101 לוחמים נפלו בקרבות ברצועת עזה מאז תחילת הלחימה הקרקעית, ולמעלה מעשרת אלפים ישראלים, בהם אזרחים ואנשי כוחות הביטחון וההצלה, נפצעו מאז 7 באוקטובר. רבים מהם נזקקים לשיקום וטיפולים נוספים, כדי לאפשר להם לחזור למה שהיו לפני הפציעה, או לפחות הכי קרוב שניתן. חיילי הסדיר והמילואים שנפצעו, כמו גם המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם, מלווים על ידי מש"קיות וקצינות נפגעים, שמסייעות להם לאורך הדרך.

אחת מהן היא סגן רומי ולדמן, רמ"ד ליווי פצועים בחיל הרגלים, שהכירה את התפקיד עוד לפני הגיוס. "אבא שלי נכה צה"ל - הוא נפצע בתאונה שהתרחשה במהלך נסיעה צבאית, וספג את הפגיעה הקשה ביותר מכלל נוסעי הרכב, כאשר שבר בין היתר את האגן והירכיים. היום הוא בסדר", סיפרה בראיון למעריב, "כשהתקשרו לזמן אותי למיונים לתפקיד הייתי מולו, והוא ממש התלהב וסיפר לי על קצינת הנפגעים שפגש לאחר הפציעה. כך בעצם הגעתי לתפקיד".

היא המשיכה וסיפרה על העבודה השוטפת: "אנחנו בעצם מהוות הקשר עם הצבא והיחידה, תוך סיוע בכל מעטפת הפרט, דוגמת סיוע מול גורמים רפואיים - כמו רם 2 ומשרד הביטחון, שאנחנו נמצאים בקשר איתם. בנוסף, אנחנו גם מהוות אוזן קשבת עבור החיילים. אנחנו יושבות ושומעות את הסיפורים שלהם, ומנהלות שיחות על החיים וכל מה שהם צריכים. לצערי, המלחמה הפכה את העבודה לעמוסה יותר, כי מספר הפצועים, שבהמשך יוגדרו כנכי צה"ל, גבוה. הסיוע לנכי צה"ל הוא היבט נוסף בתפקידנו, שהתרחב בצורה משמעותית מתחילת המלחמה".

"התפקיד שלנו מאוד משמעותי, למדתי ואני לומדת על עצמי המון באמצעות התפקיד", שיתפה, "למדתי בין היתר שאני אדם חזק - ולמרות שאני מנסה שלא לקחת ללב את המקרים שאני רואה, עדיין יש כאלה שמשפיעים. אני מנסה פשוט לקחת את זה מהמובן של עד כמה הכל נותן פרופורציה על החיים ועל היומיום השוטף והשגרתי. אני אמורה לעזוב את תפקידי בקרוב, וחוששת מהרגע הזה בו אפסיק לעשות משהו משמעותי שמסייע לאחרים. התחושה הזו נותנת לי כוח לקום בבוקר ולהמשיך - למרות שהכל מורכב ומאוד קשה".

עד כמה העובדה שאת לובשת מדים מסייעת לך ביצירת הקשר עם הפצועים?
"במסגרת התפקיד, אני מטפלת בפצועים מחיל הרגלים, והעובדה שאני לובשת את אותה הכומתה כמוהם, ונועלת את הנעליים האדומות מסייעת לפעמים לעודד אותם להיפתח ולדבר. אני מרגישה שהם נפתחים יותר ומרגישים בנוח לספר לי דברים מסוימים שהם לא יספרו לאחרים - פשוט כי אני מהיחידה שלהם ומכירה ומבינה את הכל. מקווה שאני באמת מסייעת להם - ובכל מקרה, אני מקבלת כוח מלבוא ורק לשבת עם החיילים ולדבר איתם".

יש סיפור שלא תשכחי לעולם?
"יש הרבה כאלה, אבל אחד המקרים שתפס אותי בצורה המשמעותית ביותר הוא חייל שנפגע מפצמ"ר והתעוור. תחילה, הוא בקושי תיקשר עם הסביבה, ובתוך כחודשיים ראיתי איך הוא מסוגל כבר לדמיין כיצד יחיה את חייו לאחר השחרור מבית החולים. הסיפור הזה, ורבים נוספים, פשוט מהווים מקור השראה לכולם וללא ספק נותנים פרופורציות חזקות על החיים עצמם. אני לא יודעת אם בהכרח ארצה להיות עובדת סוציאלית או פסיכולוגית לאחר השחרור, אבל אני כן רוצה להישאר בעולם הזה ולסייע לפצועים ונכים, אז אולי דווקא אלך ללמוד משפטים כדי לעזור מהצד השני בעצם".

בסיום השיחה, שנערכה לאחר טקס הדלקת נרות חנוכה עם המאושפזים במרכז שיקום "חוזרים לחיים" בשיבא ובמחלקות השיקום בבית החולים השיקומי במרכז הרפואי שיבא, ניגש אלינו אדם שישב בספסל סמוך. תחילה, הוא התנצל על ההפרעה ואז ניגש לסגן ודלמן והודה לה על תפקידה. בהמשך, סיפר כי למרות השנים שעברו - הוא עדיין זוכר את מש"קית הנפגעים שליוותה אותו לאחר הפציעה.