הרב יהושע ואן דייק, ראש ישיבת ההסדר באיתמר, שוחח הערב (חמישי) עם אריה אלדד וגיא פלג ב-103FM וסיפר על תלמידו לשעבר, יהודה גואטה, שמת אמש מפצעיו לאחר שנפצע אנוש בפיגוע בתפוח בתחילת השבוע והובא הבוקר למנוחות.
"יהודה בחור מתוק, שיעור אלף, שהתחיל השנה ללמוד בישיבת איתמר אחרי שלמד בישיבת 'כוכב השחר' 4 שנים. הוא הגיע עם שמחה, בחור שקט, צנוע, ענו אבל מאוד חרוץ, יסודי, מאוד תובעני מעצמו. היה מלא אהבה, לקח את הלימודים ברצינות, בבית המדרש, בחברותא. וזהו, הוא חזר ביום ראשון מביתו אחרי 21 יום חופשה, אחרי ל"ג בעומר חוזרים וזה מה שקורה, מחבל מקפח את חייו בצומת תפוח", אמר ואן דייק.
ואן דייק התייחס גם להשתתפותו של ג'ונתן פולארד בהלוויה: "פעם ראשונה שאני שמעתי אותו בפומבי. הוא אמר, אגיד בקיצור וגם הייתי בסערת רגשות, שהוא לא חשב לפגוש מפגש כזה, שהוא יבוא וצריך לחזק. הוא חשב אירוע הפוך - שהוא בא לארץ ומחזקים אותו. הוא חשב שהוא היה הקורבן, שהוא זה שהתנדב. הוא לא חשב שיש קורבנות מרים יותר שצריכים למען המדינה. תראה, תפסו את המחבל והוא עדיין חי. אפשר לעשות עונש מוות למחבלים, הרתעה חזקה יותר, ענישה חזקה יותר. צריך שכל מחבל כזה שמקפח חיים ידע שהוא ומשפחתו יסבלו ולא כדאי לו לעשות את זה. ככל שההרתעה תהיה חזקה יותר תרד המוטיבציה".
"עובדה שהוא ברח. אם הוא כל כך בטוח אז היה יכול לחכות ולהישאר. הוא חשב שאולי הוא יצליח לברוח, להסתתר. היו מחבלים שהצליחו להסתתר כמה חודשים טובים. אבל זה לא משנה, אם את המשפחה ואת הבית שלו היו מענישים, אז כנראה שהיה חושב פעמיים. זה מראה על אופי של שנאת חיים, אבל הרתעה תמיד עזרה. ככל שההרתעה חזקה ורודפים אחרי מחבלים, הם מבינים שלא יהיה משתלם. אם על כל פיגוע בונים עוד ישוב או בניין, הם יבינו שזה נגד האינטרס שלהם", הוסיף ואן דייק.
כשנשאל מהי האווירה בקרב התלמידים בישיבה היום, השיב: "הוא יצא מכלל סכנה אבל המצב שלו קשה מאוד וחוששים לשיתוק. לכן אנחנו דואגים מאוד. אנחנו מתפללים, בניה ישראל בן אביבה, אנחנו מבקשים מכל עם ישראל להרבות בתפילה כי המצב ממש לא פשוט. האווירה בישיבה כואבת. אנחנו כואבים ועצובים אבל אנחנו חזקים ואת זה הדגשנו כל הזמן. עם ישראל עבר סבל, הישוב איתמר אולי בראש הפירמידה של הישובים, והישיבה, שאולי חטפו הכי הרבה קורבנות בשנים האחרונות למען מסירות הנפש על יישוב הארץ והקמת תורה פה באזור שלנו. אבל אנחנו לא מיואשים, אנחנו חזקים.
"אנחנו פה בסמיכות לקבר יוסף הצדיק, שהייתי אומר שהוא בעצם הנאמנות לארץ ישראל. הוא זה שבעטיו ירדנו לגלות והיה ריב אחים ובסופו של דבר הוא היה התיקון. הוא איחד בין עם ישראל והם ביחד באו יחד וקברו אותו פה בסמוך לעיר שכם, בסמוך למקום שממנו הוא נלקח, ממנו היה פירוד. הישיבה שלנו שייסד הרב רונצקי היא ישיבה שמשדרת אהבה – אהבה לזולת, לישראל, לתורה, אהבה בכלל. הרב רונצקי היה איש כזה. ויש פה מחבלים, יש פה רשעים שהם אכזריים, רוצים רשע, רע. אנחנו רוצים טוב ולכן אנחנו מאמינים, אנחנו בטוחים שננצח למרות הקשיים. אנחנו כואבים ובוכים אבל לא שבורים, ואנחנו בטוחים שרק נתחזק מפה.
"השנה ציינו את יום הזיכרון למשפחת פוגל, 10 שנים. היה רב בישיבה שנרצח, עם אשתו ושלושת ילדיו, בניין הישיבה קרוי על שמו, גם כל חדרי הלימוד קרואים על שמו אשתו והילדים. הישיבה מאז צמחה וגדלה. בהלוויה אמרו שאנחנו הרוגי מלכות – אנחנו לא הרוגי מלכות, אנחנו הרוגי גאולה. גאולה שמדרך הטבע יש בה גם משברים אבל ברוך השם יש לנו צבא, יש לנו מדינה. ואנחנו היום בתהליך ההפוך, של בניין ויצירה ואנחנו לא נפסיק. אנחנו חייבים להמשיך, התורה תפרח, הישיבה תפרח, ההתיישבות פה תפרח. אנחנו מחבקים את המשפחות, כמובן, את ההורים. יש פה קשר חברי וטוב מאוד, קשר משפחתי בין התלמידים ובין הר"מים ובין המשפחות. ואנחנו בעזרת השם מקווים לאסוף כוחות ולעסוק בבניין וביצירה, זה הדבר שהכי מנחם".