלילה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא נכנס למשימה. לא נראה לי שהם יודעים את כובד המשקל של הדבר הזה. הבן שלי כל כך נלחם להיות בגולני, הוא ילד יחיד של אבא שלו. ילד בוגר, ילד אהוב, ילד חביב, חברותי, שמח ואוהב. זה היה יכול להימנע, זה ממש שטותי".
"הוא היה ילד שמח, היו לו אחיות שהעריצו אותו. אני פחות התלבטתי כשהלך לקרבי. סמכתי עליו. אבא שלו..הוא הילד היחיד שלו וחתם בשבילו. הוא היה ילד טוב, משפחתי, אהוב על חבריו, תמיד היה לו כבוד לכולם. כבר בטיול לפולין הוא אמר לכולם: "אנחנו הולכים לקרבי, אין מצב שאנחנו לא שומרים על המדינה שלנו". הוא היה אמור להיות השבוע בשיחה בנוגע לחתימת קבע".
חברה של המשפחה סיפרה: "תמיד הכרנו אותו כילד מדהים יוצא דופן ומנהיג. הוא היה אדם מיוחד". קרובת משפחה סיפרה: "גדלנו יחד. הוא היה ילד מיוחד היה צריך להשתחרר בקרוב, איל זה יכול להיות?".