הסמיכות של שני הפיגועים הקטלניים האחרונים, בבאר שבע ובחדרה אתמול (ראשון), עשויים ליצור את הרושם שהאידיאולוגיה של דאעש (המדינה האסלאמית) והנוכחות שלו בקרב ערביי "הפנים", או ערביי 48', הם בגדר תופעה חדשה. אלא שזהו רושם מוטעה לחלוטין.
על פניו, הארגון לא הצליח לתקוע יתד מרשים בדעת הקהל הערבית-ישראלית או הפלסטינית בגדה ובעזה. ועדיין, נוכחות של "עשבים שוטים" או תאים קטנים תומכי דאעש, הייתה למעשה כבר בשנים הראשונות לפעילותו בעיראק וסוריה. רק בקרב הבדואים בנגב, זוהו כבר לפניי יותר מחמש שנים, קרוב למאה אזרחים ישראלים שנחשבו ל"תומכי דאעש", לפחות ברמה האידיאולוגית.
באחד המקרים הבולטים, הצטרף לשורות הארגון רופא בדואי מהנגב בשם עותמאן אבו אל-קיעאן, שיצא משטח ישראל ועזב לסוריה. דוגמה לא פחות משמעותית, נרשמה ביישוב חורה, שם נעצרה רשת של מורים תומכי דאעש, שלימדו בבית הספר "סלאם" (שלום) במועצה. חקירה של האירוע העלתה אז שהרשת הדרומית של המורים הבדואים, הושפעה אידיאולוגית ממורים שהגיעו מיישובים ערבים בצפון, כמו אום אל פחם. אם למישהו זה מצלצל מוכר, הרי שרק השבוע ראינו כיצד מחבל תומך דאעש מהיישוב חורה ממשפחת אבו אל-קיעאן, מבצע פיגוע בבאר שבע ושני תומכי דאעש אחרים מאום אל פחם, עושים את הפיגוע בחדרה.
מקרה קיצוני אחר שנחשף בוואלה!, התרחש בפוריידיס בצפון, אז ערבי שהתגייס לצה"ל ושירת כמה חודשים בחטיבת גבעתי כלוחם, ערק משורות צה"ל, יצא מישראל והצטרף לשורות דאעש בסוריה. ואולי מה שצריך להדאיג יותר מכל, היא העובדה שבשבוע אחד בלבד, דאעש או גורמים המזוהים עמו, מצליח דווקא בתוך שטחי ישראל לבצע פיגועים בעוד שבזירות האחרות הארגון אינו מצליח לרשום הצלחות משמעותיות. כשבשירות בתי הסוהר הישראלי רצו לטפל באסירי דאעש פלסטינים, היו מכניסים אותם לאגפים של חמאס בהם נאלצו לעבור "חינוך מחדש". לא תמיד זה עבד כך מסתבר.
ולמרות כל אלו, צריך לזכור שעדיין מדובר בשוליים. על אף ההתלהמות הנרחבת של גורמי אופוזיציה, בהם חבר כנסת פרובוקטור שהמתין בסבלנות במארב לשידור חי, ואפילו שחקן כדורגל מפורסם שניכר שמבין קצת יותר בכדורגל מאשר בנושאי ביטחון, אין מדובר בתופעה נרחבת. האידיאולוגיה של דאעש אינה מצליחה לגרוף תמיכה נרחבת בקרב ערביי ישראל ומדובר בפעולות של בודדים.
רוב מוחלט של אזרחי ישראל הערבים מתעב את דאעש ואת האידיאולוגיה שלו ודוחה אותה בשאט נפש. זה אולי יישמע תמוה, אבל אפילו הארגונים הפלסטינים הקיצונים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי, נלחמים פיזית בתומכי דאעש בעזה ומנסים למחוק כל נוכחות שלהם. זה אולי מאפשר להבין כיצד דווקא ערב הרמדאן, חמאס והג'יהאד אולי מריעים למבצעי הפיגועים, אך בשלב זה עדיין נזהרים מלהצטרף ל"חגיגה". השקט היחסי בגדה נשמר וגם עזה שבשליטת חמאס מתנהלת בשקט מופתי שנקווה שיישמר גם על רקע אירועי "יום האדמה".
וכמובן שלא ניתן לנתק את הפיגוע בחדרה מהמתרחש בזירה המדינית. גורמים פלסטינים קיצוניים מנסים, וייתכן שאף מצליחים, לשבש את "אפקט שדה בוקר", אירוע נדיר כשלעצמו והצלחה מדינית כבירה. לא פלא שמי שמיהרו אתמול לנצל את הפיגוע כדיי להשיג אפקט תקשורתי מקסימלי, היו איתמר בן גביר וחבריו.