מנהרת הזמן לוועדת אגרנט: השבוע לפני 48 שנים, ב-21 בנובמבר 1973 הוקמה ועדת אגרנט, בשל לחץ ציבורי גובר. הממשלה החליטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר ההכנות והשלבים הראשונים למלחמת יום הכיפורים. בראש הוועדה עמד ד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון. לצידו כיהנו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר, פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב.
בהחלטת הממשלה הוגדר כי הוועדה תחקור את הכנות צה"ל למלחמה, את המידע שהתקבל בימים שקדמו למלחמה, ואת מהלכי המלחמה בימים שקדמו לבלימת האויב. בהתאם לכך, הוועדה הגבילה את חקירתה לימים שקדמו למלחמה ולשלושת ימי המלחמה הראשונים, 8-6 באוקטובר. הוועדה החלה בעבודתה במהירות שיא, תוך ארבעה ימים, ב-25 נובמבר.
90 עדים העידו בפני הוועדה במשך יותר מ-150 ישיבות. כמו כן, נאספו עוד 188 עדויות מבעלי תפקידים שונים בעיקר בצבא על-ידי צוות בכיר של קצינים במילואים. לצד זאת נאספו מאות מסמכים עבור הוועדה.
ב-1 אפריל 1974 הגישה הוועדה דוח ביניים, בו נכללו גם המלצות אישיות כלפי קצינים באגף המודיעין, ובראשן הדחת ראש אגף המודיעין, האלוף אלי זעירא. את זעירא, שסיים תפקידו ביום פרסום הדוח, החליף אלוף שלמה גזית, ששימש כמתאם פעולות הממשלה בשטחים וקודם לכן כראש חטיבת המחקר. גזית העיד כי מצא "שבר גדול" באגף המודיעין, ופתח במאמץ שיקום רב ממדי. בנוסף, הוועדה קבעה שהרמטכ"ל דוד אלעזר אחראי לכשלים המבצעיים והמודיעיניים עד לפריצת המלחמה, שהביאו לתוצאותיה הקשות.
לגבי אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש) קבעה הוועדה שלאחר קבלת ההתרעה על המלחמה בבוקר יום הכיפורים, לא פרס כהלכה את הכוחות שעמדו לרשותו בחזית תעלת סואץ. בעקבות הדו"ח הודיע הרמטכ"ל על התפטרותו מתפקידו, זעירא וגונן הודחו משירות פעיל בצה"ל.
הוועדה המליצה גם לא להעסיק בתפקידי מודיעין שלושה קצינים נוספים: ראש מחלקת מחקר באגף המודיעין, תא"ל אריה שלו, קצין מודיעין פיקוד דרום, סא"ל דוד גדליה וראש ענף מצרים במחקר, סא"ל יונה בנדמן.
עם זאת, הוועדה לא מצאה דופי בהתנהגותו של שר הביטחון דאז, משה דיין, ושיבחה את התנהגותה של ראש הממשלה, גולדה מאיר. היא התפטרה בהמשך בעקבות לחץ ציבורי כבד.
על הוועדה נמתחה ביקורת בעיקר בשתי נקודות: על ההחלטה לחקור רק עד לתאריך ה-8 באוקטובר ולא עד לסיום המלחמה (ה-24 באוקטובר), וכן על מיקוד האשמה ברמטכ"ל והתעלמות הוועדה מאחריות הדרג המדיני, ובפרט לגבי שר הביטחון, משה דיין.
דוחות הוועדה התייחסו לנושאים רבים, בהם דרכי קבלת ההחלטות בצבא ובממשלה, הדרכה, משמעת, היערכות למלחמה, ומבנה המודיעין וחלוקת העבודה בין אגף המודיעין, המוסד, מחלקת המחקר של משרד החוץ ואגף התכנון בצה"ל. לצד הצגת הכשלים הובאו גם המלצות וביניהן:
- מינוי יועץ לענייני מודיעין לראש הממשלה, שלא יהיה איש צבא סדיר, על-מנת לאפשר לראש הממשלה יכולת הערכה עצמאית. לימים הוקמה לימים המועצה לביטחון לאומי, שאמורה ליישם גם חלק זה במסקנות.
- חיזוק מחלקת המחקר של משרד החוץ וארגונה כמסגרת עצמאית, שתהיה אחראית על המחקר המדיני.
- שינויים במבנה אגף המודיעין, כדי שעיקר המחקר וההערכה יהיו בעניינים צבאיים וכן מתן אפשרות לפלורליזם ולהבעת דעות שונות בקרב אנשי מחלקת המחקר.
- הקמת יחידה פנימית להערכת החומר הנאסף על ידי המוסד.
- הקמת ועדת שרים מצומצמת לענייני ביטחון – ההמלצה מיושמת עד היום כקבינט המדיני-ביטחוני.
ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל מינה את רחבעם זאבי כיועץ לענייני מודיעין, ולאחריו את יהושפט הרכבי. ראשי הממשלה אחריו לא מינו עוד יועצים לענייני מודיעין. ההמלצה להעביר את עיקר המחקר המדיני מאמ"ן למשרד החוץ לא התבצעה. מחלקת החקר הפכה ל"מרכז למחקר ולתכנון מדיני", אך השפעתו נותרה מוגבלת. במוסד הוקם גוף מחקר בעל השפעה. באמ"ן הוקמה מחלקת הבקרה ("איפכא מסתברא") וחוזקו גופי המודיעין של יחידות השדה והפיקודים.