טקס הזיכרון המרכזי ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נפתח הבוקר (רביעי) בשעה 11:02 בהר הרצל שבירושלים, מיד לאחר שנשמעה צפירה בת שתי דקות, ולאחריה החל הטקס באופן רשמי. הטקס, כנהוג, נערך בנוכחות נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג, ראש הממשלה נפתלי בנט, יו"ר הכנסת ח"כ מיקי לוי, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, מפכ"ל המשטרה רנ"צ קובי שבתאי ובכירים נוספים. במקביל נערכים טקסים ברחבי הארץ בהשתתפות נציגי הממשלה השונים.

מיד בתום הצפירה התקיים מטס הצדעה חסר, לכבודם של חללי מערכות ישראל וכן הודלק נזר הזיכרון בידי אילנה כליף, אלמנו של סמל (במיל') גדעון כליף ז"ל, שנפל ב-7 דצמבר 1983, במלחמת שלום הגליל.

את תפילת "יזכור" העביר סגן אלוף אורי רון, מפקד במכללה לפיקוד טקטי, שנפצע קשה במלחמת לבנון השנייה, השתקם, חזר לשירות ונפצע פעם נוספת במבצע "צוק איתן". את התפילה לנשמות הקדושים העביר הרב הראשי לצה"ל תא"ל הרב אייל קרים. 

לאחר מכן, שלמה שרון, אביו של סמל ראשון אסף שרון ז"ל, שנהרג ב-1 בינואר 1999, קרא "קדיש". החזן הראשי לצה"ל, סא"ל שי אברמסון ביצע את תפילת "אל מלא רחמים".

לאחר מכן נאם רה"מ נפתלי בנט, כאשר הוא הודיע כי בכוונתו לחרוג מהנאום שהכין מראש, ואמר: "אני אחרוג במעט מהטקסט שתכננתי. מדי שנה אני מגיע כשעה לפני הטקס לפגוש משפחות. הסתובבתי ופגשתי את שלושת אחיו של יחיאל בן ה-16 וחצי שנפל בגוש עציון בקום המדינה. לפתע, אני רואה את ילדי משפחת מורנו - את אביה, את נריה, נועם-ישראל, את אבא אלירן, האבא החדש-ישן כבר, את האחיות הקטנות. אני לא יכול שלא לחשוב מה עמנואל היה חושב כשהוא רואה את אביה קצינה ביחידה בצבא הגנה לישראל, כל-כך גדולה ויפה".

"אני רק אגיד לכם, הילדים, שעמנואל ואני לא רק שירתנו ביחד אלא גם נישאנו בהפרש של כמה שבועות, אבל מאיה ועמנואל הביאו את ילדיהם שנים לפניי. בזמנו, הוא סיפר לי על הילדים ויש דבר כזה שמי שאין לו ילדים, הוא לא מבין למה זה מעניין. אז אביה, הוא לא הפסיק "לחפור" עלייך "תקשיב, אני יודע שכולם אומרים אבל אביה שונה, היא באמת הכי חכמה, היא באמת הכי מוכשרת". הוא לא היה מרפה", המשיך בנט.

"שיחת הטלפון האחרונה עם עמנואל הייתה ביום חמישי אחר הצהריים, פחות או יותר יום-יומיים אחרי סוף מלחמת לבנון השנייה, וכדרכנו קיטרנו. אמרתי: "מה קרה לנו?" ועמנואל אמר באותה שיחה: "עם ישראל היה צריך לחטוף זעזוע כדי להתרומם מחדש", ואין לי ספק שעמנואל היה מאוד מאוד גאה בך אביה, בכם - אתם כ"כ גדולים, יותר גבוהים ממנו, זה כנראה הגנים של אמא, וגם אני מתגעגע לאבא שלכם מאוד".

רה"מ בנט: "ום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום מקודש במדינת ישראל. לפני כמה רגעים עמדנו יחד, כאיש אחד בלב אחד, לקולה המרעיד, המצמית, של הצפירה. קול דממה דקה. קול שתיקתם של אלפי הנופלים במערכות ישראל. מי באש ומי בחרב, מי בקרב, ומי במלחמה, מי באימון, ומי בתאונה. וספר הזיכרונות כבר נפתח מעצמו, ואנחנו זוכרים את החיוך, את החיבוק, את שיחת הטלפון האחרונה".

"ואנחנו מביטים סביב ורואים פנים חדשות, מיוסרות. פניהם של המצטרפים החדשים, בעל כורחם, אל משפחת השכול הישראלית הגדולה. גבורת לוחמינו מלווה אותנו מתעוזת אבותינו הקדומים, דרך שחר הציונות ועד ימינו אלו, כחוט שני", הוסיף רה"מ.

מיד לאחר מכן בנט סיפר על נתן אלבז ז"ל: "נתן אלבז נולד במרוקו, עלה לבדו לארץ, והתגייס לגבעתי בשנת 1952. בעודו פורק רימוני יד באוהל שבבסיס, הוא שמע לפתע קול נקישה, והבין שהניצרה של אחד הרימונים השתחררה ושיש לו שלוש שניות בלבד למנוע אסון. הוא יצא מיד מהאוהל כשהרימון בידו, וצעק לחבריו שיסתתרו. בשנייה שנותרה, הוא הבין שאין לו היכן להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחבריו, הוא עטף את הרימון בגופו והתרחק מהם בריצה. הרימון התפוצץ. נתן אלבז נהרג תוך שהוא הציל את חיי חבריו. על מעשה הקרבתו של טוראי נתן אלבז הוענק לו עיטור המופת".

רה"מ ציין בנאומו גם את סיפורו של רועי קליין, שנפל במלחמת לבנון השנייה: "רועי קליין נולד ברעננה, לא רחוק ממקום מגוריי. הוא התגייס לצה"ל וצמח ביחידת אגוז. הוא יצא ללמוד תורה, ולמד גם באוניברסיטה, וחזר לצה"ל. במלחמת לבנון השנייה, הוא שירת כסמג"ד בגדוד 51 של גולני. במהלך הקרב הקשה בבינת ג'בייל, נזרק רימון לעבר הכוח עליו פיקד. בחלקיק שנייה הוא זינק על הרימון, נשכב עליו, וקרא "שמע ישראל". רועי קליין נהרג תוך שהוא הציל את חיי חבריו. על מעשה הקרבתו של רב-סרן רועי קליין הוענק לו עיטור העוז".

רועי קליין ז''ל (צילום: ויקיפדיה)
רועי קליין ז''ל (צילום: ויקיפדיה)

"52 שנים מפרידות בין מעשה הגבורה של נתן אלבז לזה של רועי קליין אך חוט של מסירות נפש וגבורה יהודית מחבר ביניהם. נתן אלבז ממרוקו, רועי קליין מרעננה. שונים ברקע, זהים באהבתם - אהבתם לארץ ישראל, אהבתם לעם ישראל, אהבתם למדינת ישראל. נתן אלבז ורועי קליין, לצד כל החללים שלנו, הותירו לנו צוואה. במותם, הם ציוו לנו את החיים ביחד. אחיי ואחיותיי, אם לא נהיה ביחד - לא נהיה בכלל. אין לנו קיום כשבטים מסוכסכים, אלא רק כאומה מגוונת ומאוחדת".

"אחינו ואחיותינו קבורים באדמת ארצנו, ומעמיקים את שורשי החיבור שלנו כאן, כדי שאנחנו נמשיך להצמיח כאן עץ חיים. עץ עם ענפים רבים ומגוונים, ועלים שונים ויפהפיים. אך כל הענפים וכל העלים מחוברים לגזע אחד, לעץ אחד. ביחד", המשיך בנט.

עוד הוא אמר כי "כמה העם שלנו משתוקק לאחדות. כמה הערבות ההדדית טבועה בנפש שלנו. רואים זאת ברגעי משבר, רואים זאת גם ביום זה. הנה, למעלה ממיליון וחצי ישראלים פוקדים ביום הזיכרון את בתי העלמין הצבאיים. זו תופעה ישראלית ייחודית שאין לה אח ורע.ההשתתפות האדירה הזו היא עדות למחויבות שלנו כאומה לנופלים, ולערבות ההדדית המפעמת בעורקיה של החברה הישראלית. זו עדות לערך החברות ולכבוד שאנו רוחשים, למי שמסר את נפשו, למען המדינה, למעננו. זו שבועת אמונים, ברית, שלנו כעם".

ראש הממשלה הוסיף: "זו הצהרה שבמסע הישראלי הזה - מסע של גבורה, מסע של אבל וכאב, מסע של מסירות ועוצמה - כולנו שותפים. כולנו יחד כאן. עם גורל אחד. עם ייעוד אחד. זר לא יבין זאת. אבל כאלה אנחנו - עקשנים, נחושים, חדורי מטרה, מלאי אמונה בצדקת הדרך. כשאתה פועל בשכם או תופס קו במוצב בצפון, כשאתה פוגש לוחמים-אחים ונלחם איתם, כשאתה מכיר אחד את השני, הנפשות נקשרות. כשמגיעים לבקו"ם כמתגייסים צעירים, פוגשים מתגייסים אחרים, שאינם מוכרים. מהר מאוד צומחים להיות אחים, לוחמים, משפחה".
 
"לומדים לפעול כמו גוף אחד, נכונים למסור את נפשנו איש עבור חברו, לא משנה איפה גדלנו, וכיצד חשבנו שנכון לעצב את המדינה הזו, היקרה לכולנו כל-כך".

בנט הדגיש בדבריו את המלחמה בטרור: "אזרחי ישראל, אנחנו נלחמים מול אויב אכזר ותאב-מוות. יום אחרי יום אנחנו מקבלים תזכורת לכך שהמסע טרם הושלם. אויבנו, במקום לבנות את חייהם ועתידם, לא מרפים מהרצון שלהם להרוס את חיינו. אבל איפה הם ואיפה אנחנו. האויב מתבוסס בעוני ובתחושת קורבנות אומללה, ואילו אנחנו בנינו כאן מדינה פורחת, חזקה, אופטימית. התשובה שלנו לאויבינו: קיר ברזל של עוצמה".

"אלימות וטרור הם לא תופעות טבע או גזירות גורל שמדינת ישראל תשלים איתן. אנחנו נכה לא רק במי שפוגע בנו ישירות, אלא גם במי ששלח את אותו. עידן החסינות של מחוללי הטרור נגמר.לא רק המחבל השליח בקצה יישא במחיר, אלא גם שולחו, ואפילו אם הוא מרוחק אלף קילומטר מזרחה מכאן. משטר שמממן את הטרור, משטר שמחמש את הטרור, משטר שנותן את הפקודה לטרור לא יוכל להסתתר יותר, בפחדנות מרוחקת. הוא כבר החל לשלם את המחיר, שרק יילך ויגבר. אויבנו ייפגשו עוד ועוד יוזמה, תקיפות וחדשנות. לעימות הבא, אם נידרש לו, אנחנו נחושים להגיע מוכנים ומאומנים, מפתיעים ולא מופתעים, ולהכות באויב מכה קשה וחותכת".

ראש הממשלה: "אנחנו נמשיך להתעצם בהיקפים כאלו כך שבסופו של דבר, יום אחד, אויבינו יבינו כמה חלומם להשמידנו הוא חסר תוחלת. חבריי, איננו שוכחים את השבויים והנעדרים, את אלה שלא שבו מהקרב. את הדר גולדין, ואת אורון שאול. את אברה מנגיסטו ואת הישאם א-סייד, שאר הנעדרים שלנו.  אנחנו היינו שם כששלחנו את הבנים פנימה ואנחנו כאן כדי להמשיך במחויבות להשיב אותם הביתה. זוהי המשמרת שלנו, זוהי המחויבות שלנו".
 
"איננו שוכחים גם את אלו הפצועים בגופם ובנפשם, את אלה שיצאו מהמלחמה אבל היא לא יצאה מהם. אנחנו נמשיך ונלווה אותם את נכי ופצועי צה"ל ומערכות הביטחון בגוף ובנפש במלחמה היומיומית שלהם לחיים של כבוד וביטחון.משפחות אהובות, כל האהבה שאנחנו מבקשים להרעיף עליכם ביום הזה, אין בה כדי להשקיט את הכאב. יותר מתמיד, אנו נדרשים לחזק את הרקמה האורגת את כולנו לאומה אחת. להוכיח שאפשר לפעול ביחד לא רק בשדות הקרב, אלא במרחבי החיים. האחדות היא יסוד העוצמה שלנו. "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית אדוני אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ".יהי זכר הנופלים ברוך ונצור בליבנו לעד", סיכם בנט.

מיד עם סיום דבריו הונחו זרי הזיכרון המסורתיים. הטקס נחתם בירי כבוד ושירת התקווה.

שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד משתתף בטקס בבית העלמין בקריית שאול, כמו גם שר הביטחון בני גנץ. שרת הפנים איילת שקד משתתפת בטקס בפתח תקווה, שם האבטחה פנתה להורים שכולים וביקשה להחנות את רכבם מחוץ לתחומי בית העלמין בשל סדרי האבטחה. ההורים השכולים מחו על הבקשה.